הדף היומי – כתובות דף מז

לעילוי נשמת עמרם לוי בן משה ולונה ז"ל
שהיום חל היום ה 30 לפטירתו.
עמרם היה איש חסד, מורה ומחנך שהעמיד דורות של תלמידים. זכה לעלות לארץ ישראל והיה נושא חן בעיני כל רואיו.

להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף מז

(מו: במשנה – מח. במשנה)

חלק א – האב זכאי בבתו

מקור:

א. שמקבל את הכסף הקידושין –

1. וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף (שמות כא) – אין כסף לאדון זה, יש כסף לאדון אחר.

קושיות:

1. קשה – אולי הכסף הולך אליה?

תשובה(מו: רבע תחתון) – לו היה כסף ביציאת אמה – ודאי שהיה הולך לאדון, כך הכסף הולך לאב.

1. קשה(שם) – הרי היציאה מהאב אינה ממש יציאה? (שהרי עדיין חסר חופה, ובינתים מעשה ידיה וירושתה לאביה)

תשובה – זה בכל זאת יציאה, לעניין זה שהבעל גם מפר נדריה.

1. סברא – אביה יכול לקדשה, ולא יקבל את הכסף?![1]

דחייה חלקית – אולי זה נכון רק לגבי קטנה,

אך אולי נאמר שנערה מקדשת את עצמה ומקבלת את הכסף?

1. לגבי נדרים – "בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ" (במדבר ל) – כל שבח נעורים לאביה.

דחייה – רב לא סבר דרשה זו,

שהרי את "מעשה ידיה לאביה" למד ממקור אחר –"וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה" (שמות כא) –
היקש: כמו שמעשה ידיה לרבה כך לאביה.

(וממעשה ידיה לא נלמד, כי קידושין לא נחשב "מעשה ידיה")

1. נלמד מתחומים אחרים + דחייה:

הפרת נדרים – לא לומדים ממון מאיסור

מקנס של אנוסה – לא לומדים ממון מקנס

בושת ופגם – שם גם לאביה יש שייכות בבושת ופגם שלה (שיכל להרוויח יותר לולי נאנסה).

ב. מעשה ידיה –

1. וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים (שמות כא) –

כפי שמעשה ידיה לרבה, כך מעשה ידיה לאביה.

דחייה חלקית – הפסוק מדבר על קטנה (שיכול למוכרה לאמה),

מה לגבי נערה?

תשובה(מהמשך הסוגיא) – לקטנה לא צריך פסוק (בגלל תשובה 3 להלן),

ממילא הפסוק בא לחדש על נערה (כמו "אם אינו עניין ל… תנהו עניין ל…").

1. סברא – כיון שיכול לקדשה, ובך לבטלה ממלאכה, סביר שמלאכתה שלו.

דחייה – יכול לקדשה ללא ביטול מלאכה (ישלם לה, בלילה, בשבת וחג).

1. סברא בקטנה – כיון שיכול למוכרה, ודאי שגם מעשה ידיה שלו.
2. לקדשה(כנראה שזה רק כסף, כי לשון נתינה זה כסף).

ג. שאר הדברים

בכסף – "את בתי נתתי לאיש הזה"

שטר וביאה – "והיתה לאיש אחר" – איתקש הוויות להדדי.

1. מציאתה – משום איבה ("אני מפרנס אותך ואת לוקחת מציאות לעצמך?!")
2. הפרת נדריה – פסוק מפורש: "בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ" (במדבר ל)
3. מקבל את גיטה – " וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר" (דברים כד) – היקש יציאה להוויה.
4. מזונותיה – מעשה ידיה,
5. קבורתה – נדוניתה (="כתובתה"), שזוכה בנדוניה אם מתה לפניו.
6. פרקונה משבי – אכילת פירות(גם של הכנסים שהכניסה כנדוניה, וגם של הנכסים שפשוט שלה מלפני או שירשה אחרי הנישואין).

(מז. שליש תחתון)

ד. האם אביה אוכל פירות מנכסי בתו?

