לעילוי נשמת זיסא יטקא בת חוה ליבה הלינגר ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
גיטין דף סג – מתוך אתר סיני
לשמיעה וצפייה בשיעור – www.sinai.org.il
(סב: 4- עד סג: במשנה)
הקדמה:
בעל צריך לתת את הגט לאשתו. אם משתמשים בשליחים של הבעל/אישה, השליח חייב להיות שליח רשמי, אחרת זה לא נחשב שהבעל נתן לה.
אישה – יכולה לשלוח שליח הבאה (כמו שליח הולכה) ושליח קבלה.
הבעל – יכול לשלוח שליח הולכה משלו (ולא שליח קבלה).
אם הוא נותן לשליח האישה – הוא צריך לכוון למה שהוא באמת (שליח הבאה/קבלה),
או לחילופין הוא יכול למנות אותו מחדש בתור שליח הולכה שלו.
השליח – צריך להסכים להיות שליח הולכה/קבלה.
חלק א – איתמר – שליח ששינה משליח הבאה לשליח קבלה
האישה – "הבא לי גיטי" (כמו שליח הולכה),
אך השליח אמר לבעל שאמרה "התקבל לי גיטי" (שליח קבלה)
והבעל אמר "הילך כמו שהיא אמרה",
רב נחמן – גם כשיגיע לידה אינה מגורשת.
דיונים:
א. למה לא מגורשת?
נקדים: בספק בבבא מציעא עו. האם סומך על דברי השליח או האישה.
- גמרא – כי הבעל סומך על דברי השליח (שליח קבלה),
ויוצא שלשליח אין מינוי: האישה מינתה אותו בתור הבאה ולא קבלה, והבעל לא יכול למנות אותו בתור שליח קבלה, ולא התכוון למנותו כשליח הולכה (שהרי סומך על השליח שהוא שליח קבלה).
אבל אם סומך על האישה (הבאה) – זה גט, כי שניהם התכוונו לשליח הבאה.
יוצא שמרב נחמן ניתן להכריע שסומך על השליח, ולכן לא מגורשת.
- רב אשי – לא חולק על ההסבר של הגמרא (שאם סומך על השליח לא מגורשת),
אלא רק מוסיף שגם אם סומך על האישה אינו גט, כי השליח עצמו עקר את שליחותו,
כי אמנם הבעל והאישה התכוונו לשליח הבאה, אבל השליח הסכים רק להיות שליח קבלה ולא הבאה, כך שעקר עצמו מהשליחות.
[רב אשי מעיר – אם המקרה היה הפוך, אז אכן ניתן היה להכריע בספק בבא מציעא:
האישה – התקבל, השליח – הבא גיטי, אז ניתן להכריע:
כי מצד השליח – הוא מוכן להיות גם שליח קבלה (יותר נח לו), והכל תלוי באיש ובאישה:
אם סומך על האישה – קבלה (האיש והאישה התכוונו לקבלה, והשליח גם מוכן כי זה יותר נח לו).
אם סומך על השליח – הולכה (כאן הוא ממנה את השליח במינוי חדש של הולכה (בניגוד ללעיל שהשליח אמר קבלה – הבעל אל יכול למנותו כשליח קבלה).
(סג. 9+)
ב. קושיות על רב נחמן –
באופן פשוט הקושיות לפי ההבנה הראשונה (כאמור: כי הבעל סומך על דברי השליח (קבלה), ולא מגורשת כי אף אחד לא באמת מינה את השליח לקבלה).[1]
הסבר ההקושיה – אמנם הבעל לא יכול למנותו לקבלה, וגם לא התכוון למנותו להולכה (כי חשב שהוא שליח קבלה), אבל אולי הבעל בכ"ז כן מינה אותו להולכה, בגלל הסברא "כיון שנתן עיניו לגרשה, מימר אמר תיגרש כל היכי דמיגרשה".
קושיות 1-2 אינן קושיות ישירות על רב נחמן, אלא מקרים בהם לכאורה מוכח שאומרים את הסברא הנ"ל (במקרים אחרים), קושיה 3 היא קושיה ישירה על רב נחמן.
הקושיות:
- מקשה רב הונא בר חייא ממשנתנו (סב:) –
בעל שניסה למנות שליח קבלה – השליח יהיה שליח הולכה.
ולמה – הרי הבעל מינה אותו כקבלה!
אלא לכאורה כי הבעל מתכוון ש"תיגרש כל היכי דמיגרשה"!
תשובה: במשנה זה לא כי הבעל מכוון למה שצריך כדי שתתגרש, אלא שבאמת מראש התכוון לשליח הולכה, ורק אמר לשון לא טובה ("התקבל").
