לעילוי נשמת דוקטור הנרי צבי פרידמן בן חנה תהלה ז"ל,
שהיום יום פקידת שנתו.
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף קט
(קח: במשנה – קט: 1-)
המשך דינים של אדמון
חלק א – ההוראה השלישית של אדמון –
התחייב לנדוניא לפני הקידושין, אך לפני הנישואין פשט רגל ולא משלם
א. המחלוקת:
חכמים – הבעל יכול לעכב אותה (תשב עד שתלבין) עד שישלם,
אדמון – יכולה לדרוש ממנו או לכנוס (לשאת) או לגרש.
ב. באיזה מקרה המחלוקת?
במשנה –
אם היא פסקה את הנדוניה – אין מחלוקת: תשב עד שתלבין ראשה לפי כולם,
אם האבא פסק – בזה המחלוקת –
חכמים – תשב עד שתלבין,
אדמון – חייב לכנוס או לגרש (כי היא אומרת – זה לא אשמתי שאבי הבטיח ולא משלם).
רי"ס בר"י בברייתא מקל על האישה –
אם האבא פסק – אין מחלוקת: ודאי שחייב לכנוס או לגרש,
המחלוקת רק כשהיא פסקה –
חכמים – זה אשמתה, ולכן תשב עד שתלבין,
ותנא – אם מדובר בילדה שפסקה – אז גם לחכמים לא יכול לעכב אותה,
כי מה ילדה קטנה מבינה…
אדמון – עדיין יכולה לומר שהניחה שאבא שלה ישלם.
(קט. באמצע)
חלק ב – כמי ההלכה בדינים שבפרק?
תזכורת לסדר הפרק –
חנן אמר 2 דינים בהם חכמים חלקו, ובשניהם אמר ריב"ז – יפה אמר חנן.
אדמון אמר 7 דברים בהם חכמים חלקו, ורק בשלושת הראשונים אמר ר"ג – רואה אני את דברי אדמון.
- A. רי"צ בן אלעזר בשם חזקיה – כל מקום שר"ג הסכים לאדמון, כך ההלכה.
ור"נ מוסיף – זה נכון גם אם נלך לפי הברייתא ולא המשנה.
- B. ר' זירא – רבה בר ירמיה –
"שני דברים שאמר חנן, הלכה כיוצא בו (כלומר פוסק כחנן),
שבעה דברים שאמר אדמון, אין הלכה כיוצא בו" – מה הכוונה? - שאין הלכה כאדמון כלל.
דחייה – זה לא מסתדר עם רי"צ לעיל שפסק כר"ג.
- הלכה כמותו בכל השבעה דברים
(כלומר אין הלכה כיוצא בו – כר"ג, שפסק כאמדון רק בשלושה, אלא הלכה כאדמון בהכל).
דחייה – זה גם לא מסתדר עם רי"צ שהלכה כאדמון רק בשלושה דברים.
- הכוונה שהלכה כאדמון רק בשלושת הדברים שהסכים ר"ג
(כלומר בשלושת הדברים הלכה כמותו (אדמון) וכיוצא בו (ר"ג),
ובשאר – אין הלכה כמותו (כאדמון) אלא כיוצא בו (כר"ג, שחלק על אדמון באותם דברים).
(קט. במשנה למטה)
חלק ג – ההוראה הרביעית של אדמון – העורר על השדה
אדם מערער על שדה – כלומר מביא ראיה שהיתה שלו, ולמי שמחזיק בשדה אין ראיה שקנה ממנו.
במקרה רגיל – נחזיר לו.
אלא שכאן יש סיבה לחשוד שגם הוא עצמו מודה שהיא של המוחזק.
א. המוחזק מכר את השדה, והמערער חתום בעצמו על שטר המכירה!
חכמים – המוכר נאמן,
אדמון – המערער נאמן, כי טוען: רק חתמתי כדי שהשדה תהיה אצל הקונה, כי איתו יותר קל לי להתמודד.
הסתייגות אביי – אם הוא לא עד אלא דיין לקיום החתימות על השטר – לפי כולם המערער נאמן,
כי דיין לקיום שטר לא צריך לקרוא את תוכן השטר.
ב. "עשאה סימן לאחר"
כמו מקודם, שהמערער חתום על שטר,
אלא שהפעם למוכר יש שתי קרקעות, המוכר מכר את א והמערער חתום, והמערער מערער על ב.
כאן לפי כולם – המערער לא נאמן,
כי כאן לא יכול לטעון שרציתי שהקרקע תעבור לקונה, כי הרי כאן הקרקע כלל לא נמכרה.
הסתייגויות:
- הסתייגות אביי – אם המערער עצמו קנה את קרקע א, אז לפי אדמון המערער כן נאמן,
כי יכול לטעון שלא מחה על מה שכתוב בשטר לגבי קרקע ב, כי חשש שאחרת המוכר לא ימכור לו את קרקע א.
- הסתייגות האפוטרופוס בסיפור (טוען בשביל היתומים):
a. נכון שזה מראה שהמערער הודה, אבל לא על כל קרקע ב אלא רק שורה אחת.
b. וגם את אותה שורה הוא המערער לא צריך לתת, כי אולי קנה אותה אח"כ בחזרה.
(קט: במשנה)
חלק ד – ההוראה החמישית של אדמון – מי שאבדה דרך שדהו
אדם שהשדה שלו מוקפת בשדות אחרים, והיה לו שביל דרך אחת השדות מהדרך הראשית לשדהו,
והלך לחו"ל וכשחזר כבר לא זוכר איפה היה השביל.
אדמון – יקבל את הדרך הכי קצרה
חכמים – לא יקבל כלום אלא צריך לשלם ולקנות שוב דרך.
א. במה מדובר?
אם מדובר שכל השדות המקיפות של אותו אדם – ודאי שכאדמון שיקבל.
אם מדובר שכל שדה מקיפה של אדם אחר – ודאי כמו חכמים שלא יקבל (המוציא מחברו עליו הראיה).
אלא מדובר שכשעזב הם היו של 4 אנשים, אבל אדם 1 קנה את כולם:
אדמון – כעת הם של אדם אחד, כך שבטוח יש לו שביל כאן איפשהו.
חכמים – אותו אדם יכול לומר שהוא קנה את זכויות בעלי השדות שמכרו לו, וכפי שאותם בעלים לא היו צריכים לתת לו, גם הוא לא צריך (ראשונים. רש"י מפרש אחרת).
ב. סיפורים
- אבא הוריש לבניו קרקעות עם דקלים, ואמר לתת לבת דקל,
וכל בן אומר לה שתיקח מבן אחר.
רב יוסף – זה כמו המקרה שתיארנו מקודם, כשכל שדה מסביב של אדם אחר – שלא מקבל כלום.
אך אביי – זה לא דומה, כי כאן כל הבנים אחראיים שתקבל את הדקל, אלא יתנו לה תקל ויחלקו מחדש. - אגב – אמר לתת לבתו דקל, והבנים רוצים לתת לה שני חצאי דקל (שיש בהם שותפות עם אחר),
רב אשי התלבט האם שני חצאים נחשב "דקל",
ואמרו בשם רבא שכן.
