הדף היומי – כתובות דף לד

הלימוד מוקדש לכבוד
ד"ר מיכאל וד"ר נעמי באום הי"ו,
שלומדים יחד דף יומי כבר שנים רבות באופן מעורר השראה וחוגגים היום 47 שנות נישואין.
הם מהווים לכל הילדים והנכדים דוגמה ומופת לשילוב של תורה עם דרך ארץ. מאחלים להם שיזכו לעוד שנים רבות וטובות בבריאות ובנחת.
הוקדש ע"י ילדיהם, גם הם מלומדי הדף היומי
להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף לד

(לג: שליש תחתון לד: רבע תחתון)

חלק א – האם יש לר"מ קים ליה בדרבה מיניה?

בהקשר של הקושיא בין משנתנו למשנה במכות האם אונס אחותו משלם או לוקה, הבאנו בסוף השיעור הקודם את ר"מ. היום נעסוק בר"מ בפני עצמו, בדף הבא (לה: באמצע) נראה איך לסדר את המשניות לפי הדעות השונות בר"מ.

ברייתא –

            גנב וטבח בשבת/לע"ז/שור הנסקל:
חכמים – פטור מדו"ה (ארבעה וחמישה), ר"מ – חייב.

לכאורה הסבר המחלוקת האם יש פטור של קים ליה:
לחכמים יש קים ליה ופטור,[1] לר"מ אין קים ליה וחייב.

דחייה – הסבר המחלוקת אחר:

1. רי"ח – מדובר שטבח ע"י שליח,

ובטביחה יש שליח לדבר עבירה,
והשליח חייב מיתה, וממילא אין כאן קים ליה.

והמחלוקת – האם חייב דו"ה בשחיטה שאינה ראויה

לר"מ – חייב

לרבנן פטור

[ולמה אינה שחיטה ראויה:
בע"ז ושור הנסקל – אסור בהנאה,

    בשבת (לד. 6+)–

                או שסוברים כרי"ח הסנדלר שבמזיד אסור לעולם, ושזה דאורייתא,

                או שנאמר שפטרו רק בע"ז ושור הנסקל, ולא בשבת (לד. שליש תחתון)].

            (לד. 1- עד לד: 4+)

1. רבה – מדובר שהגנב עצמו טבח,

והמחלוקת – האם יש פטור של קים ליה גם בקנס (בניגוד ל"תשלום"):

לחכמים יש פטור,

לר"מ אין פטור, וחייב, כי קנס זה חידוש.[2]

חלק ב – השלמות

(לג: 11-)

א. מקורות לשליח לדבר עבירה בטביחה (שמות כא)

"כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה".

            רבא – סמיכות בין מכירה לטביחה, כמו שמכירה ע"י אחר, גם טביחה.

דבי ר' ישמעאל – "וטבחו או מכרו" – לרבות (יכלה לכתוב "וטבחו ומכרו, וברור שהכוונה היא או, כר' יונתן סנהדרין סו).

דבי חזקיה – "תחת" (רש"י בקידושין מג – כי כתובה פעמיים).

(לד. 6+)

ב. מעשה שבת

A. הדעות בברייתא – "המבשל בשבת" לפי רש"י:

B. האם זה דאורייתא או דרבנן?

לפי ר"מ ור"י – דרבנן, שהרי אם מותר לאחרים או למוצ"ש זה מראה שכשאסור זה רק קנס.

לפי רי"ח הסנדלר: מחלוקת רב אחא ורבינא –

"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (שמות לא).

דאורייתא(וכן ר' חייא) – "קודש היא" – כמו שקודש אסור. "לכם" – בשוגג זה שלכם ומותר.

דרבנן – "קודש היא" – היא קודש ואין מעשיה קודש.

(לד. שליש תחתון)

ג. קשה על ר"מ שחייב דו"ה בשוחט לע"ז ושור הנסקל (בלי קשר ל"קים ליה") – הרי אינו של הבעלים!

