הדף היומי – עירובין דף עט

סיכום דף יומי עירובין דף עט

(עח: במשנה – עט: במשנה)

תזכורת:

שתי חצרות צמודות –

אם יש ביניהן מחיצה (בגובה 10 טפחים) – לא מערבות יחד.

אם יש פתח (4 טפחים עד 10 אמות) – יכולות לערב יחד ויכולות לא.

אם יש ביניהן פרצה (מעל 10 אמות) – חייבות לערב יחד.

היום נדבר על שתי חצרות שיש מחיצות מסוג שונה.

חלק א – שתי חצרות שיש ביניהן חריץ

אם החריץ עמוק 10 ורחב 4 – הוא נחשב מחיצה, ולא מערבות יחד.
(אם הוא צר מ4 זה לא נחשב חריץ כי אפשר ללכת מעליו בקלות).

כדי לחבר בין החצרות צריך:

או – מילוי.
או – נסר (גשר) מעל החריץ (אם רחב 4 – פתח, אם רחב 10 אמות – פירצה).

א. לגבי המילוי –

במשנה –

עפר וצרורות – נחשב מילוי,
קש ותבן – לא נחשב מילוי,

1. A. קשה על תבן – במשנה הבאה מחיצה של תבן נחשבת מחיצה!

           עונה אביי:
כדי להיחשב מחיצה – לא צריך שמתכוון להשאירו שם.
כדי להיחשב מילוי – צריך שמתכוון להשאירו שם.

בסתם עפר – התכוון לבטלו שם,
בסתם תבן – לא התכוון להשאירו שם

1. B. קשה על עפר – בית שמילאהו עפר ויש שם מת, נחשב מילוי רק אם ביטלו במפורש.

תשובות:

1. רב הונא (עם תיקון של רב אסי) – זו מחלוקת,
   משנתנו כר' יוסי שסתם עפר נחשב ביטול וסתם תבן לא, ואילו המשנה באהלות חולקת.
2. רב הונא בריה דרב יהושע – זה שני תחומים שונים:
   בשבת מספיק שנחשב בטל לאותה שבת (עפר זה מוקצה),
   בטומאה צריך שיהיה בטל ממש.
3. רב אשי – צריך לחלק בין חריץ לבית –

חריץ נועד למילוי, לכן סתם עפר מתבטל בו,
בית לא נועד למילוי – לכן סתם עפר לא מתבטל בו.

ב. לגבי הנסר –
A. גודל הנסר –
במשנה – צריך נסר רחב 4 טפחים, כדי שיחשב פתח כנ"ל.
רבא – לא חייבים שהנסר יגיע מצד לצד, מספיק שימעט את רוחב החריץ מ4 טפחים (ציור 270)

1. B. שתי גזוזטראות –
   (המשנה מביאה דוגמה נוספת – שתי גזוזטראות זו נגד זו, אם יש נסר ביניהם הן יכולות להתחבר)

רבא – כדי להיחשב פתח הנסר צריך להיות ישר, לכן זה לא נחשב פתח אם:

אם אינן זו כנגד זו (אלא הנסר באלכסון)
או לא באותו גובה (בהפרש של יותר מ3 טפחים).

(עט. במשנה)

חלק ב – משנה: מתבן (מחיצה של ערימת תבן) בין שתי חצרות

כאמור: נחשב מחיצה גם אם מתכוון לקחתו משם.

ומוסיפה משנה: לא חוששים ומותר שיאכלו,
(ולא חוששים שמא יתמעט בשבת מ10 טפחים ולא ישימו לב)
רב הונא: אך לא לתת ביד (בסל) (רש"י 2 – כי זה מוקצה, כי לא נועד לאכילה).

1. קשה על ההיתר – והרי אמר ר' חנינא שאסור להעמיד בהמתו מול מוקצה (שמא יאכילה ביד).

תשובה – נכון! ואכן גם במשנה הכוונה שרק משחרר אותה והולכת לבד.

1. קשה על האיסור – והתניא: בית ללא קירות בין שתי חצרות שמלא תבן (והתבן הוא המחיצה (ציור 273), מותר לתת תבן בידיים!

תשובה – בבית ישימו לב אם זה ירד מ10 (כי משווים לתקרה).

(עט. 5-)

חלק ג – לגבי הבית עם התבן בפנים

א. מחיצה שלא מגיעה לתקרה

הבעיה רק אם התמעט מ10. יוצא שאם הגובה 10 אפילו שלא מגיע לתקרה – נחשב מחיצה. והרי בדף עב. ראינו שזו מחלוקת אם צריך עד התקרה.

תשובה – מדובר בבית נמוך, והתבן כן מגיע לתקרה.

ואבל חייבים שיגיע לתקרה ממש, מספיק לבוד:

1. אביי – הבית פחות מ13 והתבן 10.
2. רב הונא בריה דרב יהושע – הבית 10 והתבן מעל 7 (נחשב "תורת עשרה").

(וראו תוס' למה לא מפרש כאביי).

(עט: 4+)

ב. אם התבן התמעט מ10 – שניהם אסורים

1. A. והרי יש דעה בדף יז. – הואיל והותרה הותרה?

תשובה: נעמיד שגם כאן הכוונה שהתמעט לפני שבת.

1. B. ומה הפתרון אם התמעט? אחד מהם "נועל ביתו ומבטל רשותו".

למה צריך גם לנעול וגם לבטל?

תשובות:

1. הכוונה או או (גם נעילה זה סוג של ביטול רשות).
2. (לפי תוס') – אכן בדרך כלל עושים רק ביטול, אבל כאן צריך גם נעילה.

כי למשל בחצר שבדרך כלל מערבין, ואחד שכח – מספיק שיבטל, כי הוא רגיל שלא להוציא לשם ללא עירוב.
אבל כאן שבדרך כלל יש מחיצה ביניהם והם לא מערבים, הוא לא רגיל שלא להוציא, ויש חשש שישכח.

1. C. אחרי שביטל ונעל – הוא אסור בחצר והשני מותר.

פשיטא!
תשובה: ללמד שאין מבטלים וחוזרים ומבטלים (כלומר לא עושים תורות ביניהם).(
(זו מחלוקת בדף סח:).

ג. סיום הברייתא – "וכן אתה אומר בגוב"
אם יש בור תבן בגבול שבין שני תחומי שבת, כל עיר מותרת ביו"ט לקחת את התבן שלה, ולא חוששים שיצאו מהתחום.

פשיטא! (כמו שבשתי חצרות לא חוששים)
תשובה: אפילו לר"ע שתחומין דאורייתא!