לעילוי נשמת הנערה היקרה והאהובה,
שחר בת מוריה ורועי ז"ל,
מצאה חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם, שהיום יום הולדתה.
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף סא
חלק א – המשך הנקה
א. אגב מאכלים שמשפיעים על ההנקה – עוד השפעות של מאכלים
- האוכלת בהריון:
חרדל – בנים זללנים
תחלי (שחליים) – בנים דולפני (עיניים דומעות)
מוניני (דגים קטנים) – בנים "מציצי עינא" עיניים פורחות ונעות
גרגושתא (חומר) – בנים מכוערים
שותה שיכר – בנים שחורים
בשר ויין – בנים בריאים
ביצים – בנים עם עיניים גדולות,
כוורי (דגים) – בעלי חן
כרפס – בני זיותני (בעלי זיו),
כוסברה – בעלי בשר (שמנים),
אתרוג – בנים בעלי ריח טוב
- אגב – המשתמשת –
סמוך לריחיים – יהיו לה בנים נכפים (מחלת הנפילה)
על הארץ – בנים שמוטים (צוואר ארוך)
(והדורכת על צואת חמור – בני גירדני (בעלי שיער נושר)
(סא. 7+)
ב. חזרה לחובה להניק – רב הונא (רב פפא) –
תזכורת מאתמול: ב"ה – חייבת, ב"ש – לא חייבת,
עכשיו נגביל את זה:
ב"ה שמחייבים – זה רק כשבשתי המשפחות שלהם הנשים נוהגות להניקף,
אבל אם במשפחה שלו או שלה לא נוהגות להניק – יכולה לא להניק (זה נחשב עשירות לא להניק, ועולה עמו).
והגמרא מביאה 2 מקורות שעולה עמו ולא יורדת.
(סא. שליש)
חלק ב – הכניסה שפחה
תזכורת:
חובות האישה (משנה נט:) –
טוחנת, אופה, מכבסת, מבשלת, מניקה, מצעת את המיטה (כרים וכסתות), עושה בצמר:
א. כמה שפחות פוטרות מכמה מלאכות?
אם הכניסה שפחה –
שפחה 1 – השפחה טוחנת אופה ומכבסת, והאישה את השאר (4).
א"א שהשפחה תעשה את כל ה7 והאישה תהיה פטורה,
כי הרי אישה אחת יכולה לעשות כל ה7 לשני אנשים (היא ובעלה), אך עכשיו הם שלושה אנשים (האישה, הבעל, השפחה), לכן שפחה אחת אינה מספיקה.
שפחה 2 – השפחות גם מבשלת ומניקה, והאישה את השאר (2).
כעת יש 2 שפחות ו4 אנשים (אישה, בעל, 2 שפחות), אז לכאורה השפחות יכולות לעשות הכל (כמו שאישה אחת עושה ל2 אנשים – לה ולבעלה).
אלא שכיון שיש יותר שפחות – באים יותר אורחים אז זה לא מספיק.
שפחה 3 – השפחות גם מצעת מיטה ועושה בצמר, והאישה עושה דברים קלים (כמו להביא לו חפץ מהעלייה).
כעת יש מספיק שפחות,
אך גם יש עוד יותר אורחים.
שפחה 4 – השפחות עושות הכל, והאישה יושבת בקדתרה.
זה כבר מספיק גם לאורחים.
ב. גם אם לא הכניסה שפחות מראש אלא כסף –
- רב חנא/ר' שמואל ב"נ – גם אם לא הכניסה שפחות בפועל, אלא ראויה להכניס (הכניסה הרבה כסף שיכול לקנות בזה שפחות) – גם פטורה
- תנא – גם אם לא הכניסה הרבה כסף מראש, אלא חסכה מכספה וקנתה – גם פטורה.
(סא. שליש תחתון)
ג. גם כשיש לה שפחות – כדאי שתעשה משהו –
- A. רי"צ בר חנניא – רב הונא:
גם אחרי 4 שפחות – מעשים של חיבה עדיין כדאי שתעשה –
מוזגת לו יין (מים ביין), ומצעת מיטתו (לא כרים וכסתות דלעיל, אלא הסדין), רוחצת פניו ידיו ורגליו.
