הדף היומי – נזיר דף יד

Download

והסרטון המשולב

(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום הדף היומי נזיר דף יד

(יג: במשנה – טו. במשנה)

משנה –
קיבל שתי נזירויות – אחת שלו (א – הריני נזיר), ואחת כשיהיה לו בן (ב – נזיר כשיהיה לי בן)
והתחיל את נזירות א, ואז פתאום נולד לו בן (נזירות ב) –

זה תלוי בסדר האמירה שלו:

אמר קודם את א ואז את ב ("הריני נזיר, ונזיר כשיהיה לי בן") –

ממשיך את א, ואז עושה את ב, (ומגלח אחרי כל נזירות בנפרד)

אמר קודם את ב ואז את א ("הריני נזיר כשיהיה לי בן, ונזיר") –

מתחיל את א, וכשיולד בן עובר ל-ב, ואח"כ משלים את א.
ומגלח רק בסוף ומביא שני סטים של קרבנות (רא"ש 1)[1]

חלק א – שאלות רבא

מה קורה אם מראש ברור שאת נזירות א הוא יצטרך לקטוע בנזירות ב כי יש לה תאריך מוגדר (עוד 20 יום)?

1. אם נזירות א היא קצרה (30) –

האם אומרים כמו במשנה – שמתחיל את א, עובר ל-ב, ואז חוזר ל-א
(ויגלח ויביא קרבנות בסוף על הכל)
או שכיוון שמראש ידוע שיצטרך לקטוע את א, אז מתכוון לדחות אותה לאחרי ב?

2. אם נזירות א ארוכה (100) –

אולי בקצרה – לא רוצה לקטוע כי זה קוטע לשני קטעים שהם פחות מ30,
אבל בארוכה – כיון שאח"כ יישארו לו 80 יום (יותר מ30) זה פחות מרגיש קטיעה

(ויביא קרבן אחרי נזירות ב, ושוב בסוף ה100 יום על נזירות א)

לשאלה זו הגמרא בסוף הסוגיה מביאה ברייתא שכך אכן עושה.

3. אם נזירות א היא נזירות עולם –

אולי כאן זה יותר מרגיש קטיעה, כי כשהוא עושה את נזירות ב יש לזה אופי אחר מאשר נזירות א,
או שגם כאן יתחיל את הנזירות עולם מיד, ויעבור לנזירות ב, ויחזור לנזירות עולם, וכשמקל לנזירות עולם גם יביא הקרבנות של נזירות ב.

4. אם נזירות ב היא נזירות שמשון –

אולי במקרים הנ"ל זה לא מרגיש כ"כ קטיעה, כי נזירות ב היא נזירות שניתן להישאל עליה, אז שיתחיל את נזירות א ואח"כ כבר נראה מה נעשה…
אבל בנזירות שמשון שלא ניתן לבטלה + לא ניתן לסיימה (ולעולם לא יחזור ל-א)
אולי התכוון לדחות אותה לאחרי נזירות א.

או שגם כאן יתחיל את א, יעבור ל-ב (שמשון), ולעולם לא יחזור ל-א.

5. [ושאלה לא קשורה – אדם שאמר "כמשה בשבעה באדר" – האם התכוון ליום פטירתו (וזה לשון נזירות, כי היו עצובים אז) או ליום לידתו ואז אינו נזיר?

(יד. 5-)

חלק ב – חזרה למקרה במשנה – נזירות שלו, של בנו, ושוב חוזר לשלו

א. שתי מחלוקות דומות:

נטמא בימי בנו, או בימי צרעתו (שגם אז לא מונה את נזירותו) –

רי"ח – סותר גם את שלו.

כי גם כשלא מונה (כי הוא בימי צרעת בנו או בימי צרעתו) הוא עדיין גם בימי נזירותו.

ר"ל – לא סותר את שלו.

כי מדובר בשני זמנים נפרדים, וכשהוא לא מונה הוא לא יכול לסתור.

וצריכא – כי יותר מסתבר לומר כרי"ח שסותר במקרה של נטמא בימי נזירות בנו,
כי מדובר בתקופה של נזירות, ולכן צריך להשמיע שנחלקו בשני המקרים.

(יד: רבע)

חלק ג – אגב, עוד מקרים של נטמא בימים שאינו מונה

תזכורת:  נטמא ב31 –
מדאורייתא לא סותר (אלא נטהר 7 ימים מטומאת מת),
מדרבנן סותר.

א. נטמא בימי גידול שיער

כלומר שגילחוהו ליסטים בעל כרחו ביום ה20 למשל, ואז עקרונית סיים נזירותו ביום ה30, אבל צריך לגדל שיער עוד 20 יום כדי שיהיו לפחות 30 ימי גידול, וימים אלו לא נמנים לעיקר הנזירות (כי כבר סיים אותה) אבל כן צריך אותם כדי שיגיע ל30, והשאלה היא אם נטמא באותם ימים –

רב – לא סותר אפילו לרי"ח, כי כבר סיים את נזירותו.
שמואל – סותר אפילו לר"ל, כי לא הביא את הקרבנות, והוא עדיין בנזירות האחת שלו.

(יד: באמצע)

ב.  נטמא ביום ה31 (יום הקרבנות)

1. A. רב חסדא – נטמא בין הקרבן לתגלחת[2] ("קידש שיער בדם") אין לו תקנה –

הבנה א – לא יוכל לעולם להתיר לעצמו את איסורי הנזירות,
כי לגלח לא יכול כי נטמא, ולהביא שוב קרבנות לא יכול כי כבר הביא!

אך דוחה הגמרא – אליבא דמאן?
הרי יש מחלוקת מה מעכב כדי להתיר את איסורי הנזירות –

לפי ר"א – הכל מעכב ונטמא, ממילא סותר את הקרבנות שכבר הביא, ויביא שוב ויגלח ויתיר איסוריו!

ולפי רבנן – הרי התגלחת כלל לא מעכבת, אז מה הבעיה?

אלא הבנה ב – כוונת רב חסדא לפי רבנן, והתכוון ש"אין לו תקנה" לגלח, אלא מסיים נזירותו בלי תגלחת (ויוכל פשוט להסתפר כרגיל אך לא לגלח כל שיערו כולל הפאות וכו').

(יד: שליש תחתון)

1. B. מלקות –

רי"ס בר"ח – לוקה אם נטמא, אבל לא לוקה על גילוח ויין

שאלות:

1. מאי שנא?
   אמנם בטומאה כתוב – "כל ימי הזירו לה', על נפש מת לא יבוא" (פסוק ו)
   אבל הרי גם בגילוח ויין יש פסוקים דומים!

תשובה – בטומאה כתוב (פסוק ט) – "וטימא ראש נזרו",
משמע שאיסור טומאה שייך גם למי שכבר סיים את הנזירות ורק נשארה לו נזירות בראשו (שלא הקריב/גילח) ולוקה.

2. מיתיבי – ברייתא שבה מפורש שלוקה על כולם – גילוח, שתייה וטומאה.
   תיובתא.

[1] כי אם יגלח על של בנו, לא יוכל לגלח מיד בסיום הנזירות שלו, כי מאז התגלחת על בנו ועד סיום הנזירות שלו עברו פחות מ30.
וברא"ש 2 כותב שאכן מגלח על של בנו, ואכן בסיום הנזירות שלו לא יוכל לגלח שוב מיד אלא יחכה שיעברו 30 מהתגלחת הקודמת (של בנו).

[2] כנראה שאחרי הקרבן גם מדרבנן לא סותר.