הדף היומי – נזיר דף טו

Download

והסרטון המשולב

(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום הדף היומי נזיר דף טו

(טו. במשנה – טז. סיום הפרק)

א. משנה – הריני נזיר לכשיהיה לי בן, ונזיר מאה יום –

אם נולד אחרי 70 יום – אז בדיוק כמו אתמול במשנה הקודמת (יג:) –

סותר (כלומר מפסיק) את נזירותו, עושה את נזירות בנו, ואז משלים את שלו
(ומקריב על שניהם בסוף).

אבל אם נולד עד 70 (ועד בכלל) – לא הפסיד כלום

כלומר הנזירות של בנו מובלעת בתוך הנזירות שלו, ולא צריך להוסיף מעבר ל100.
(ואכן גם במשנה הקודמת כך נאמר – שאם נולד ביום הראשון – זה ייבלע.

אבל – במקרה של רבא (יג: למטה) שקיבל נזירות עוד 20 יום, ונזירות 100 יום מעכשיו – שם לא נבלע, כי כיוון שנתן תאריך מוגדר מסתבר שלא התכוון שייבלע (תוס').

ב. מחדש רב – יום שבעים עולה לכאן ולכאן

ויש כאן שני חידושים:

1. שמקצת יום ככולו –
   כלומר שכשנולד בנו – הוא מתחיל באותו יום את הנזירות על בנו, ולא מחכה למחרת,
   כך שאותו יום נחשב גם עבור הנזירות שלו וגם לנזירות של בנו.

וזה חידוש:
כי זה שאומרים מקצת היום ככולו בין שתי נזירויות זה לא חידוש (כמו שגם מתחיל נזירות באמצע יום), אבל כאן זה לא בין שתי נזירויות אלא באמצע נזירות (תוס'),

וגם – שבין נזירויות לכתחילה לא עושים מקצת היום, ואילו כאן רבא מורה שכך צריך לעשות.

2. תוס' – אבל מה הנפקא מינה?
   הרי אם ממילא ה30 על בנו מובלעים ב100 שלו, מה זה משנה איפה בדיוק הם ממוקמים?
   אם זה קרה ביום ה50 למשל – זה אכן לא משנה, הרי בין אם זה ב50 או ב51 – זה מובלע ב100 ולא מאריך את הנזירות הכללית.
   אבל אם זה קרה ב70 – מחדש רבא שכיון שאת של בנו מסיים ב99, ולולי הנזירות של ה100 היה יכול לגלח ב100, אז הקלו גם על שלו – שיגלח ב100

(תוס' – כי באמת מדאורייתא מקצת היום האחרון (100) ככולו ויכול לגלח, אז כאן גם רבנן הקלו בזכות מקצת היום ככולו של היום ה70, כדי לאחד את יום הגילוח שלו עם של בנו).

קושיות מהמשנה –

1. לגבי החידוש השני (שמקלים גם על שלו) –
   המשנה אמרה שעד 70 לא הפסיד, והרי בנולד ב70 לא רק שלא הפסיד אלא הרוויח?

תשובה – אכן ב70 הרוויח, וזה נכתב כיון שאח"כ נכתב שנולד אחר 70 הפסיד.

2. לגבי החידוש הראשון (מקצת היום ככולו) –
   המשנה אמרה שאחרי 70 הפסיד, והרי גם בנולד ב71 לא הפסיד, כי מתחיל את של בנו ב71 ומסיים ב100, וכך זה עדיין מובלע!

תשובה – אכן המשנה התכוונה שרק אם נולד ב72 ("אחר אחר") – מפסיד.

דחיית התשובה – אם כן, היה צריך לכתוב שנולד עד 71 לא הפסיד (ולא רק עד 70).

אלא באמת המשנה לא כרבא, ולא אומרים מקצת היום ככולו ביום הלידה, אלא מתחיל למחרת,  ולכן:

נולד ב70, מתחיל את נזירות בנו ב71 ומסיים ב100, כך שלא מרוויח כלום,
נולד ב71, מתחיל את נזירות בנו ב72, ומסיים ב101, ואז זה לא מובלע וצריך להשלים את שלו.