A. לגבי ע"ז – הרי ברגע שחתך כלשהו כבר נאסרה בהנאה ואינו של הנגנב!

תשובה – כששחט אמר שיחשב לע"ז רק בגמר השחיטה.

B. לגבי שור הנסקל – הרי אסור בהנאה ונחשב לא שלו!

            מדובר ששחט לא מהבעלים, אלא משומר, וחייב את הדו"ה לשומר,

וזה בשתי הנחות:

1. כר' יעקב – אם לא היה שוחט את השור, השומר יכול היה להחזיר את השור הנידון למיתה לבעלים (היזק שאינו ניכר אינו היזק).

וממילא כששחט את השור גרם להפסד לשומר.

1. כר' שמעון – דבר הגורם לממון כממון,

ונחשב כטבח את שורו של השומר וחייב לו דו"ה.

(לד: 4+)

ד. דעת רבה שבקנס אין קים ליה

A. רבה לטעמיה –

גנב וטבח גדי בשבת/במחתרת – פטור (קים ליה),

(ויש צריכותא שגם על שבת (שצריכה התראה)
וגם על מחתרת (שזה מוות זמני) יש קים ליה).

אך גנב לפני כן, ורק טבח בשבת/במחתרת – חייב 4, כי הקנס בפני עצמו, ובקנס אין קים ליה.

B. וכן רב פפא לגבי פרה.

ומוסיף רב פפא ומחדש – גם אם כבר היתה פרה שאולה לו, וטבחה בשבת, גם פטור.

והחידוש בזה –

שהיינו אומרים – שיהיה חייב בקרן מדין חיוב שואל באונסים,
כי לכאורה חיוב זה התחיל כבר משעת השאלה,
קמ"ל שעד האונס יש לו רק חובת השבה, ורק מהאונס יש חיוב תשלום, ולכן פטור.

C. אגב הנ"ל, לגבי ממתי מתחיל חיוב הקרן של שואל, מימרא של רבא –
רישא – יתומים "ירשו" פרה שאולה, משתמשים ואינם חייבים באונסים, אלא רק בגנו"א.

סיפא – ירשו פרה, חשבו שהיא של אביהם וטבחו אותה – משלמים דמי בשר בזול.

משפט סיום – ואם ירשו קרקעות (="אחריות נכסים") – חייבים.

            למה זה מתייחס? שתי אפשרויות:

1. לרישא – כי ההתחייבות היא כבר מההשאלה, והנכס השתעבד לזה, בניגוד לרב פפא.
2. לסיפא – כי האב פשע בכך שלא הודיע להם, ולכן הנכס שועבד משעת פשיעתו.

אך ברישא פטורים, כי ההתחייבות באונסים אינה מההשאלה, וכרב פפא.

[1] לפי הבנה זו לא ברור למה רבנן פוטרים גם בשור הנסקל. ולפי הגמרא בהמשך, ניתן לומר שרבנן התכוונו לפטור רק בשבת וע"ז ולא שור הנסקל. אפשרות נוספת, לפי המשך הגמרא (סעיף ג) שר"מ מחייב בשור הנסקל דו"ה רק בהנחה שהיזק שאינו ניכר אינו היזק ושדבר הגורם לממון כממון, אז ניתן לומר שרבנן חולקים על אחת מההנחות, וממילא אינו חייב דו"ה.

[2] ולגבי שור הנסקל, אפשר לומר כמו בהערה 24, שבזה רבנן מודים שחייב.
(ויש מפרשים שגם לפי הסבר זה יש מחלוקת כפולה בברייתא – 1. האם יש קים ליה בקנס (לר"מ לא, לרבנן כן (לכן בשבת פטור). 2. האם צריך שחיטה ראויה כדי לחייב (לר"מ לא, לרבנן כן – לכן שור הנסקל פטור). בשוחט לע"ז פטור לרבנן משתי הסיבות).