הדף היומי – עירובין דף פד

סיכום דף יומי עירובין דף פד

(פג: מהמשנה עד פד:1-)

משנה: מתי רשות משותפת שייכת לאנשי מרפסת ומתי לאנשי חצר:

דין המשנה שלנו: אנשי חצר שעירבו בינם לבין עצמם אבל שכחו ולא עירבו עם אנשי המרפסת שעליהם, שגם הם עירבו רק בינם לבין עצמם:

כל רשות הגבוהה י"ט:

• אם היא סמוכה עד כדי מרחק ד"ט למרפסת 'שייכת' למרפסת – ואנשי חצר לא רשאים להשתמש בה. הגמרא מביאה לכך שתי דוגמאות: חוליית הבור והסלע.
• אם היא רחוקה ד"ט היא שייכת לחצר (הגמ' תפרש גם לחצר) ולכן הטלטול אסור על כולם.

כל רשות הנמוכה מי"ט: 'שייכת' לחצר.

מהלך הגמרא: 5 שלבים:

1. 1.מחלוקת רב ושמואל.
2. 2.נסיון להקשות על רב ממשנתינו ותירוץ.
3. 3.נסיון נוסף כנ"ל ותירוץ.
4. 4.נסיון להקשות על שמואל מברייתא ותירוץ של רב נחמן.
5. 5.נסיון להקשות על שמואל מהמשנה בדף פז, ותירוצים של ראב"א ואביי.

שלב 1: מחלוקת רב ושמואל.

הגמרא מונה מספר דינים פשוטים ולבסוף את הדין היותר מורכב שבו יש מחלוקת:

פשוט ש-

1. א."לזה בפתח ולזה בפתח" – כלומר לשתי הרשויות יש גישה נוחה – היינו חלון שבין שתי חצירות שהדין לגביו זהה לקיר שיש בראשו ד"ט שהוא רשות בפני עצמו ואם לא עירבו החצרות ביניהן הן אוסרות שתיהן את השימוש בראשו.
2. ב."לזה בזריקה ולזה בזריקה" – היינו כותל שבין שתי חצירות – שלשתיהן גישה קשה ושתיהן אוסרות את השימוש בו אחת על השניה.
3. ג."לזה בשלשול ולזה בשלשול" – היינו חריץ שבין שתי חצירות – גם כאן כיוון שהשימוש בו קשה במידה שווה לשתיהן שתיהן אוסרות.
4. ד."לזה בפתח (גישה קלה) ולזה בזריקה" – היינו דרבה בר אבוה אמר רב נחמן בדף ע"ז שנותנים את הרשות לבעל הגישה הקלה, ולשני אסור לטלטל בו.
5. ה."לזה בפתח ולזה בשלשול" – היינו דרב שיזבי אמר רב נחמן כנ"ל.

אבל:

1. ו."לזה בשלשול ולזה בזריקה" שאחד גבוה י"ט מהרשות והשני נמוך י"ט – מאי?
2. 1.רב: שניהן אסורין – כי לשתיהן גישה קשה.
3. 2.שמואל: נותנים אותה לזה שבשלשול – כי שלשול = גישה קלה ביחס לזריקה.

שלב 2: נסיון להקשות על רב מהמשנה ותירוץ:

במשנתינו ראינו שבגבוה עשרה נותנים אותו למרפסת, הגמרא מבינה שלמרפסת פירושה דיירי העליות והחלון שלהם גבוה עשרה מגובה המרפסת, ואם כך יוצא שלבני החצר מדובר בזריקה, ולבני מרפסת=עליה בשלשול ובכ"ז נותנים אותה לבני מרפסת – כשמואל?

תירוץ לשיטת רב: כמו שרב הונא תירץ בהמשך הדף, מדובר על בני מרפסת שגרים במרפסת ולכן הם לא גבוהים מהרשות המדוברת ולכן גישתם נוחה ולא בשלשול.

מקשים על התירוץ:

בסיפא ראינו שאם הרשות המשותפת נמוכה מי"ט אז משייכים אותה לחצר, מדוע? הרי אם מדובר על דיירי המרפסת הגישה נוחה לשתיהן?

תירוץ: הגישה נוחה לשתיהן והכוונה שהיא שייכת גם לחצר וממילא אסורה על שתיהן.

חיזוק לתירוץ זה מאחר וראינו שבמופלגת ד"ט נותנים אותה לחצר חייבים להסביר שגם כאן זה גם לחצר, מאחר והגישה קשה לחצר בזריקת גובה ולמרפסת זריקת רוחק ושלשול וזו גישה שווה וממילא חייבים לומר שלחצר פירושו גם לחצר ושתיהן אסורות.

שלב 3: קושיא נוספת על רב מהמשך המשנה ותירוץ:

המשנה הביאה שתי דוגמאות לרשות גבוהה עשרה טפחים: חוליית הבור והסלע כשהן גבוהים עשרה טפחים הם 'שייכים' למרפסת – ושוב ההבנה בשאלה היא שמדובר על דיירי עליה

כאן תירץ במקור רב הונא לשיטת רב שמדובר על דיירי המרפסת עצמה.