(טו. 6-)

ג. אז כמי רב? (לגבי החידוש הראשון שמקצת היום ככולו)

(וכאמור (תוס') – אנחנו מחפשים מי שיאמר מקצת היום ככולו לא בין שני דברים נפרדים, אלא באמצע משהו).

1. A. אבא שאול – יום שביעי עולה לכאן ולכאן

כלומר: רגל מבטל את השלב באבלות שהוא כבר התחיל, ולכן –
אם הוא בשבעה, למשל קברו 3 ימים לפני הרגל – הרגל מבטל את ה7 ולא את ה30.
אם כבר התחיל את ה30, רגל מבטל 30.

ויש שתי מחלוקות בין ת"ק לאבא שאול –

1. מה זה אומר שהוא כבר התחיל את ה30?
   ת"ק – שכבר נכנס ליום ה8.

אבא שאול – מספיק שנכנס ליום ה7 – כי יום 7 עולה לכאן ולכאן – גם לשבעה וגם ל30).

2. בערב הרגל, אפילו שהרגל בעצם עוד לא ביטל את ה30, מותר לגלח לכבוד הרגל.
   אם לא גילח –

ת"ק – קונסים אותו ולא מגלח גם אחרי הרגל
אבא שאול – לא קונסים.

דחייה – אולי זה דווקא באבלות שהיא דרבנן, אבל נזירות דאורייתא אולי לא.

(טו: 8+)

1. B. כר' יוסי לגבי טבילת שומרת יום

הקדמה –
זבה קטנה (ראתה 1 או 2) צריכה להיות נקייה יום אחד למחרת (שומרת יום), במהלך אותו יום טובלת, ובהנחה שלא רואה שוב – טהורה בלילה (ולא צריכה קרבן).
אם היום הנקי הוא יד ניסן, יכולה לטבול ויקריבו עליה, ובלילה תוכל לאכול.
כך גם זב בעל 2 ראיות – צריך 7 נקיים, וביום השביעי יכול לטבול ויקריבו עליו במהלך היום כנ"ל.

אם הקריבו עליה ואח"כ ראתה – אומר ר' יוסי אמנם מטמאת למפרע את מה שישבה עליו, אבל יצאה ידי חובת פסח, כי כשהקריבו עליה היתה טהורה.

הבנה א – כי מקצת היום (הנקי) ככולו, וכשטבלה בעצם נטהרה לגמרי והיתה ראויה לפסח,
וזה שראתה שוב לא מטמא למפרע אלא זו טומאה חדשה מכאן ולהבא.
וזה שמטמאת למפרע משכב ומושב זה רק מדרבנן.
ולפי זה רב כר' יוסי.

וכן סובר ר' אושעיא שכך מבין ר' יוסי –
כי ר' אושעיא אמר שזב (2 ראיות) שראה ביום השביעי הנקי סותר הכל,
אך אומר לרי"ח שאכן לפי ר' יוסי לא סותר מהתורה, כי מקצת היום ככולו, ונטמא מכאן ולהבא.

(טז. 3+)

[הערה –
איך לסברא זו יכולה להפוך לזבה גדולה?
הרי אם ראתה ביום א, ואז שוב באמצע יום ב – אז הזמן של תחילת יום ב נחשב יום נקי (מקצת היום ככולו) ואז זה לא 3 ימים רצופים?

תשובות:

1. ראתה 3 ימים ברצף (מסוף יום א ועד תחילת יום ג).
2. ראתה בערבים (סוף א ותחילת ליל ב, סוף ב ותחילת ליל ג) – כך שתמיד בתחילת היום היתה טמאה ואין "מקצת היום ככולו" (לרש"י שאומרים את זה רק על תחילת היום).
3. (למה לא ניתן לפרש שמקצת היום ככולו זה רק אם עשתה פעולה – טבלה, אבל אחרת זה יום אחד (כפי ראינו בדף ו לת"ק לפי רב מתנא שאומרים לנזיר מקצת היום ככולו רק אם הביא בפועל קרבנותיו).

הבנה ב – ר' יוסי מטמא למפרע מדאורייתא, ולא סובר מקצת היום ככולו,
וזה שיוצאת ידי חובת פסח זה כי זו טומאת התהום (טומאה לא ידועה).

הדרן עלך הריני נזיר.