(סג. מעל האמצע)
- רבא – תא שמע ממשנה (סה.) –
קטנה שניסתה למנות שליח קבלה (ולא יכולה כי היא קטנה) – אז כשהבעל נותן לו הוא שליח הולכה.
ולמה – הרי מי מינה את השליח כשליח הולכה?
אלא לכאורה כי מניחים שמתכוון שמניחים ש"תיגרש כל היכי דמיגרשה"!.
תשובה דומה: גם שם הבעל ידע וכיוון מראש שיהיה שליח הולכה, ולא מדובר על טעות כמו אצלנו.
- תא שמע מברייתא (קושיה ישירה על רב נחמן) –
מקרה א (כמו המקרה של רב נחמן) – האישה "הבא" והשליח "התקבל",
מקרה ב (להפך) – האישה "התקבל", והשליח "הבא",
והבעל אמר "הולך" או "התקבל לה" – מגורשת כשיגיע לידה!
ולכאורה הכוונה שהבעל הסכים לשליח (הולכה על הולכה, קבלה על קבלה),
ולפי זה:
מקרה ב מובן –
אמרה "התקבל", השליח "הבא", והבעל הסכים לשליח ומינהו מחדש לשליח הולכה.
אבל מקרה א קשה –
אמרה "הבא" והשליח "התקבל", והבעל הסכים לשליח,
לפי רב נחמן אינו גט – כי אף אחד לא מינה אותו,
אך לפי הברייתא גט! – לכאורה בגלל הסברא הנ"ל, והבעל מינה אותו!
דחייה – מדובר שהבעל אמר להפך מדברי השליח, וסמך על האישה,
ולפי זה:
מקרה א כעת גם מובן –
אמרה "הבא", השליח – "התקבל", הבעל הסכים לאישה ואמר "הבא" – ומינה אותו לשליח הולכה!
ומקרה ב עדיין מובן –
אמרה "התקבל", השליח "הבא", והבעל הסכים לאישה "התקבל", ומגורשת.
אז למה לא מגורשת מיד? (הרי זה שליח קבלה)
כי כיון שלא אמר "הילך כמו שאמרה", אלא אמר בפירוש "התקבל", זה מראה שלא סומך על המינוי שלה אלא ממנה מחדש, וכיון שלא באמת יכול למנות שליח קבלה – מניחים שהתכוון לשליח הולכה.
(סג. 9-)
חלק ב – הבעל אמר לשליח קבלה "הולך" (במקום התקבל או זכה לה)
א. ת"ר – הדעות בברייתא
ת"ק ורבי – שליח קבלה
רבי – אא"כ אמר בפירוש שלא רוצה שיהיה שליח קבלה אלא הולכה.
(רבי היינו ת"ק?
1. בא להשמיע שאם אמר לו בפירוש וכו'…
2. בא להשמיע שת"ק זה רבי).
ר' נתן – שליח הולכה
איבעיא להו בדעת ר' נתן:
אמר "הילך" – האם נחשב כמו "זכה" או כמו "הולך"?
- תא שמע ממשנתנו – האישה אמרה התקבל, ולא כתוב מה הבעל אמר, והגט חל כשמגיע לשליח (-נשאר שליח קבלה)
כמי המשנה –
לכאורה כר' נתן, שאם הבעל היה אומר הולך – זה שליח הולכה, אלא שמדובר שאמר "הילך" – וזה שליח קבלה – ומכאן ראיה לשאלה שלנו.
דחייה – המשנה כרבי, ומדובר שאמר הולך, וזה שליח קבלה, ואין מכאן תשובה לדעת ר' נתן.
(סג: 2+)
- תא שמע מהמשך המשנה –
אמר הבעל בפירוש "אי אפשי שתקבל לה, אלא "הילך"" – זה שליח הולכה.
מכאן שדווקא אם אמר אי אפשי,
אבל –
לכאורה – אם רק אמר "הילך" – זה שליח קבלה, כר' נתן.
דחייה – לא כתוב במשנה "הילך" אלא "הולך", וזה כרבי – שאם רק אמר הולך – זה עדיין שליח קבלה, ורק אם אמר "אי אפשי" זה שליח הולכה.
(סג: 6+)
- תא שמע מברייתא –
אמר לשליח האישה:
הולך – שליח הולכה (שזה ודאי ר' נתן ולא רבי),
הילך – שליח קבלה.
(סג: שליש)
ב. איתמר – דעת רב – נעשה השליח שלוחו גם של האיש וגם האישה, ואם מת הבעל לפני שהגיע הגט לאישה –
חולצת ולא מתייבמת, כי מסתפק כמי ההלכה.
