הלימוד מוקדש לעילוי נשמת יעקב-צבי בן מיכאל-חיים וציפורה ז"ל,
ולעילוי נשמת מרים בת ר׳ שלום הכהן ובכורה ז"ל
לעילוי נשמת הנרצחים, לרפואת הפצועים ולהצלחת עם ישראל וחייליו!
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי קידושין דף סט
(סט. במשנה הראשונה – ע. 1+)
המשך ייחוס – למי מותר להתחתן עם מי?
חלק א – משנה: האם ניתן לטהר ממזרים?
משנה
ר"ט – ניתן לטהר –
הממזר יתחתן עם שפחה כנענית (שהיא מותרת לו – כמו שנראה במשנה הבאה),
הילד יהיה עבד כנעני (במשנה סו: – ולד שפחה כנענית כמותה),
ולא יהיה ממזר (כי אמנם ממזרות הולך אחרי האב/אם, אבל אין עבד כנעני ממזר, רק ישראל גמור)
ואז ניתן לשחרר אותו ויהיה ישראל כשר (גר).
ר"א – זה לא יעזור,
כי הילד גם יהיה ממזר.
גמרא –
א. איבעיא להו – האם לר"ט זה לכתחילה או בדיעבד?
שהרי לישראל יש איסור לשאת שפחה כנענית ("לֹא־תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא־יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים כג)
השאלה – האם לממזר זה כן מותר?
ראיות:
- זה בדיעבד –
ברייתא – אמרו לר"ט שזה פתרון טוב לגברים אך לא לנשים.
למה?
לכאורה – כי זה בדיעבד, ואישה לא תעיז לעשות משהו בדיעבדי כזה.
דחייה – זה לא טוב לנשים כי זה לא יעבוד להן, כי עבד אין לו חייס, כלומר הילד לא מתייחס אחר אביו אלא אחר אמו, והילד לא יהיה עבד כנעני אלא ישראל (ולכן גם ממזר). - זה לכתחילה –
אמר ר' שמלאי לממזר אחד שהיה יכול לטהר אותו, כלומר זה לכתחילה.
דחייה – זה בדיעבד,
אבל יש מצב שבו זה ודאי לכתחילה – שיגנוב ויימכר לעבד עברי, שלו מותר שפחה כנענית לכתחילה.
דחיית הדחייה – בימי ר' שמלאי לא היה עבד עברי (שהרי תלוי ביובל, שתלוי ב"כל יושביה עליה").
ב. ר"י-שמואל – הלכה כר"ט.
ג. הסבר מחלוקת ר"ט ור"א –
המקור – "לֹא־יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה'" – הלך אחר פסולו, בין האבא ובין האמא.
ר"א – הילד יהיה גם עבד כנעני (בגלל אמו) וגם ממזר (בגלל אביו).
לומד מ"לו" יותר – שגם אם הוא עבד כנעני, כיון שאביו ממזר – הולכים גם אחרי הממזרות והוא ממזר.
ואילו ר"ט – הממזרות לא עוברת לעבד כנעני, כי הוא כלל לא מתייחס אחרי אביו.
ר"ט – הילד יהיה עבד כנעני ולכן לא יהיה ממזר.
[לומד מ"לו" רק שגם אם האימא ממזרה, הילד ממזר (אפילו שבדרך כלל הולכים בייחוס אחרי האבא),
(סט. שליש תחתון – פרק עשרה יוחסין)
חלק ב – פרק עשרה יוחסים
המשנה –
יש עשרת יוחסים (מעמדות לגבי נישואין) בעם ישראל (נחלק ל6 קבוצות) –
1 – כהנים
2 – לויים, 3 – ישראלים
4 – חללים
5 – גרים, 6 – עבדים כנענים משוחררים,
7 – ממזרים, וספק ממזרים – 8 – שתוקי (לא יודעים מי אביו) 9 – ואסופי (לא יודעים מי אביו ואמו).
10 – נתינים (צאצאי הגבעונים, שחז"ל אסור להתחתן אתם).
הכללים:
- כהנים לויים וישראלים מותרים זה בזה.
- כהנים אסורים עם חללים, גר ועבד משוחרר,
אך לויים וישראלים מותרים בהם. - ממזרים שתוקי ואסופי, ונתינים – אסורים בכהנים לויים וישרלאים,
אך מותרים זה בזה,
ומותרים בגרים ועבדים משוחררים.
(ובמשנה הקודמת ראינו מחלוקת האם גם מותרים בעבדים לא משוחררים).
