הדף היומי – כתובות דף סח

להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף סח

(סח. במשנה – סח: 1-)

נדוניא ליתומה מנכסי האב

הקדמה – האבא לא חייב לתת נדוניא, אלא זה הסכם ששני הצדדים מגיעים אליו.
אבל אם האב מת – אז היתומים כן חייבים לתת נדוניא (כדי שירצו להתחתן עם הבת (אחותם) וכדי שאם בעלה ימות אם תתגרש – היא תקבל את הנדוניא אליה). היום נראה כמה ועד מתי.

משנה –

• אם השיאוה קטנה, ונתנו לה נדוניא קטנה והסכימה (50-100, שראינו אתמול שזה המינימום),
  כשתגדל יכולה לדרוש עוד (מה שראוי להינתן לה).
• וכמה באמת "ראוי להינתן לה"?

אם אביה השיא כבר את האחותה,

ר"י – יתנו לה כמו לאחות.
חכמים – לא יתנו כמו האחות (כי אולי האב העני/העשיר), אלא שמין את הנכסים ונותנים לפי הנכסים.

משמע שאם לא היתה אחות – לפי כולם שמין את הנכסים.

חלק א – כמה נותנים לה?

א. האם שמין את הנכסים (מעשר) או את האב?

1. A. דעת שמואל והתנאים –

שמואל – שמין את האב.

קושיות –

1. מיתיבי – הבנות ניזונות ומתפרנסות מנכסי אביהן, ואיך – שמין את הנכסים.

תשובה – לא מדובר שם בנדוניא ("פרנסת הבעל"), אלא ב"פרנסת עצמה" (המזון שהיתומים צריכים להאכילה עד שתתבגר/תתחתן).

[אז למה יש כפלות "ניזונות ומתפרנסות"?
תשובה – אוכל ושתייה, לבוש וכסות].

2. תנן (משנתנו) –
   אם האב כבר חיתן את אחותה לפני שמת –
   חכמים – (לפי הסבר הגמרא) מתעלמים מהאחות (כי אולי האב העני/העשיר בדעתו),
   אלא נותנים לפי השיטה הרגילה – שמין את הנכסים.
   ר"י – כן הולכים לפי האחות, ולא חוששים שהשתנתה דעתו.

מי מסתדר עם שמואל?

חכמים – ודאי לא כשמואל,
ר"י –

יכולנו לומר שגם ר"י לא כשמואל (כלומר שגם לשמואל בדר"כ שמין את הנכסים, ורק כשהיתה אחות הולכים לפי האחות),

אבל מחדשת הגמרא – ר"י כשמואל

כלומר ר"י תמיד הולך לפי אומדן האב (גם כשאין אחות):
אם יש אחות – אומדין לפי האחות,
אם אין אחות – פשוט אומדין את דעתו של האב.

אז למה המשנה דיברה על אחות? ללמד שלרבנן גם כשיש אחות מתעלמים מהאחות ועדיין שמין את הנכסים.

1. B. לסיכום –
   ר"י ושמואל – שמין את האב
   חכמים – שמין את הנכסים (מעשר).

(סח. 7-)

1. C. דעת רבא ורבי (סוג של פשרה) –
2. a. יש סתירה ברבי –

מצד אחד ברייתא – שמין את הנכסים (מעשר)
מצד שני אמר רב אדר ב"א – מעשה שרבי נתן 1/12!

אלא – שמין את האב (ולכן נתן 1/12), אבל אם אי אפשר (לא מכירים) אז שמין את הנכסים.

1. b. וכך אפשר להסביר גם את רבא –

שמצד אחד פסק כר"י (שמין את האב)

הסבר: כשאפשר.

ומצד שני פסק כרבי בברייתא (את הנכסים)

הסבר: כשא"א לשום את האב.

(סח. 3- גופא)

ב. איך שמין את הנכסים?

רבי בברייתא הנ"ל – נותן מעשר לכל בת.

אמרו לו חכמים – אז אם יש לו 10 בנות, מה ישאר לבנים?
ענה רבי – כל אחת לוקחת מעשר ממה שהשאירה הקודמת (הראשונה 10%, השנייה 9% וכן הלאה).

