הדף היומי – עירובין דף צז

סיכום דף יומי עירובין דף צז

(צו: שליש תחתון – צז: במשנה למטה)

חלק א – האם מצילים לעיר גם תפילין חדשות?

א. בתנאים (שכבר ראינו אתמול) –

במשנה – לא,

שמא זה רק קמע ולא תפילין.

הסבר: היו עושים קמעות בצורת תפילין, אבל לא היו קושרים את הרצועה בצורת ד.
מדובר בתפילין שהרצועות לא קשורות כרגע,
וכיוון שהן חדשות – א"א להבחין האם היו קשורות בצורת ד (ואז זה תפילין) או לא (ואז זה קבע).

בברייתא שראינו אתמול (צו: 5+) –

ר"מ – כן (אין אדם טורח לעשות כזה קמע, אלא סביר שזה תפילין)
ר"י – לא (כמשנתנו),

(צו: שליש תחתון)

ב. ר' אלעזר + ברייתא לגבי ציצית:
המוצא חוטים שנראים כחוטי ציצית (צבועים תכלת, שזורים וחתוכים לפי הגודל) – כשרים לציצית,

כי יכול להניח שנעשו לשם מצוות ציצית ולא סתם לקשט את גלימתו,
כי אין אדם טורח לעשות קישוט כמו ציצית.

מקשה רבא ממשנתנו – שחוששים לקמע (אדם כן טורח!)

תשובות:

1. רבא – זו מחלוקת תנאים כנ"ל:
   משנתנו ר"י שאדם כן טורח, וחוששים לקמע/קישוט.
   והדין בציצית כר"מ, שאדם לא טורח, ולא חוששים לקבע/קישוט.

(צז. 4+)

2. לפי כולם אין אדם טורח (ומניחים שזה באמת ציצית ובאמת תפילין)
   והמחלוקת בתפילין – כי תפילין חדשות הם לא קשורות,

ר"י והמשנה אוסרים – כי אסור לקושרם בשבת.
אז שיעשה עניבה?

1. אמנם מותר לענוב בשבת (גם לר"י, כי זה זמני עד מוצ"ש),
   אבל עניבה פסולה בתפילין.
2. אסור לענוב בשבת (אבל עניבה כשרה בתפילין – אם עושה אותה בדומה לקשר של תפילין).

ור"מ מתיר

ומה עם איסור קשירה? (וכן איך רבא מתיר לקשור?)

תוס' (ד"ה וכי, לגבי רבא) –

או כי מתיר לענוב,
או כי ניתן להכניסם גם בלי לקשור (גם זה דרך לבוש.

(צז. שליש)

חלק ב – הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה

לכתחילה – קונים רק ממומחה,
אבל בדיעבד אם כבר קנה כמה זוגות –

רב חסדא-רב: בודק שלושה זוגות וכך יש חזקה,
והשלוש צריכים להיות משולבים משל יד וראש (1 ראש ו2 יד או להפך).

למה לא מספיק 3 של יד או ראש?
כי כתיבת פרשיות יד (קלף אחד) וראש (4 קלפים) זה שונה, וצריכים לוודא שהוא מומחה בשניהם.

קושיות:

1. תני רבה בר שמואל – בודק שלוש של יד ושלוש של ראש.
   תשובה: הכוונה לשלוש משולבים כנ"ל.
2. תני רב כהנא – בודק שתיים של יד ושתיים של ראש.

תשובה: זה כרבי שחזקה זה בשתיים.

והרי בהמשך הברייתא – אם יש כמה צבתים (קבוצות) של תפילין,
בודק שלוש צבתים (משמע שחזקה ב3!)

תשובה: הכוונה שבודק את כל הצבתים שיש,
כי בצבתים לא סומכים על חזקה כי כל צבת של סופר אחר.

(אז למה הברייתא מזכירה דווקא 3?
היא פשוט רצתה להדגיש שאין חזקה, לכן הזכירה מספר שגדול מ2 (שלפי רבי 2 יוצר חזקה).

(צז. רבע תחתון)

חלק ג – המשך המשנה: מצא חבילות של תפילין (צבתים או כריכות), ושעת סכנה

א. במשנה – מחשיך עליהם (מחכה שם עד מוצ"ש).

למה שלא יכניס זוג זוג?
תשובה: אכן מכניס זוג זוג,
אבל אם זה ממילא יקח לו הרבה זמן עד מוצ"ש – אז שפשוט יחכה למוצ"ש

(הרי עקרונית אסור ללבוש תפילין, ורק התירו שלא יתבזו, וכאן אין סיבה להתיר).