גמרא – לגבי הניסוח של המשנה – "עשרה יוחסים עלו מבבל"
א. למה "עלו מבבל" ולא "הלכו לארץ ישראל"?
להשמיע שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות (ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל) –
מקורות:
שבית המקדש גבוה – "…וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'…" (דברים יז)
שארץ ישראל גבוהה – "… כִּי אִם חַי ה׳ אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם" (ירמיהו כג).
ב. אז שיהיה כתוב "עלו לארץ ישראל"?
כר' אלעזר – להשמיע שעשו את בבל כסולת נקייה (שהשאירו את בבל נקייה מיוחסים בעייתיים), כלומר עזרא הכריח אותם לעלות איתו לישראל.
כי בבבל לא נשארו חכמים, ולא היה מי שיפקח על הנישואין, ולכן רוצה את הבעייתיים איתו.
וזה בעצם נתון במחלוקת, וזה מוביל לסעיף הבא –
(סט: שורה רחבה 1)
ג. האם עזרא הכריח אותם לעלות –
רבא – הכריח (וגורס במשנה – עשרה יוחסים העלום מבבל),
אביי – גורס "עלו" –
הבנה א – כי עזרא לא הכריח (ונגד ר' אלעזר),
הבנה ב – הכריח אבל בעקיפין (הכריז מי פסול, ואז הפסולים הבינו שבבבל אין להם סיכוי אז עלו איתו לארץ).
ראיות שעזרא לא העלה אותם בכח:
- ר"י-שמואל – כל הארצות עיסה יחסית לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה יחסית לבבל,
לכאורה מראה שבארץ המצב פחות טוב מבבבל, משמע שעזרא לא כל כך שלט.
דחייה – עזרא שלט, אבל בדורות אח"כ זה התבלגן. - כתוב (עזרא ח, טו) – " וָאֶקְבְּצֵם אֶל־הַנָּהָר הַבָּא אֶל־אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא־מָצָאתִי שָׁם" – כלומר עזרא לא היה לגמרי בשליטה.
דחייה – בדקו טוב את הפסולים אבל פחות את הכשרים (כהנים, לויים, ישראלים).
(סט: באמצע)
ד. מניין שכל אלו עלו בימי עזרא –
כהנים לויים וישראלים (ונתינים) – "וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּמִן־הָעָם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּתִינִים בְּעָרֵיהֶם וְכׇל־יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם" (עזרא ב, ע)
חללים – "וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי… אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ מִן־הַכְּהֻנָּה" (עזרא ב, סא-סב) – היו ספק חללים כי לא יכלו להוכיח את ייחוסם.
ה. דיון אגבי על הפסוק הנ"ל – מה הותר לאותם ספק חללים לאכול ומה לא?
"…וַיְגֹאֲלוּ מִן־הַכְּהֻנָּה. וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא (=נחמיה) לָהֶם אֲשֶׁר לֹא־יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים" (עזרא ב, סב-סג).
ר' יוסי – מקודש הקודשים אסור (מזבח), קודשי הגבול (תרומה) – מותר,
ולמה?
כי בגולה אכלו תרומה, אז בזה יש להם חזקה (ומכאן אמר ר' יוסי – גדולה חזקה!).
ומקשים – לפי הדעה שמעלים מתרומה ליוחסים (לדעת שאינו חלל),
הרי כשיראו בארץ ישראל שהוא אוכל תרומה – יעלו גם ליוחסים?
תשובות:
- הורעה חזקתם,
כלומר בארץ ישראל, כיון שיראו שאינו אוכל מהמזבח – לא יעלו.
ואם כן – מה החידוש ב"גדולה חזקה"? הרי אין חשש!
שאפילו שבחו"ל כל התרומות דרבנן ובארץ דאורייתא – אכלו.
- אכלו בארץ רק תרומה דרבנן, וכך ידעו לא להעלות ליוחסים.
ואם כן – מה החידוש ב"גדולה חזקה"? הרי אין חשש!
שאפילו שבארץ יש מקום לגזור אטו תרומה דאורייתא, בכ"ז לא גזרו.
[איך יתכן שאכלו רק דרבנן, והרי בפסוק הנ"ל כתוב – "וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא־יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" משמע שרק מהמזבח לא, אבל תרומות כן, גם דאורייתא.
תשובה: מקודש – מהמזבח, הקדשים – תרומה (דאורייתא).