הקדמה: כמו שראינו לאורך המסכת – חשש שבויה היה חשש משמעותי, והיה צריך הרבה כסף כדי לפדותה, לכן חז"ל דאגו למעין "ביטוח שבויות":
לגבי הבעל – נתנו לו את פירות הנכסים שלה (גם מה שירשה אחרי הנישואין) , ובתמורה הוא פודה אותה.
לגבי האב, אם בתו ירשה נכסים, כל עוד היא חיה – הם שלה, וכאן זה מחלוקת האם תיקנו שיאכל הפירות כדי שיפדה אותה בעת הצורך:

רי"ס בר"י בברייתא – כן.

            שמא ימנע מלפדותה, כי יאמר לה לפדות עצמה מפירות נכסיה.

משנתנו ות"ק בברייתא – לא,

ואכן צריך לשים רווח הפירות בצד לצורך זה, ואם זה לא יספיק אנחנו סומכים על האב שיוציא מכיסו להשלים החסר.

(מז. 7-)

חלק ב – זכויות וחובות הבעל

באופן כללי יש לבעל כל מה שיש לאבא. כאן נדבר על השונה:

א. האם זוכה בנדוניה אם מתה באירוסין?

הקדמה: כשמתחתנים, האישה מביאה עמה נכסים שונים: חלקם פשוט מתנה לבעל, חלקם נכסי מילוג – סוג של השאלה, וחלקם נכסי צאן ברזל – סוג של הלוואה.
אם הבעל מת או שמתגרשים, היא מקבלת חזרה את נכסי המילוג וצאן ברזל, ולא יורשיו. אם היא מתה לפניו – הנדוניה נשארת אצלו (זה לא בתור ירושה, אלא הנדוניה ניתנת לו ישירות מאבי האישה (ראשונים)).
השאלה כאן אם הבעל זוכה בנדוניה גם אם רק היו מאורסים ואז מתה?

ר' נתן – זכה.

ת"ק – לא זכה.

הצעה: המחלוקת היא האם ענייני הממון שכתובים בכתובה מתחילים מהאירוסין או מהחופה.
וממילא, לכאורה זה כמחלוקת הבאה:

האם האישה מקבלת את כל הכתובה גם מאירוסין או רק את עיקר הכתובה (100/200)?

ת"ק – הכל – לכאורה כר' נתן.

            ראב"ע – רק את העיקר, כי את התוספת כתב רק בשביל נישואין בפועל – כת"ק.

                        דחייה – גם ר' נתן יסתדר עם ראב"ע,
כי יש לחלק בין התחייבויות הבעל להתחייבויות האישה:
הבעל מתחייב רק אם תהיה חופה בפועל,
אך האישה מתחייבת כבר מעצם יצירת קשר החתונה (אירוסין).

(מז: שליש עליון)

ב. חיובי הבעל לאשתו

A. ת"ר – תיקנו:

הערות:

1. הברייתא מסיימת: לפיכך בעל אוכל פירות,

שהיתה הווה אמינא שכל עוד יכול להתפרנס ללא הפירות, ישים את הרווח שלהם בצד וישתמש בזה אם תישבה, קמ"ל שלא צריך ואף עדיף שלא (כדי שהבעל כבר לא ידע אם סכום הפדיון היה גדול מערך הפירות).

1. למה דווקא לפי הזוגות האלו?
   אביי – זה לפי רמת ה"מצוי" שלהם.

B. האם מזונות מדאורייתא?

בברייתא הנ"ל זה לא מוכרח.

בברייתא הבאה יש דעה שזה דאורייתא –

            "שארה כסותה ועונתה לא יגרע".

כסותה זה בגדים.

            לגבי שארה ועונתה:

[1] בגמרא ניתן להבין שזה מובא כתשובה על הקושיא למקור הראשון, אך תוס' מקשים שלפי זה כבר לא צריך את המקור הראשון, לכן נראה לנו שזה אכן הובא כתחליף למקור הראשון.