לרפואת אליהו בן נג'יה הי"ו
לרפואת רות בת שושנה הי"ו, ולהבדיל, לעילוי נשמות: יעקב-צבי בן ציפורה ומיכאל ז"ל, מרים בת בכורה ושלום ז"ל
לרפואתה השלמה ומהירה של נוגה בת עדי ז"ל, ולשנה מליאת בשורות טובות לכל משפחת חן הי"ו
ולהבדיל, לעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים, אשר עוֹדִי בן שמחה מָחוֹ ז"ל.
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף פג
(פג. תחילת פרק תשיעי – פג: 6-)
חלק א – משנה: הכותב לאשתו "דין ודברים אין לי…" ביחס לנכסי מילוג:
לבעל יש 3 זכויות בנכסי המילוג:
- פירות
- ירושת הקרן
- מניעה ממנה למכור
- כתב לה כשארוסה, לפני שזה שלו.
אמר "דין ודברים אין לי בנכסיך" – מועיל, אך רק לגבי הזכות של מניעת מכירה.
כדי שיוותר גם על שאר הזכויות צריך לומר בפירוש:
"כנ"ל + ובפירותיהן" – פירות
(ר"י – עדיין יאכל פירי פירות, אא"כ יבהיר שגם לא פירי פירות).
"כנ"ל + בחייך ובמותך" – ירושה.
(רשב"ג – עדיין יירש, כי מתנה עמש"כ בתורה).
א. כותב מול אומר –
משנתנו – הכותב לאשתו,
ר' חייא – גם האומר (אפילו זה מספיק כדי לוותר כבמשנה).
ב. למה הוויתור מועיל?
והרי בברייתא האומר לשותפו "דין ודברים אין לי על שדה זו – לא אמר כלום",
שהרי צריך לשון של מכירה, ולא "וויתור".
תשובה – אצלנו מדובר ש:
וכרב כהנא, שמתנה אדם על מתנה שלא תבוא.
וגם:
- דין דרבנן, וכיון שזה תוקן לטובתו, יכול לוותר אם רוצה,
- הגמרא שוב מדגישה:
אם זה דין דרבנן, למה לא גם כשכבר נשואה?
תשובה: כי אחרי הנישואין ידו כידה
(כלומר זה כבר אצלו, ומאוחר מדי להשתמש בלשון של וויתור). - לגבי זה שזה כבר בידו בנשואה, יש מחלוקת בדרך אגב בנושא אחר:
אביי: ידו כידה,
רבא: ידו עדיפא מידה,
וכרב הונא, שאישה יכולה לומר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה".
הערות:
המחלוקת לגבי שומרת יבם שיש לה נכסים ומתה:
ב"ש – יורשי היבם ויורשי האישה חולקים (היבם ממשיך את הבעל, ולכן קצת נחשב שהאישה מתה ראשונה),
לב"ה – רק יורשי האישה (שהרי הבעל מת ראשון).
באלו נכסים מדובר:
בנכסים שהיו כבר תחת הבעל הראשון כנכסי מילוג:
לאביי – לב"ה גם בזה הכל לאישה,
לרבא – בזה ב"ה מודים לב"ש שחולקים (כי יד הבעל חזקה),
ורק אמרו שהכל ליורשי האישה בנכסים שהגיעו לה אחרי שהבעל הראשון מת.
(פג. 4-)
- C.לגבי האומר לשותפו "דין ודברים אין לי", האם כשקנו מידו כן מועיל?
כלומר שהשותף שוויתר גם הגביה חפץ של חברו.
רב יוסף – לא מועיל, כי התכוון רק לחזק את ה"וויתור" שאינו מועיל,
רב נחמן – מועיל, כי התכוון לעשות בנוסף גם קניין חליפין לקרקע עליה וויתר.
להלכה – מועיל,
אביי – אא"כ האומר "דין ודברים" ערער לפני כן על הקרקע של השותף ואז אמר "דין ודברים", סביר שהתכוון רק לוותר על הערעור.
אמימר – מועיל, ולא סובר את החלוקה של אביי.
(פג: 6+)
ג. למה לא מועיל יותר? (למה רק שיכולה למכור, ולא לגבי ירושה ופירות?)
1. כי יד בעל השטר (האישה) על התחתונה,
ולכן מפרשים את הוויתור שלו לדבר הכי פחות, שזה היכולת שלה למכור.
פירות > מניעת מכירה, כי פירות ודאי יפסיד כעת, ומניעת מכירה זה הפסד עתידי ולא בטוח.
ירושה > מניעת מכירה, כי מיתה של האישה שכיח יותר מאשר שהיא תחליט למכור.
2. רב אשי – "דין ודברים אין לי בנכסייך" – ולא בפירותיהן ולא לאחר מיתה.
(פג: שליש)
ד. פירי פירות
כלומר, מכר את הפירות וקנה שדה, ולשדה יש פירות.
במשנה – אם ויתר על פירות, האם ויתר על פירי פירות?
ת"ק – כן,
ר"י – לא, אלא אם כתב – "ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם".
דיונים:
- שאלה לר"י – האם צריך לומר גם פירי פירות וגם עד עולם, ואם לא אז איזה?
- שאלה – כתב רק פירי פירות ולא הזכיר את הפירות עצמן?
ניסיון תשובה – סילק עצמו גם מהפירות, שהרי אם יש לו פירות ואכלם, איך יהיו פירי פירות?
דחייה – יתכן שהפירות שלו, ולא אכל את כולם אלא שייר ומכר ועשה פירי פירות.
