לעילוי נשמת דוקטור הנרי צבי פרידמן בן חנה תהלה ז"ל,
שהיום יום פקידת שנתו.
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף צו
(צה: תחילת פרק אלמנה ניזונת – צז. 1+)
חלק א – תקנת מזונות האלמנה
הקדמה:
למדנו במשנה (נב:) שחלק מתקנות הכתובה שאם הבעל מת, האישה גרה וניזונת מהיתומים:
"את תהא יתבא בביתי, ומתזנא מנכסי…"
עד מתי?
אנשי הגליל וירושלים – עד שהאישה תיזום ותתבע כתובתה ("כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי")
אנשי יהודה – גם היורשים יכולים ליזום לתת כתובתה ולהפסיק המזונות ("עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתיך").
א. משנה – כל עוד ניזונת מהיתומים, מעשה ידיה ליתומים
(כמו שכשבעלה חי: הוא זן אותה והיא נותנת לו מעשה ידיה).
ב. איבעיא להו – מה הניסוח במשנה:
או – אלמנה ניזונת מנכסי יתומים – כאנשי הגליל שהם חייבים לזון אותה
או – אלמנה הניזונת – כאנשי יהודה שלא חייבים.
ניסיון הכרעה – שמואל אמר על המשנה – מציאת האלמנה לעצמה (בניגוד לנשואה שמציאתה לבעל).
לפי אנשי יהודה זה מובן – מדובר שהם יזמו הפסקה, ולכן המציאה לעצמה.
אך לאנשי הגליל קשה –
הרי לא ייתכן שמדובר שהיא יזמה, כי אז כבר לא נקראת אלמנה,
אלא הם עדיין מאכילים אותה, אז למה שהמציאה תהיה לעצמה?
דחייה – זה לא קשה,
תקנת המזונות זה רק משום איבה, ולגבי היתומים לא אכפת לנו שתהיה איבה,
ולכן גם כשהיא ניזונת מהם – מציאתה לעצמה.
(צו. 8+)
ג. רי"ס בר"ח – גם שאר המלאכות שאישה עושה לבעלה, האלמנה עושה ליתומים
(כלומר לא רק טוויה, אלא טוחנת אופה וכו' – נט:)
חוץ מדברים של קירבה – מזיגת הכוס, הצעת המיטה, רחיצת פניו ורגליו.
[אגב,
- כל מלאכתו שעבד עושה לרבו כל תלמיד עושה לרבו
חוץ מקשירת והתרת נעליו, שלא יחשבו שהוא עבד כנעני
[אא"כ:
a. או – מכירים אותו שאינו עבד כנעני.
b. או – מניח תפילין, כך שברור שאינו עבד כנעני].
- ואגב, כל המונע תלמידו מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד].
(צו. מתחת לאמצע)
ד. תפסה מטלטלין
הקדמה –
מזונות – רק מקרקעות בני חורין
כתובה – רק מקרקעות, גם משועבדים.
תפסה מטלטלין –
רבינא (ורבא) –
לכתובה – מוציאין ממנה, למזונות – מה שתפסה תפסה
סברא בראשונים:
כתובה יכולה לגבות גם ממשועבדים,
אבל מזונות לא יכולה לתפוס ממשועבדים, וחוששים שהבעל ימכור נכסיו כדי שלא תוכל לגבות, אז עשו חיזוק לדבריהם.
רב אשי–
אין הבדל, ובשניהם מה שתפסה תפסה.
(צו. 5-)
ה. מחילה על מזונות
רי"ח – לא דרשה מזונות 2-3 שנים, מחלה על מה שהיה.
למה להשמיע 2 ו3?
- ענייה 2, עשירה 3.
- פרוצה (לא מתביישת לתבוע) 2, צנועה 3.
(צו. 2-)
ו. בעי ר' יוחנן – היתומים אומרים שנתנו מזונות והיא אומרת שלא – על מי הראיה?
נזכיר (דף פט) בכתובה – זה מעשה בית דין, ועל היתומים להביא ראיה ששילמו (=שקיבלו ממנה את הכתובה או שובר).
השאלה עכשיו היא לגבי מזונות,
והספק הוא: מי מוחזק בנכסים, ואז השני הוא המוציא מחברו ועליו הראיה.