(צז. 4-)

ב. בשעת סכנה[1]

סתירה ותירוץ רב:

בברייתא – מוליך פחות פחות מד' אמות ← בסכנת ליסטים.

במשנה  –

ת"ק – מכסן והולך ← בשעת השמד (וזה נכן גם כשמצא רק אחד)
ר"ש – שרשרת אנושית ← בסכנת ליסטים,

(כי לא יתכן שמדובר בסכנת שמד, כי אז ברור שלא עושים שרשרת אנושית כי זה יעשה רעש והגויים יבואו).

לסיכום יוצא:

           בסכנת שמד – מכסן והולך (ת"ק במשנה)

בסכנת ליסטים –

ר"ש במשנה – שרשרת אנושית (זה עדיף מפחות פחות, שמא אדם לבד עלול לפספס את הד"א).

ברייתא – פחות פחות מד"א (זה עדיף משרשרת, שלא לעשות כזה רעש מה"חילול שבת").

(צז: רבע)

חלק ד – המשך המשנה: אגב – עוד על שרשרת אנושית

א. תינוק שנולד בשדה

ר"ש – גם כאן מכניסים בשרשרת אנושית, ולא בפחות פחות.

ואפילו הם מאה אנשים, זה עדיף, למרות שזה קשה לתינוק.

(צז: שליש)

ב.  ר"י – מותר שרשרת אנושית גם בחבית מים

שני חידושים:

1. שרשרת אנושית זה היתר מוחלט, ומותר גם שלא בשעת הדחק.
2. מותר גם מחוץ לתחום
   (למשל בין שני ערים – בני עיר א יוליכו עד סוף התחום שלהם ולתוך התחום של עיר ב, ומשם ימשיכו בני עיר ב).

לגבי ההיתר מחוץ לתחום:

ר"י – מותר,
אמרו לו – לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה (גם לחבית יש תחום לפי הבעלים שלה!).

ואיך באמת ר"י מתיר? האם לא סובר שלכלים יש תחום כרגלי הבעלים?

1. ר"ל-לוי סבא: – מדובר שמעביר את המים מחבית לחבית
   (מחבית של תחום א לחבית של תחום ב).

מה עם המים?
לר"י למים אין ממש.

מקור: אישה שביקשה שהכינה ביו"ט אוכל, וביקשה מהשכנה מצרכים, התחום שהאוכל יהיה לפי התחום של שניהם (הבעלים של כל המצרכים בכניסת שבת).

אבל אם רק ביקשה מים – למים אין ממש, והתחום רק לפי בעלת הקמח.

דחייה – זה דווקא בעיסה, שהמים בלועים,
אבל אם שמה מים בקדירה – למים יש ממש, וכן אצלנו בחבית – למים גם יש תחום!

             (צז: לקראת סוף השורות, ואח"כ דילוג על רב יוסף ואביי עד 3 שורות לפני המשנה)

2. מדובר בהפקר, שאין לו תחום משלו
3. רבא – מספיק שהמים הפקר, והכלי בטל אל המים.

[כפי שהמוציא פחות מכשיעור אוכלין, שפטור, פטור גם על הכלי, כי בטל אליו].

1. רב אשי – מדובר שגם המים וגם הכלי הפקר

וחכמים שחלקו על ר"י במשנה – זה רי"ח בן נורי, שסובר שגם חפצי הפקר קונים שביתה, ויש להם תחום.

(צז: שורה 2 ברחבות)

3. רב יוסף – מדובר בשיירא במדבר, ולכן חז"ל מקלים בתחומין[2]

אביי: אכן בברייתא מדובר בשיירא,
אבל את המשנה אפשר לפרש ללא שיירא ובהפקר, כרבא ורב אשי.

[1] הכל לפי הגרסה השנייה ברש"י (שהיא גרסתנו).

[2] לא ברור לי על מה מקשה.
האם מקשה לקולא – שבגלל שזה רק בשיירא, אולי אפשר להקל בלי הפקר,
או שמקשה לחומרא – למה המשנה מקלה (גם בהפקר) גם בלי שיירא.
גם לא ברור האם מקשה על הקולא של חבר לחבר או על היציאה מהתחום, ולפי התשובה של אביי משמע שעל היציאה מתחום.  +74\