(סא: באמצע)
- B. מהמשנה: ר"א – גם אם הכניסה 100 שפחות – עדיין עושה מלאכות קלות (צמר) כי הבטלה מביאה לידי זימה.
(סא: שליש)
חלק ג – מלאכות שאינה עושה
המשנה ציינה 7 מלאכות עיקריות שעושה, אבל כמו שראינו יש עוד מלאכות קלות שעושה כמו מזיגת הכוס והבאת חפצים, ובהמשך עולה שגם האכלת הבהמות.
אבל יש דברים שלא עושה, דתניא –
ת"ק – לא כופה אותה לשרת את אביו ואת בנו (אפילו שאורחים כן צריכה לשרת),
וכן לא לתת תבן בפני בהמתו אך כן בפני בקרו (רש"י – בבהמתו הזכרים יש חשש שתיבעל להם).
ר"י – גם לא כופה אותה להתעסק עם הכנת בגדי פשתן (צריכה להרטיב החוטים בפה, וזה מסריח לה את הפה).
דווקא בפשתן רומאי.
וכן מדויק מהמשנה – צמר עושה, משמע שפשתן לא.
חלק ד – השלמות
(סא. רבע תחתון – סא: שליש עליון)
א. אגב, עוד מימרות של רי"צ בר חנניא – רב הונא:
- באותו עניין – נידה אסורה באותם מעשים של חיבה (מזיגת הכוס וכו').
- האיסור רק בפניו.
- לגבי יין – גם לא תגיש לו כוס (אלא: יד שמאל, או להניח על משהו אחר).
- דיני נחמדות למלצר (שמש) –
גם השמש צריך לאכול, אך לא צריך לתת לשמש לאכול בזמן הארוחה אלא יחכה לסוף,
מלבד בשר שמן ויין ישן בתמוז, שקשה לו להתאפק.
מצד שני –
- מסופר על אמוראים שהיו ליד מישהו שאכל מאכלים שונים שאינם בשר ויין,
והעידו שאם לא היו נותנים להם – זה היה מסוכן!
ומסכמת הגמרא – אכן כל מאכל שיש לו ריח או חומץ (ולכאורה הכוונה – שצריך לתת לשמש). - אבוה ומנימין בר איהי –
אחד נתן לשמש מכל מין ומים כשהגיש אותו (וזכה לגילוי אליהו)
ואחד נתן לו מין אחד לשובע ואת השאר רק בסוף הסעודה (ולא זכה)
(לא כתוב אם מדובר בבשר או שאר מאכלים).
(וכן סיפור דומה על שני חסידים,
שאחד היה מקדים לתת לשמש לפני כולם, וגם זכה לאליהו).
(סא. 2-)
- גודל הסכנה למי שמתאווה למאכל ולא מקבל –
רב אשי הכניס אצבע למאכל המלך כדי לתת למר זוטרא שהתאווה לאותו מאכל, ורב אשי יצא מהיפסור בנס.
אדם אחד הכריח אישה להינשא לו ע"י שאכל לידה רימון ולא יכלה לעמוד בתאווה למאכל עד שחלתה, וריפא אותה בתנאי שתינשא לו.
(סא: באמצע)
ב. נגד הבטלה
במשנה: ר"א – גם אם הכניסה 100 שפחות – עדיין עושה מלאכות קלות (צמר) כי הבטלה מביאה לידי זימה.
וכן פסק רב מלכיו בשם רב אדא בר אהבה
[ואגב, יש מקומות שזה רב מלכיא ויש רב מלכיו (בשם רב אדא ב"א),
רב מלכיו – שפוד, גומות
רב מלכיא – בלורית, אפר מקלה, גבינה.
לגבי שפחות –
ר' חנינא בריה דרב איקא – רב מלכיו,
רב פפא – רב מלכיא].
- B. במשנה: רשב"ג – המדיר אשתו שלא יהנה ממלאכתה – צריך לגרשה (ולתת כתובה), כי הבטלה מביאה לשעמום.
מה ההבדל בין רשב"ג לר"א?
לרשב"ג – מספיק שתעשה משהו גם אם חסר משמעות (תשחק עם הכלבים או תשחק שחמט (נדרשיר!).
לר"א – צריכה לעשות דווקא מלאכה.