ומסיים רבי – "וחוזרות וחולקות בשווה", ומסבירה הגמרא –

אם התחנו זו אחר זו – כל אחת לוקחת מעשר ממה שנשאר (כך שהאחרונות מקבלות פחות מהראשונות).
אם התחתנו יחד – עושים את החישוב כאילו באו זה אחר זה, ואז מצרפים את כל הסכומים (יוצא כ65%) ומחלקים בשווה.

וכן אמר רב מתנה.

(סח: 6+)

חלק ב – עד מתי זכאית היתומה לנדוניא ("פרנסתן") מהאחים?

(מזונות – עד שנישאה או בגרה, הנושא שלנו זה הנדוניא)

ת"ר – נישאה או בגרה –

רשב"א – שני דברים שמפסיקים את זכאותה לנדוניא מהאחים:

1. אם בגרה.
2. אם נישאה כנערה.

למה הם מפסיקים? עולות בגמרא 2 סברות:

1. כי כבר לא מגיע לה (כך התקנה).
2. כי לא דרשה ובזה מחלה.

רבי חולק – ושני הדברים לא מפסיקים (וכן פסק רב הונא).

זה אומר שרבי חולק על 2 הסברות:

1. זה כן מגיע לה.
2. לא היתה מחילה.

למה לרבי לא היתה מחילה? בגמרא יש שתי הבנות:

הבנה א – אמנם מחלה (לא מחתה), אבל המחילה שלה לא נחשבת
(ולכן אין בעצם דרך שבה תאבד את הנדוניא).

איתיביה ממשנתנו –
קטנה שקיבלה נדוניא קטנה – המחילה שלה אינה מחילה, ויכולה לדרוש אח"כ את השלמת הנדוניא.

מכאן מדויק שנערה שמחלה – המחילה שלה כן מחילה!

אלא הבנה ב – המחילה שלה כן מחילה (ואם תמחול – תאבד את הנדוניא), וכדי שלא תחשב שמחלה צריכה למחות, ולכן:

כשרבי אמר שלא איבדה את הנדוניא – זה כי מחתה,
כשהמשנה אמרה שנערה כן איבדה את הנדוניא – זה כי לא מחתה.

(אך קטנה לא איבדה כי הנישואין רק דרבנן).

הערות:

1. הכי נמי מסתברא –

כי יש עוד ברייתא שבה רבי אמר בפירוש שאם כבר לא ניזונת מהאחים (נישאה או בגרה) איבדה את הנדוניא –

כלומר מפורש שיכולה לאבד אם מחלה.

2. האמירה של רבא –  /אם בגרה או נישאה אינה צריכה למחות!
   והרי הרגע אמרנו שצריכה למחות?
   תשובה – שם מדובר שלמרות שעומדת להתבגר או להינשא – האחים אמרו שימשיכו לזון אותה, ובמקרה כזה לא נעים לה למחות על הנדוניא, לכן רק כאן השתיקה שלה לא נחשבת מחילה.

(אבל אם בגרה + נישאה – כאן כבר כן צריכה למחות גם לרבא, אחרת תאבד).

(סח: שליש תחתון)

חלק ג  – רב הונא רבי – "פרנסה (נדוניא) אינה כתנאי כתובה (כמזונות)"

שלושה הסברים:

1. לטובת הנדוניא – שגובה נדוניא גם ממשועבדים,
   ואילו את המזונות תיקנו שלא תגבה ממשועבדים כי למזונות אין קצבה והלקוחות של הקרקע לא יוכלו לדעת כמה הוא חייב במזונות.

דחייה – זה נכון אבל פשיטא (מעשים בכל יום).

2. לטובת הנדוניא – שגובה נדוניא גם ממטלטלין,
   ואילו את המזונות (כמו את הכתובה עצמה) גובה מהיתומים רק מקרקעות.

דחייה – לרבי זה לא נכון
(אמנם את הכתובה גובה רק מקרקע, אבל את המזונות כמו את הנדוניא גובה גם ממטלטלין).

3. לרעת הנדוניא – שאם האב לפני מותו אמר שלא לתת לה –

לגבי נדוניא – אכן לא תקבל (כיון שאין חובה לתת נדוניא)
לגבי מזונות – בכל זאת תקבל (כי זה חלק מתנאי הכתובה).