קושיא על התירוץ:בבור מפלס המים יותר נמוך מן הסתם מחוליית הבור ואז אפילו לדיירי המרפסת זה בשלשול לעומת דיירי החצר שאצלם מדובר על זריקה לגובה הבור ושלשול. כשמואל ששלשול יותר נוח ולכן נותנים לדיירי המרפסת.

תירוץ: רב יצחק בריה דרב יהודה: מדובר על בור שמלא כולו במים.

קושיא: במהלך השבת אם ישתמשו במים הגובה יחסר.

תירוץ: מאחר ובתחילת שבת זה היה מלא והותר לעליונים לטלטל זה מותר לכל השבת.

קושיא: אדרבא, במקום שידוע שיחסר אינו ממעט מעומק הבור ואם כן שייאסר כבר מעכשיו.

לכן תירוץ אחר של אביי: מדובר שהבור מלא פירות ומאחר והם של טבל = מוקצה הוא לא ייחסר במהלך השבת. ומסתבר שבזה מדובר כי הדוגמא השניה במשנה היא סלע ומשמע שמדובר במקרה דומה. ולכן השמיע גם את הדוגמא של סלע שנבין שלא מדובר בבור של מים.

מדוע צריך להשמיע גם בור? שישמיעו רק סלע? תי': כדי שנבין שלא גוזרים אטו פירות מתוקנים ששם אסור כי יחסרו במהלך השבת וממילא זה שוב הופך גישה יותר קשה לעליונים.

שלב 4: נסיון להקשות על שמואל מברייתא ותירוץ של רב נחמן:

הברייתא אומרת שאנשי חצר ואנשי עליה ששכחו ולא עירבו:

אנשי חצר משתמשים בעשרה התחתונים מהקרקע אליהם אם יש שם זיז – מדף של 4X4 שנחשב רשות (כי להם זה קרוב כפתח), ואנשי עליה משתמשים בעשרה העליונים מגובה החלון כלפי מטה.

הגמרא מדייקת שבקטע בין שני התחומים הללו = יהיה אסור בטלטול כגישה זהה לשניהם.

זו הוכחה כרב כי לשמואל הקטע האמצעי צ"ל שייך לעליונים כי אצלם הוא בשלשול?

ר"נ מתרץ שמדובר שכל הגובה עד לחלון של העליונים מהקרקע הוא מקסימום 19 טפחים ואין כאן בכלל קטע של ביני ביני.

שלב 5: נסיון להקשות על שמואל מהמשנה בדף פז, ותירוצים של ראב"א ואביי:

הקדמה: בית שיש לו גזוזטרא שהיא רה"י –שמתחתיה הים שהוא כרמלית, אם רוצים לשאוב מים בשבת דרך חור ברצפת המרפסת עושים מחיצה סביבות החור שברצפת המרפסת או מתחת לחור או מעליו וניתן לשאוב מים בשבת.

המשנה מתארת מצב של שתי גזוזטראות בבית אחד שלא רחוקות ד"ט אחת מהשניה ויכולות באופן עקרוני לערב ביניהן, ועשו מחיצה (בשותפות) להעלות מים רק בעליונה – המשנה אומרת ששתיהן אסורות אם לא עירבו. ומכאן הוכחה כרב מאחר שלשמואל לעליונה בשלשול ולתחתונה גם בזריקה וגם בשלשול ק"ו (כי יותר מזריקה) שצריך לתת את המחיצה עם החור רק לעליונה.

תירוץ ראב"א: מדובר שיש סולם שדרכו עולים התחתונים לעליונה בשביל לשאוב ואותו קושי לשניהם.

תירוץ אביי: מדובר כשהגזוזטרא העליונה לא גבוהה ביותר מי"ט מהתחתונה – וכששתיהן נמצאות בתוך י"ט משותפים נחשבים כאחת, ואוסרים אחת על השניה וכל השיקולים של נוחות לא נחשבים.

אביי מוכיח את דעתו מדברי שמואל, ורב פפא ידחה את ההוכחה:

ר"נ אמר בשם שמואל: בית שצמוד לרה"ר מצד אחד ושאר הצדדים לחצר, אם רוצים להשתמש בגג צריך לחבר סולם קבוע ממרפסת העלייה לגג, ובזה מראים שהגג שייך למרפסת ולא לרה"ר.

אביי מדייק שסולם עראי לא עוזר כאן, והשאלה מדוע רה"ר תאסור על הגג הרי אין לה שום שימוש בו? ותשובתו היא שרה"ר אוסרת מאחר ומדובר שהיא נמצאת בתוך י"ט למרפסת – הוכחה כאביי.

רב פפא דוחה שייתכן שיש שימוש בגג לבני רה"ר לכתף את הכובע או הצעיף, שזה משאות מאד קלים ובמשאות קלים נחשב שימוש נוח גם ביותר מי"ט (שבת ח). ולכן צריך סולם קבוע.