הדף היומי – עירובין דף נא

סיכום דף יומי עירובין דף נא

(נ: 3- עד נב. במשנה)

תזכורת מאתמול: יש שלושה דרכים לקבוע את מקום העירוב:

1. ע"י פת.
2. ברגליו (שביתתי במקומי בכניסת שבת).
3. כוונה לשבות במקום מסוים (שביתתי במקום פלוני, בלי פת ובלי רגליו)

חלק א – לגבי שביתתי במקום פלוני

• רבא (חומרא) – בתנאי שיכול לרוץ ולהגיע למקום השביתה לפני שבת.

והרי במשנה כתוב שחשכה עליו – משמע שלא יספיק?
תשובות:

1. הכוונה שלבית אליו הולך לא יספיק, אבל למקום השביתה יספיק.
2. הכוונה שלא יספיק אם ילך לאט, אבל אם ירוץ יספיק.

• קולא – אפשר גם במקום פלוני בלי שרואה אותו, אם מכיר אותו.

ומסופר רבה ורב יוסף הלכו בדרך ורבה עשה עירוב בעץ פלוני,
ואפילו שרב יוסף לא הכיר אותו – הוא יכול לסמוך על רבה שמכיר.

(נא. באמצע)

חלק ב – תחום אלפיים אמה

• המקור לאלפיים –

עצם התחום הנוסף:
"שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל־יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות טז, כט)
שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו – ד' אמות,
אַל־יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי – 2000 אמה.

מניין שדווקא 2000?
מערי הלויים – שקיבלו סביב העיר מגרש של 2000 אמה – "ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים באמה וכ".

1. A. לומדים משם בגז"ש מרובעת (את המילה שקשורה לפסוק הבא הדגשנו עם קו, את המילה שקשורה לפסוק הקודם הדגשנו עם הדגשה).
   1. בתחומים – " אַל־יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ".
   2. בעיר מקלט ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה (שמות כא)
   3. שוב בעיר מקלט – את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה (במדבר לה)
   4. ופסוק אח"כ – מחוץ לגבול עיר מקלטו
   5. בערי הלויים – ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים באמה…"
   6. B. והרי בערי הלויים כתוב גם "חוצה" עם 1000 אמה – "מקיר העיר וחוצה אלף אמה"?

תשובה – עדיף ללמוד חוץ מחוץ מאשר חוץ מחוצה.

והרי בטומאת בית למדנו גז"ש בין "ושבת הכהן" ל"ובא הכהן"?
תשובה – זה כשאין לימוד טוב יותר.

• 2000 בעיגול או ריבוע (מחלוקת במשנה) –

חכמים – מרובעות (מוסיף שטח בפינות).

ר' חנינא בן אנטיגנוס – עגולות.

קשה על ר' חנינא ב"א – הרי לומדים מערי הלויים, ושם כתוב "פאת קדמה" – משמע מרובעות.

תשובה: כתוב בסוף הפסוק של ערי הלויים – "זה יהיה להם מגרשי הערים" – שדווקא הם מרובעים, אך בשבת זה עגול.

ואילו רבנן – "כזה יהו כל שובתי שבת.

והגמרא מרחיבה את זה לכל ענייני שבת:

1. רב אחא בר יעקב – המעביר ד' אמות צריך להעביר את האלכסון של ריבוע של ד' אמות (5.6).

[אולי הסברא של זה היא שהעברת 4 אמות אסורה כי אני מוציא את החפץ ממקומי (4 אמות). וכיוון שהמקום הוא ריבוע, ויתכן שאני עומד בפינה אחת ומוציא לפינה הנגדית – צריך את אורך האלכסון].

2. עמוד נחשב רה"י רק אם הוא ריבוע של ד' אמות (ולא עיגול).

(נא. 1-)

חלק ג – מי יכול להשתמש בכל אחת מהשיטות לעירוב תחומין?

א. המחלוקת

פת – כולם יכולים.
מה לגבי במקומי או במקום פלוני?

במשנה –

ר"י – כולם יכולים (גם עשיר = מי שנמצא בביתו)
ר"מ – רק עני (=מי שנמצא בדרך).

במה הם נחלקו –

רב נחמן –

במקום פלוני: רק עני,
המחלוקת בבמקומי: לר"י- כולם, לר"מ – גם זה רק עני.

(וכשהמשנה אמרה –
"וזוהי שאמרו העני מערב ברגליו" – זה לר"מ לגבי "במקומי",
"ולא אמרו מערבין בפת אלא להקל (אבל כולם יכולים גם ברגליהם" – זה לר"י).

רב חסדא (מקל) –

במקומי – כולם יכולים,
והמחלוקת במקום פלוני: לר"י- כולם, לר"מ – גם זה רק עני.

(וכשהמשנה אמרה –
"וזוהי שאמרו העני מערב ברגליו" – זה ר"מ לגבי "במקום פלוני",
"ולא אמרו מערבין בפת אלא להקל (אבל כולם יכולים גם ברגליהם) – זה לכולם).

           סיכום בטבלה        

(נא: באמצע)

ב. ראיות והלכה

1. ראיות מהתנאים לרב נחמן ולר' יהודה –
2. ברייתא כרב נחמן –
   בפת כולם מערבין,
   ברגליו – מחלוקת ר"י ור"מ.
3. ראיה מראית ר' יהודה לשיטתו – מעשה שבאו עניי הכפרים כדי לקבל צימוקים בשבת
   והיו מערבין ברגליהם וחוזרים לבית ואז הולכים למחרת (=עשירים) –

כלומר: מותר לעשיר לערב ברגליו,
ומזה שר' יהודה הביא זאת כראיה לדבריו, משמע שר"מ חולק, מכאן ראיה לר"נ, כי הרי לרב חסדא זה נכון גם לר"מ.

3. רב אשי – ראיה מהמשנה הבאה (נב.) – אדם שיצא לערב בפת ובסוף חזר (כי היה חם למשל), ובמקום זה עירב בכוונה בלבד (שביתתי במקום פלוני) – תופס.
   אך אם אנשי עירו יעשו כך כשהם בבית ם – לא יתפוס.
4. הלכה:
5. ואכן פוסק רב – הלכה כר' יהודה לפי ר"נ – שכולם יכולים לערב ברגליים ("במקומי").

(נא: 1-)

2. רבה בר רב חנן נהג כרב חסדא לר"י (שעירב ב"במקום פלוני" גם כשהיה בבית),
   אך אמר לו אביי – הרי הברייתא כר"נ,
   ואכן רבה בר רב חנן חזר בו.

(נב. 4+)

חלק ד – האם יש גם ד' אמות וגם 2000?

בעירוב ברגליו יש ד' אמות + 2000,
מה לגבי עירוב בפת?

רבא – יש,

שהרי הדעות שאומרות שאפשר לערב גם ברגליו וגם בפת אמרו שעירוב בפת זה קולא לעשירים. והרי אם מפסיד בזה שטח – זה לא קולא.

דחייה – גם אם מפסיד שטח זה קולא, כי יכול לשלוח ביד עבדו וכד'.