לרפואת שירה שיינדל בת דינה הי"ו
בתוך שאר חולי ישראל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
השיעור המשולב (תרשים וקריאה בגמרא)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי קידושין דף יד
(יג: 2- עד יד: באמצע)
חלק א – המשך המשנה: יבמה נקנית בביאה, וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם
א. יבמה נקנית בביאה – מנלן שלא גם בכסף ושטר?
- "יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאישה ויבמה"
דחייה – "לאישה" – אולי אפשר גם כמו שלוקחים אישה (גם בכסף ושטר)
- "…ויבמה" – מיותר, ובא ללמד שרק כך קונה אותה.
והרי זה נצרך ללמד שמייבם בעל כרחה?
תשובה – אם כן היה כתוב "ויבם", למה כתוב "ויבמה"? – ללמד את שני הדברים.
ב. מניין שחליצה מתירה?
(כלומר אולי יש מצווה ליבם שלא רוצה ליבם לעשות חליצה, אבל זה לא מתיר אותה)
"ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל",
"בישראל" מיותר, ודורשים – "בישראל בית" – שמותרת להקים בית עם כל אחד בישראל.
והרי זה נצרך ללימודים אחרים:
- שעושים חליצה בבית דין של ישראל ולא של גרים[1]
תשובה – זה נלמד מ"ישראל" אחר – "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל".
- שהדיינים צריכים לומר "חלוץ הנעל חלוץ הנעל"
תשובה – זה נלמד מ"ונקרא שמו…".
(יד. מעל האמצע)
ג. ובמיתת היבם – מניין?
קל וחומר מאשת איש (שהיא בחנק ואילו שומרת יבם רק בלאו)
ניסיון דחייה:
- מה לאשת איש שכן יוצאה בגט?
גם שומרת יבם יוצאת בחליצה.
- מה לאשת איש שמי שאוסרה הוא שמתירה (הבעל, כשהוא מת)
רב אשי – גם בשומרת יבם מי שכרגע אוסרה הוא האח.
(יד. באמצע)
ד. מניין שאשת איש לא יוצאת בחליצה, ומניין שיבמה לא יוצאת בגט?
- A. ותהא אשת איש יוצאת בחליצה בקל וחומר –
יבמה לא יוצאת בגט ויוצאת בחליצה,
אז אשת איש שיוצאת בגט – לא כל שכן שתצא גם בחליצה?
תשובה – "וכתב לה ספר כריתות" – ספר כורתה ולא דבר אחר.
- B. ולכיוון השני – ותהא יבמה יוצאת בגט בקל וחומר –
אשת איש לא יוצאת בחליצה, ויוצאת בגט,
אז יבמה שיוצאת בחליצה – לא כל שכן שתצא גם בגט?
תשובות:
- לשון של עיכוב – "…וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו" –
"ככה" – דווקא ככה (בחליצה ולא בגט).
קשה – אתה אומר שלשון של עיכובא גוברת על קל וחומר?
והרי לגבי שעירי יום יש לכאורה קל וחומר שניתן לקדשם לא רק על ידי גורל אלא גם בקריאת שם, ולומדים שלא לא מ"חוקה" (לשון של עיכוב), אלא ממיעוט ("ועשהו חטאת" – שדווקא הגורל עושהו חטאת).
- מיעוט – "וכתב לה ספר כריתות" (דברים כד, א), דווקא לה ולא ליבמה.
קשה – והרי "לה" נצרך ל:
- שצריך לשמה.
תשובה – יש עוד "לה" – (ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות (שם ג))
- שלא יכול גט אחד לשתי נשים (אפילו שזה לשמן).
- "ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל" – נעל מיותרת (ניתן לכתוב "בית החלוץ"),
אלא מלמדת שדווקא בחליצת נעל ולא בגט.
קשה – והרי "נעל" נצרכת ללימוד אחר – לרבות שניתן להשתמש גם בנעל של אדם אחר? (אבל כן צריך שיתאים לו (-"נעלו").
תשובה – בשביל זה מספיק לכתוב "נעל". כיון שכתוב "הנעל" – ניתן ללמוד את שני הדברים (נעל של אחר, דווקא נעל ולא גט).
(יד: במשנה)
חלק ב – משנה – קניין עבד
משנה:
נקנה – בכסף ושטר
וקונה את עצמו ב – עברו 6 שנים, הגיע היובל, פדיון בכסף (גרעון כסף), ואמה – גם בהגעתה לנערות (12 וסימנים).
עבד נרצע – נקנה ברציעה, וקונה את עצמו ביובל או במיתת האדון.
גמרא – מניין שעבד נקנה בכסף?
- עבד עברי שנמכר לגוי
"אִם־עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ" (ויקרא כה, נא) – מפורש שנקנה בכסף.
דחייה חלקית – אולי זה דווקא כשנמכר לגוי (שהרי גם במטלטלין גוי קונה בכסף ולא במשיכה), נמכר לישראל מניין?
- אמה עבריה –
מגרעון כסף – אם יוצאת בכסף ("וְהֶפְדָּהּ" (שמות כא)) , מסתבר שגם נקנית בכסף (ר"ת).
דחייה חלקית – אולי זה דווקא אמה (שהרי אישה גם מתקדשת בכסף),
אבל עבד מניין?
- עבד עברי שנמכר לישראל –
- היקש בין עבד לאמה –
"כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה…" (דברים טו, יב)
דחייה חלקית – אולי זה דווקא בעבד שנמכר ע"י בי"ד (שגם נמכר בע"כ), אבל מכר את עצמו מניין?
תשובה – יש גזירה שווה ביניהם (שכיר-שכיר) –
ע"י בי"ד – "כי משנה שכר שכיר עבדך" (דברים טו, יח)
ע"י עצמו – "כשכיר כתושב יהיה עמך" (ויקרא כה, מ)
דחייה חלקית – יש דעה שלא דורשת את הגז"ש הזו.
- היקש בין נמכר לישראל ונמכר לגוי –
הפסוקים בויקרא כה (במוכר עצמו) –
לט-מג – עבד עברי שנמכר לישראל,
(מד-מו – עבד כנעני)
מז – נה (סוף) – עבד עברי שנמכר לגוי,
וכתוב בתחילת הנושא "וכי תשיג יד גר", הו"ו מוסיף על עניין ראשון, וילמד עליון (נמכר לישראל) מתחתון (נמכר לגוי).
[1] בדיני ממונות גם דיין גר אסור, אבל אם אמו ישראלית ורק אביו גר – מותר. בחליצה צריך שגם שני הוריו לא יהיו גרים.
