השיעור לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, לידיה בת יעקב ע"ה, שהיום יום שלושים לפטירתה,
וכן לעילוי נשמת ר' אליעזר קליין בן ר' צבי ז"ל,
להבדיל, השיעור לכבודה של בתו של אחד הלומדים, יסכה הי"ו, שתזכה לגדול מתוך מידות טובות יראשת שמים בריאות ושמחה!
ולהבדיל, השיעור גם לרפואת אחותי שירה שיינדל בת דינה הי"ו בתוך שאר חולי ישראל.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
השיעור המשולב (תרשים וקריאה בגמרא)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת סוטה לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי קידושין דף טז
(טז. 4+ עד טז: 10-)
חלק א – מניין שעבד נקנה בשטר
- היקש אמה עבריה לאישה רגילה שנקנית בשטר – "ואם אחרת יקח לו"
דחייה חלקית –
זה טוב לרב הונא (הקונה למוכר) – כך זה דומה לאישה (הבעל נותן לאישה)
אבל לרב חסדא (המוכר לקונה) – זה שונה מאישה (הקונה (הבעל) למוכר (אישה)).
- מעבד כנעני שנקנה בשטר –
אבל זה לא כזה פשוט –
מצד אחד אכן יש ריבוי מעבד כנעני – "לא תצא (אמה עבריה) כצאת העבדים (כענים, בשן ועין)" – אבל כן יש דבר שדומה לעבדים.
אבל מצד שני יש גם מיעוט מעבד כנעני – "והתנחלתם אותם (צורת הקניין) לבניכם אחריכם לרשת אחוזה" – אותם ולא עבד עברי
מה מרבים ומה ממעטים?
מרבים שעבד עברי נקנה בשטר, ממעטים שלא נקנה בחזקה.
ומה ראית (למה דווקא כך)?
- כי בעולם של אישות (אמה עבריה היא גם עולם אישות) יש תקדים לשטר (גט (+קידושין בשטר)), משא"כ חזקה.
- את זה כן ניתן ללמוד ממקור 1 ("ואם אחרת") אפילו שהשטרות לא דומים.
(טז. באמצע)
חלק ב – איך עבד קונה את עצמו
א. במשנה:
בשנים – "שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם" (שמות כא, ב)
ביובל – "עד שנת היובל יעבוד עמך" (ויקרא כא, ח)
בגרעון כסף
מקור:
(לומדים מהמקרים הבאים גם לעבד עברי שנמכר לישראל – כמו שראינו ביד: אחרי המשנה)
חזקיה – באמה עבריה – "והפדה" – שגם האדון מסייע בפדיון בכל שמוריד את המחיר לפי השנים.
תנא – בעבד עברי שנמכר לגוי – "אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו" (ויקרא כה, נא).
ומרבה מהפסוק "ישיב גאולתו" גם שווה כסף.
ויתירה אמה שיוצאת גם בסימנים
ב. תנא – גם בשטר
במה מדובר?
אם הכוונה שהעבד מתחייב בשטר לשלם כסף – היינו כסף!
אלא הכוונה לשטר שחרור שהאדון נותן לו.
אם האדון מחליט לשחרר אותו, שפשוט יגיד לו ללכת, למה צריך שטר?
תשובה – כי עבדות זה לא רק חיוב ממוני אלא גופו קנוי לו, ולזה לא מספיק סתם מחילה.
ג. בהמשך נראה – גם מיתת האדון
בסתם עבד עברי זה לא מועיל, אלא עובר ליורשים.
[מתי מועיל –
- אמה עבריה
- עבד עברי אחרי שנרצע (להלן נראה שאולי ר"ש חולק על זה)
- אין לאדון בנים
- נמכר לגוי
(טז. רבע תחתון)
ד. ר"ל – אמה עבריה גם יוצאת במיתת אביה
מקור – קל וחומר –
אם סימנים לא מוציאים מרשות האב (אלא רק בגרות מוציאה (למעשה ידיה), אבל כן מרשות אדון,
אז קו"ח שמיתת האב – שמוציאה מרשות האב, שתוציא מרשות האדון!
קושיות על ר"ל:
- מיתיבי רב הושעיה – למה זה לא הוזכר במשנה כעוד דבר שהאמה יתירה על העבד?
תשובות:
- תנא ושייר.
