הדף היומי – מגילה ב

להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

דף יומי מסכת מגילה דף ב – הסיכום הכתוב/.}

(ב. במשנה עד ב: 3-)

ימי קריאת מגילה

משנה –

• מוקפות חומה – ט"ו,
• עיירות גדולות – י"ד,
• כפרים – ביום הכניסה (שני או חמישי) שבי"ד אדר או לפניו,[1]

למשל אם י"ד זה יום ראשון, יקראו ביום חמישי שזה י"א אדר.
שבני הכפר לא קראו בעצמם והיו צריכים להגיע לעיר,
וכיון שממילא הגיעו עיר בשני וחמישי בשביל הבי"ד או קריאת התורה – הקלו על מי שרוצה שישמע כבר אז.

חלק א – ההקדמה בכפרים

א. מנלן שאפשר להקדים?

הגמרא מדגישה – מדובר בתקנה עם סיבה, ולכן לא נמצא ממש מקור בפסוקים, אך כיון שהתקנה היא של אנשי כנסת הגדולה של אותה תקופה (שהרי אין בי"ד רשאי לבטל בי"S חברו), סביר שניתן למצוא לזה רמז בפסוקים:

1. רי"ח – "וישלח ספרים אל כל היהודים… לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" (ט, ל-לא).[2]

אם היה כתוב "בזמן" – היינו חושבים שיש שתי אפשרויות 14/15 גם לערים וגם לכרכים.

אם היו כתוב "בזמנם" – היינו מבינים שזמנו של זה לא כזמנו של זה.

כיון שכתוב "בזמניהם" – בא להוסיף עוד זמנים,

ו"זמניהם" = "זמנם" = שניים.

            והחולקים – לא דורשים הבדל בין בזמנם בזמניהם.

1. ר' שמואל ב"נ – "…לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה…" (ט, כא-כב).

"כימים" = להוסיף עוד יומיים כמו הימים הרגילים.

            והחולקים – זה לדורות (שלדורות יעשו כמו מה שעשו כשזה קרה).

אלו ימים מוסיפים –

את 13 לא ניתן להוסיף, שהרי ודאי שחגיגית הניצחון היה אחרי הניצחון ולא ביום המלחמה עצמה. אלא הוסיפו את 11,12, וכיון ש13 באמצע – אז גם בו. (רא"ש ורשב"א).

אך 16,17 אי אפשר להוסיף, שהרי כתוב – "קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה" (ט, כז).

(ב. 😎

ב. דעת חכמים –

משנתנו ר"ע. מה דעת חכמים?

A. ראיה שגם לחכמים יש הקדמה –

האם מקדימים גם בזמן הזה?

            ר"ע – כן, שהרי ר"ע אחרי החורבן.

ר"י – לא, (אימתי? בזמן ש"הואיל ומסתכלין בה", גם הכפרים עושים בי"ד.
(רש"י – שסופרים לפי פורים מתי יבוא פסח. ראשונים – שהעניים סומכים על היום הזה לצדקה וחשוב שידעו מתי, ושלא יבזבזו הכל לפני פורים שאז עשו את הסעודה).

(ב: 1-)
[רב אשי – יש גירסא אחרת שזה לא ר"י אלא רי"ס בר יהודה,
והיא הגירסא הצודקת,
שהרי יש ברייתא ששם ר"י אומר שמקדימים רק במקומות שבהם אכן הכפרים מתכנסים בערים בשני וחמישי. משמע שכן מקדימים גם בזמן הזה!].

והרי ר"י התייחס לדעה שנאמרה לפניו, וזה לא ר"ע, אלא זה כנראה חכמים.

B. רבה בב"ח-רי"ח –

איכא דאמרי 1 – לחכמים אין הקדמה

            ואז מקשים מהברייתא הנ"ל

איכא דאמרי 2 – לחכמים יש הקדמה

            ואז מביאים ראיה מהברייתא הנ"ל.

(ב: רבע עליון)

חלק ב – כרכים מוקפים חומה בט"ו

א. המקור לכרכים ביום ט"ו –

(יט) עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ:

(כ) וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים… (כא) לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:

כיון שמפורש שיש 14-15, ושהפרזים עושים ב14, מכאן שהכרכים עושים ב15.

• ולא יתכן שלא עושים כלל שהרי הם חלק מעם ישראל וחלק מ"הודו ועד כוש".
• ולא יתכן שעושים גם וגם, שהרי הפסוק עשה הפסקה "את יום… ואת יום".
• ולא יתכן שעושים או זה או זה, שהרי כתוב "בזמניהם" – זמנו של זה לא כזמנו של זה.
• ולא יתכן שעושים ב13, שיותר סביר שיהיה כמו משהו שכבר יש וזה כמו בשושן.

(קשה – לכאורה יכלו לענות פשוט מפסוק כא).

מה לגבי זכירה? – "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים".

(ב: 4+ בשורות הרחבות)

ב. מוקפים חומה ממתי?

נספח – אסתר פרק ט –

(טז) וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם…

(יז) בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:

(יח) והיהודיים וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ, וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:

(יט) עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ: פ

(כ) וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים:

(כא) לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:

(כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:

(כז) קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:

(כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם: ס

(כט) וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית:

(ל) וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת:

(לא) לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם:

[1] זה לגבי הקריאה ביום. לגבי הלילה או שקראו ביחידות או שלא קראו כלל. מתנות לאביונים גם הקדימו, את משלוח המנות והסעודה עשו ביום י"ד.

[2] כל המקורות מהתנ"ך בחוברת זו הן ממגילת אסתר, אא"כ מצוין אחרת.

[3] אמנם הפסוק הוא מימי משה, אך רוב הארץ נכבשה על ידי יהושע.

סברות לדעה זו –

רמב"ן (דף ב) – הערים המוקפות היו יותר מוגנות בזמן המן ולכן היו פחות בסכנה, וממילא גם פחות שמחו בהצלה, ולכן רק אחר כך נתקן שגם הם יחגגו. חומת הערים בארץ ישראל היו באותו זמן חרבות, ולא שייך שבגלל שהם חרבות יחשבו כערי פרסות, לכן הלכו לפי הכניסה לארץ.

מאירי – לכבד את יהושע שהוא הראשון שנלחם בעמלק.