והרי לגבי פרעון חוב (ששלח את הכסף שחייב עם שליח ואמר "הולך") – לא יכול לחזור בו (כלומר כמו שליח קבלה) (אמנם עדיין אם הכסף נעלם – המשלח חייב באחריותו)[2]
תשובה – זה אכן ספק, בממון הולכים לפי המוחזק, והשליח מוחזק ולכן לא יכול להוציא ממנו.
(סג: מעל האמצע "אמר רב")
חלק ג – הבעל שלח שליח הולכה, האם האישה יכולה לשלוח שליח קבלה לקבל ממנו?
א. הדעות
ר' חנינא – כן,
רב – לא,
למה?
- משום ביזיון הבעל (ומשום זה אולי מתכוון לבטל את השליח שלו)
נפק"מ – שייכך גם אם השליח שלה היה קודם
- גזירה משום שזה דומה ל"חצרה הבא לאחר מכן".
נפק"מ – לא שייך אם השליח שלה היה קודם
(סג: מתחת לאמצע "ההוא גברא")
ב. מקרה דומה שתלוי במחלוקת הנ"ל –
ההוא גברא ששלח שליח הולכה, והאישה אמרה לו שיהפוך לשליח קבלה בשבילה –
לפי רב – ודאי שלא יכולה,
אבל לפי ר' חנינא שבמקרה הקודם יכולה, מה הדין כאן –
רב נחמן – מגורשת
רבא – גם לר' חנינא לא מגורשת – כי השליחות הראשונה בטלה "לא חזרה שליחות אצל הבעל" (השליח לא סיים את שליחותו).
ר' חייא בר אבא (אחרי שהתיישב בדבר) ורב יצחק בר שמואל בר מרתא – זה ספק, ולכן צריכה גט נוסף מספק, ואם מת לפני כן – חולצת ולא מתייבמת.
(סג: 10 שורות לפני המשנה)
חלק ד – אגב – עוד מקרה שהגיע לרב יצחק בר שמואל בר מרתא
א. בעל מינה שליחים לכתוב ולתת גט, כתבו בטעות בשם שלה "תפאתה" במקום "נפאתה", האם יכולים לכתוב גט חדש?
רב יצחק בר שמואל בר מרתא – לא, כי כבר מילאו שליחותם וצריכים מינוי חדש
רבה – יכולים, כי השליחות היתה לכתוב גט כשר, ועוד לא כתבו (מה, הבעל אמר להם לכתוב סתם משהו על חרס ולתת לה?!)
ב. ואם כתבו ואיבדו –
רבה – אז אכן לא יכולים.
רב נחמן – גם אז יכולים (מה, הבעל אמר להם לכתוב ולשים בכיס?!)
אלא כותבים ונותנים אפילו מאה פעמים, עד שיצליחו.
ג. שואל רבא – ואם אמר הבעל – כיתבו, ותנו לשליח שמיניתי, והשליח איבד, האם לדעתך כותבים שוב?
מצד אחד – אולי כשנתנו לשליח בזה סיימו את שליחותם,
מצד שני – הם שליחים עד שיצליחו לגרש, וזה שהבעל אמר לתת לשליח זה רק כי לא רצה שיטרחו מדי.
שלב שני –
ואם נניח בשלב הקודם שסיימו את שליחותם,
מה אם אמר "כתבו ותנו לשליח, והוא יוליך" – האם זה מראה שרוצה שיהיו שליחים עד הסוף? תיקו.
[1] אולם ראה רש"י שמשמע שמסביר את הקושיא להבנה השנייה (רב אשי, שגם אם הבעל סומך על האישה ומכוון לשליח הבאה, בכ"ז לא מגורשת כי השליח עצמו לא מסכים ועקר שליחותו), כי הרי בסוף השליח הביא לה, כלומר שהוא התחרט, אז שנאמר שהבעל מתכוון להסכים לחרטה של השליח.
[2] הקושיה לא ברורה לי. הרי עד כה היה ברור לנו שאם הבעל מיוזמתו שולח שליח בלשון "הולך" – ודאי שזה שליח הולכה (הבעל כלל אל יכול למנות שליח קבלה!). כל הדיון כאן זה רק כי האישה שלחה שליח קבלה, והשאלה אם הלשון "הולך" של הבעל מקלקל את זה והפוך אותו להולכה.
בממונות לעומת זאת הלווה כן יכול ליצור שליח קבלה לטובת המלווה, אז כל הדיון שם אחר לגמרי ואין ניתן להשוות אלינו?
