לעילוי נשמת שמואל בן ברכיהו סירקין ז"ל ממקסיטו סיטי
ולעילוי נשמת אסתר בת עישא ז"ל,
ולהבדיל
לרפואת שירה שיינדל בת דינה הי"ו
בתוך שאר חולי ישראל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
השיעור המשולב (תרשים וקריאה בגמרא)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי קידושין דף יג
(יב: רבע תחתון עד יג: 2-)
חלק א – מתי שתיקת האישה לא נחשבת הסכמה
סתם כך האישה לא צריכה לומר כן, אלא מספיק ששותקת וזה נחשב שהסכימה.
אם לא מסכימה – יכולה לומר לא, או יכולה לסרב לקבל את הכסף.
א. רבא – כשהכסף כבר היה אצלה (נתן לה מחצלת שאינה שו"פ, ואז ראתה שבתוכה יש מטבעות וקידשם בהם) – השתיקה אינה הסכמה ואינה מקודשת, כי זה שתיקה שלאחר מתן מעות.
ראית רבא – אם הכסף כבר היה אצלה כפקדון – השתיקה לא נחשבת הסכמה.
דוחה רב הונא בריה דרב יהושע – יש הבדל:
(אם לא הסכימה – למה שתקה? זה שלא אמרה "לא", זה מובן, כי כנראה לא נעים לה, אבל למה לא זרקה את הכסף?)
בפקדון מובן למה לא זרקה – כי היא אחראית על הכסף בתור שומרת,
אבל במקרה של רבא למה לא זרקה? אלא שם השתיקה כן נחשבת הסכמה.
עונה רב אחאי – היא לא למדנית, וחושבת שהיא אחראית גם במקרה של רבא, ולכן לא זרקה.
ומה ההלכה?
רבינא – אנחנו כמו רבא שאינה מקודשת,
אתם (רב אחא בר רב) ששמעתם את הדחייה תחושו לדחייה, ומקודשת (מספק).
(יג. שליש)
ב. כשנתן לה משהו שהוא שלה
ההיא איתתא שהיתה מוכרת משי, בא איש וחטף לה, ואז נתן לה ואמר שתתקדש בו.
ר"נ – השתיקה אינה הסכמה (כי התכוונה רק לקחת את שלה), ואינה מקודש.
קשה על רב נחמן – קידשה בגזל מקודשת[1]
תשובה – שם מדובר שעשו שידוך לפני, כך שסביר שהסכימה.
ראיה לרב נחמן – כנסי סלע זה שאני חייב לך, ואת מקודשת בו,
רצתה (=אמרה כן) – מקודשת, לא רצתה (=שתקה) – לא מקודשת
וגם בגלל הברייתא הזו צריכים להעמיד את הברייתא שבקושייה בשעשו שידוך.
(יג. רבע תחתון)
חלק ב – שלוש מימרות של רב אסי
- כשם שאישה לא נקנית בפחות מפרוטה, כך גם שדה
והתניא – קונים שדה בפחות משווה פרוטה!
תשובה – בקניין כסף – צריך פרוטה, בקניין חליפין – אפשר פחות מפרוטה.
- ר"י-שמואל – מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין ועוסק בהם,
ואומר רב אסי – זה קשה לעולם יותר מהמבול,
שהרי במבול הדגים לא מתו, ואילו על פריצות מתים גם הדגים:
אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ – שגורמים לאשת איש לשאת אדם אחרי
עַל־כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כׇּל־יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְגַם־דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ (הושע ד, ב-ג)
ואולי העונש החמור רק אם עוברים על כל החטאים בפסוק?
תשובות –
- יש פסוק אחר בו האלה לבד, אז גם השאר לבד – " כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ"
דחייה – אולי רק האלה עומדת בפנ"ע
- כיון שאין ו"ו החיבור לפני "פָּרָצוּ" – זה עומד בפנ"ע.
(יג: 1+)
- האם נכסי אישה שנפטרה משועבדים להבאת קרבן שלה?
כלומר:
אישה שילדה מתחייבת חטאת ועולה.
אם ילדה ואז מתה –
אם הפרישה לפני שמתה – החטאת תמות, ואת העולה יקריבו.
אם לא הפרישה – חטאת לא יפרישו. האם יפרישו מהנכסים שלה עולה?
ר"י-שמואל – לא, כי אין שיעבוד נכסים (שיעבודא לאו דאורייתא)
רב אסי-רי"ח – כן, כי שיעבודא דאורייתא, והנכס משועבד לחוב שלה למקדש.
הערות:
- והרי נחלקו בזה כבר לגבי מלווה על פה:
(במלווה בשטר כותבים בפירוש שיש שיעבוד, ואז ודאי שיש שעבוד לפי כולם) –
רב ושמואל – לא גובה מיורשים ולקוחות, כי שיעבודא לאו דאורייתא
ר"ל ורי"ח – גובה מיורשים ולקוחות, כי שיעבודא דאורייתא
תשובה – צריכא, כי בקרבן יש יותר סברא לומר שיש שיעבוד, כי זה כתוב בתורה, קמ"ל שנחלקו בשני התחומים (לשמואל גם בקרבן אין שעבוד, לרי"ח גם במלווה ע"פ יש)
- אמר רב פפא – הילכתא –
באמת שעבודא דאורייתא, ולכן גם בע"פ גובה מהיורשים,
אבל תיקנו שלא יגבה מלקוחות, כי אין לזה קול.
(יג: באמצע)
חלק ג – מניין שקונה את עצמה במיתת הבעל? (ולא נשארת אסורה לכל העולם לתמיד)
- סברא – הוא אסר אותה והוא מתיר אותה כשמת
דחייה – והרי בעריות גם כשגורם האיסור מת האיסור נשאר
(למשל – היא אסורה על אבא של בעלה גם כשבעלה נפטר)
- דיוק מיבמה – "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר",
ונדייק – דווקא כשאין לה בנים וצריכה ייבום – אסורה החוצה,
אבל אם יש בנים ולא צריכה ייבום – מותרת.
דחייה – אפשר לדייק אחרת – החוצה בכל מקרה אסורה, אלא –
אין לה בנים – מותרת ליבם,
יש לה בנים – אסור הליבם.
- מאיסור אלמנה לכהן גדול, משמע שלשאר אנשים היא מותרת
דחייה – אולי לכה"ג אסורה בלאו, ולשאר אנשים באיסור עשה,
(איזה עשה: "וכתב לה ספר כריתות… והיתה לאיש אחר"
שאלה – איך ייתכן שכשהיתה נשואה היה לה לאו ועשה על אחרים,
וכשמת רק הלאו נעלם ולא העשה?
תשובה – זה ייתכן, כמו למשל בקרבן שנפל בו מום, שצריך פדיון, שלפני הפדיון אסור במעילה + גיזה ועבודה, ואחרי הפדיון איסור המעילה נעלם אבל איסור הגיזה והעבודה נשאר.
- מחוזרי המלחמה "פן ימות במלחמה ואיש אחר ייקחנה" – כלומר מותרת לאחרים.
דחייה – אולי הכוונה ליבם?
עונה רב אשי – יבם לא נקרא "אחר".
- רב אשי – היקש בין גט למיתה –
באיסור של בעלה הראשון לחזור ולקחתה כתוב "ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות… או כי ימות האיש האחרון…" – יש היקש בין גט למיתה – כמו שהגט מתיר אותה לכולם, כך גם המיתה.
[1] בהנחה שהיה יאוש כנראה