ראיות:
- ת"ש דתני לוי – על היתומים להביא ראיה (אמנם היא צריכה להישבע מדרבנן)
(אא"כ נישאת ותובעת על שנים עברו – אז עליה להביא ראיה,
כי הקרקע כבר לא נחשבת בחזקתה).
(צו: 5+)
- רב שימי בר אשי – כתנאי –
הקדמה: כיון שהקרקעות של הבעל משועבדות לאלמנה, היא יכולה למוכרם כדי לגבות כתובה ומזונות.
המקרה: הכתובה למשל 200, מזונות השנה האחרונה 100.
היא מכרה שדה ב200, והתכוונה שיכסה את ה100 של המזונות ועוד 100 מהכתובה.
היתומים טוענים שזה כיסה את ה200 של הכתובה, ומעכשיו כבר אין חיוב מזונות, ואת ה200 של המזונות הם כבר שילמו לה במטלטלין.
ר"י – היתומים נאמנים –
לגבי הכתובה – אמנם זה מעשה בי"ד ובד"כ צריכים להוכיח ששילמו,
אך כאן כיון שמכרה בסכום הכתובה – סביר שזה היה לכתובה.
לגבי המזונות – נאמנים ששילמו במטלטלין, כי ר"י סובר שהם מוחזקים.
הפתרון לאישה (פתרון חלקי): שתכתוב על השטרות מה קנתה בשביל מה.
כך לגבי הכתובה – לא יוכלו לטעון ששילמו מעבר למה שכתוב בשטר.
אבל לגבי המזונות – עדיין יוכלו לטעון, כי עליה להביא ראיה.
ר' יוסי – לא צריכה לציין, ואפילו עדיף שלא.
כי האישה נאמנת:
לגבי המזונות – כי הנכסים בחזקתה,
לגבי הכתובה – באופן פשוט כי זה מעשה בי"ד ונאמנת שלא קיבלה
(ר"י לא האמין לה, כי כיוון שמכרה בסכום הכתובה, והאמנו ליתומים ששילמו לה מזונות – אז הנחנו שמה שמכרה זה לכתובה,
אבל לר' יוסי – כיון שלא נאמנים לומר ששילמו מזונות במטלטלין, אלא מה שמכרה היה למזונות, ממילא אין סיבה לחשוב גם שקיבלה כתובתה).
לכן לא צריכה לכתוב על השטר,
ואדרבה – עדיף לא לציין, כי כך תוכל בהמשך להחליט שהכל היה למזונות, כדי שאת הכתובה תוכל לטרוף גם מהלקוחות.
דחיות –
- אולי לפי כולם (גם לר"י) הנכסים בחזקת האלמנה, ועל היתומים להביא ראיה ששילמו מזונות,
ולמה בכ"ז כדאי לה לכתוב מה מכרה לטובת מה?
זו עצה טובה לאישה – שלא יחשבו שהכל למזונות והיא רעבתנית, ואז לא ירצו לשאת אותה.
(והראיה שיש סתם משנה (צז:) כר"י,
אז למה לא הביאו את המשנה כדי לפשוט את הספק, אלא שמכאן אין ראיה, וכנ"ל.
- להפך – אולי לפי כולם (גם לרי"ס) הנכסים בחזקת היתומים, והאישה צריכה להוכיח שלא שילמו.
ולמה בכ"ז לר"ס לא צריכה לכתוב על השטר? האם הוא לא חושש שהיתומים יטענו שזה היה לכתובה וכבר שילמו מזונות?
הסבר – גם הוא חושש, אלא שבמקום לכתוב זאת על השטר היא תעמיד עדים על המכירה למזונות,
ואילו את המכירה לכתובה היא תשאיר עמומה,
וכך גם לא יוכלו לטעון שזה היה לכתובה, וגם אם תרצה תוכל לומר שגם התשלום השני היה למזונות, ותוכל לגבות לכתובה בעתיד ממשועבדים.
(לפי ר"י שכותבת על השטר,
זה לא יעזור לכתוב רק על השטר למזונות, כי אז זה ברור שהשני לכתובה,
אבל לפי רי"ס שלא כותבת אלא זה עדים, כן תוכל לטעון שגם המכירה השנייה היתה למזונות).