ומה עוד שייר? שייר את מיתת האדון.
דחייה – זה לא נחשב שיור, שהרי גם עבד עברי (שנרצע) יוצא במיתת האדון.
- כי מיתה זה דבר לא קצוב (לא ידוע מתי ימות).
דחייה – והרי גם סימני נערות זה דבר שאין לא קצבה (לא ידוע מתי יבוא)?
עונה רב ספרא – זה נחשב שיש לו קצבה, כי אנם למעלה אין לו אבל למטה (מינימום) יש לו –
שסימנים לפני גיל 9 לא נחשבים,
אחרי 9 ועד 12 – ת"ק לא, רי"ס בר"י – כן
אחרי 13 (ולכאורה גם אחרי 12) – לכו"ע כן
(טז: 5+)
- שתי הקושיות הבאות הן מאותה ברייתא –
ת"ק – אלו מעניקים להם, היוצא ב: שנים, יובל, מיתת אדון, ואמה עבריה גם בסימנים.
אבל בורח ויוצא בגרעון כסף – לא.
ר"מ – גרעון כסף כן.
ר"ש – סה"כ יש ארבעה מקרים – שלושה באיש ושלושה באישה,
כי באיש אין סימנים ובאישה אין נרצע.
- מתיב רב ששת מדעת ר"ש –
לכאורה כוונת ר"ש –
בעבד שלושה: לכאורה – שנים, יובל, נרצע במיתת האדון (כמו ת"ק),
ואילו באמה שלושה: לכאורה – שנים, יובל, סימנים (ולא מיתת אדון).
ואם אמה יוצאת במיתת אביה (ומסתמא גם מקבלת הענקה) – למה זה לא נאמר?
תשובות (כמו בקושיה הקודמת):
- תנא ושייר.
דחייה – הרי כתוב מספר (ארבעה) ובזה לא אומרים ששייר.
- כי מיתה זה לא קצוב.
דחייה – הרי כן הוזכר מיתת האדון, וגם זה לא קצוב!
תשובה – אולי ר"ש בעצם לא הזכיר את מיתת האדון (או כי חולק, או כי לא הזכיר כי זה לא קצוב),
אלא השלושה של עבד: שנים, יובל לפני שש, יובל אחרי שש לנרצע
ובעצם כך גם יותר מסתבר:
כי אם ר"ש התכוון בעבד למיתת האדון – הרי גם אמה יוצאת בזה, אז יוצא שלאמה יש ארבע!
(טז: מעל האמצע)
- מתיב רב עמרם מדעת ת"ק –
למה ת"ק לא הזכיר את מיתת האב?
ושוב מנסים לענות את אותן התשובות:
תנא ושייר (ודוחים – כי אמר "ואלו מעניקים להם")
2. כי לא מזכיר דבר לא קצוב, ודוחים – הרי כן הזכיר בפירוש את מיתת האדון!
תיובתא דריש לקיש תיובתא!
(טז: מתחת לאמצע)
חיזוקים לריש לקיש:
- הקל וחומר של ר"ל מסימנים למיתת האב
דחיה – אפשר לפרוך – מה לסימנים שהגוף שלה עצמו השתנה, אז סביר שתצא
- יש לכאורה סתירה בין שתי ברייתות:
תני חדא – ההענקה לאמה עבריה (וכן בעבד) הולכת אליה
תניא אידך – ההענקה הולכת לאביה
ולכאורה יש להסביר: כשיוצאת בסימנים – זה לאביה, כשיוצאת במיתת אביה – זה לעצמה (כי אביה מת) – וזו ראיה לר"ל.
דחייה: בשתי הברייתות מדובר שיצאה בסימנים, ופשוט אם אביה חי – ההענקה הולכת אליו, אם מת – הולכת אליה.
[מה החידוש שההענקה הולכת לאמה/עבד עצמם?
באמה – שההענקה אליה ולא לאחיה
"והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם" (בעבד כנעני) – אותם לבניכם, ולא בנותיכם לבניכם (לעניין הענקה ולעניין מעשה ידיה).
בעבד – שההענקה לא עוברת למלווה של העבד
כלומר שלא אומרים בהענקה שעבודה דר' נתן,
כמו שראינו בטו. – "העניק תעניק לו" – לו ולא לבעל חובו.
