והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נזיר דף טז
(תחילת פרק מי שאמר – יז. 6+)
חלק א – משנה –
נשלב את המשנה עם ההסברים שראינו בדף ה:
מה שמסומן בתכלת זה מהגמרא שלנו כאן (3 הערות).
תזכורת: סתם נזירות – בר פדא – 29, רב מתנא 30.
שלב א – אורך הנזירות
א. מגלח ב31, ואם גילח ב30 יצא.
והסברנו –
בר פדא – מן הדין מגלח ב30 (ולא ב29, כי לא אומרים מקצת היום ככולו).
אך גוזרים לכתחילה שיגלח ב31, אטו רוב הנזירים שנוזרים 30 יום ומגלחים ב31.
רב מתנא – מן הדין מגלח ב30 (מקצת היום ככולו),
אך לכתחילה לא סומכים על מקצת היום ומגלח ב31.
ב. אמר בפירוש 30 יום – אם גילח ב30 לא יצא
לבר פדא ברור (אין מקצת היום ככולו)
לרב מתנא – מדובר שאמר 30 יום שלמים.
ג. נזר שתי נזירויות –
לגבי שתיהן אומרים אותו דבר – לכתחילה ב31 (ומתחיל באותו יום את הנזירות ה2, כי יום שלושים עולה לו מן המניין), ובדיעבד ב30.
שלב ב – נטמא
ד. נטמא יום 30 –
אם זו סתם נזירות:
חכמים – סותר את הכל –
לרב מתנה מובן – כי עוד לא הביא קרבנותיו ולא סיים הנזירות
לבר פדא – גזירה דרבנן.
ר"א – לא סותר (אלא שבעה) –
לבר פדא מובן, כי סתם נזירות 29.
לרב מתנא – כי לפי ר"א אומרים "מקצת היום ככולו" גם לפני שהביא קרבנותיו,
ובלשון הגמרא אצלנו – "כל אחר מלאת לא סותר"
לבר פדא – זה היום שאחרי מלאת, ור"א לא גוזר עליו (סעיף ו להלן).
לרב מתנא – זה יום מלאת, ונטמא ביום מלאת זה כמו נטמא לאחר מלאת, ולא סותר.
אם אמר בפירוש 30 – סותר לפי כולם
גמרא – גם לר"א, כי אמר 30 שלמים.
ה. הריני נזיר 100 יום – ונטמא ביום 100 –
ת"ק – סותר הכל, ר"א – סותר רק 30.
למה סותר:
לבר פדא – מובן, כי אין מקצת היום ככולו,
לרב מתנא –
לת"ק מובן – שכיון שלא הביא קרבן סותר הכל,
לר"א – צריך לומר שאמר "מאה שלמים", ולכן לא אומרים מקצת היום ככולו ולכן סותר.
וכמה סותר?
לרבנן – סותר הכל,
לר"א – מחדש ר"א שאם סותר ביום האחרון – סותר רק 30 –
כדרשת ר"ל – "וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ" (יג) – נטמא ביום מלאת תן לו "תורת נזיר" (30).
ו. נטמא ביום 101 (ביום התגלחת)
רבנן – סותר מדרבנן, אבל רק 30 (גזירה אטו נטמא ביום מלאת (100)).
ר"א – לא סותר כלל (אלא 7 כדי להיטהר), לא גוזרים כי גם מי שנטמא ביום מלאת לדעתו לא סותר (אם לא אמר "שלמים").[1]
(כאמור, גמרא אצלנו – כל אחר מלאת לא סותר (לא גוזרים)).
ומסיימת הגמרא – וכולה כדהווינן בה, אליבא דבר פדא ורב מתנא.
(טז: במשנה)
חלק ב – משנה – מי שנזר כשהוא טמא
הקדמה – נזיר שנטמא
נטהר 7 ימים (מזים עליו 3 ו7, וביום ה7 טובל),
אח"כ ביום ה7 מגלח,
וביום ה8 מביא 3 קרבנות (שתי עופות לחטאת ועולה, אשם) – ומתחיל באותו יום את הנזירות מחדש.
א. אם נטמא ביום הראשון –
חכמים סותר כנ"ל,
ר"א – לא סותר, אלא היום ה1 נחשב, ונטהר 7 ימים, וביום ה8 ממשיך אוטומטית.
ב. אם נזר כשהוא כבר טמא (למשל בבית הקברות) – לא מביא קרבן טומאה,
אם יצא ונטהר – אז מתחילה הנזירות כבר ביום ה7 של הטהרה.
גמרא – מחלוקת רי"ח ור"ל:
הבנה א במחלוקת: האם צריך לקבל על עצמו שוב את הנזירות?
רי"ח – לא צריך, זה ממשיך אוטומטית
ר"ל – צריך, כי בעצם בזמן זה לא היה נזיר.
קושיות על ר"ל:
- איתיביה ממשנתנו – "אינו מביא קרבן טומאה", ונדייק – לא מביא קרבן, אבל הנזירות עצמה חלה.
דחייה – לא שייך כלל לתורת קרבן, כי אינו נזיר!
- איתיביה – בזמן טומאתו אסור לו לעשות איסורי נזיר (לשתות, לגלח, להיטמא שוב), ולוקה!
דחייה – מדובר שנטהר וקיבל על עצמו שוב.
תוס' – אז מה החידוש?
שלא צריך לקבל ממש מחדש, אלא מספיק שיאמר "תחול עלי הנזירות".
(יז. 1+)
- איתיביה – אין בין טמא שנזר לנזיר שנטמא אלא
שטמא שנזיר ממשיך מהיום ה7, ואילו נזיר שנטמא – מהיום ה8,
משמע ששניהם ממשיכים אוטומטית, וכל ההבדל רק ביום.
אלא באמת ההבנה הזו בר"ל נדחתה, ודאי שהנזירות ממשיכה אוטומטית,
וצריך להבין את המחלוקת אחרת – הבנה ב שנראה מחר.
[1] וקשה, הרי העמדנו שר"א מבין שבנטמא ביום 100 סותר כי אמר שלמים, אז בהחה שהמקרה הבאה (נטמא ביום 101) מדבר על אותו מקרה (שאמר 100 שלמים), אז למה לא גוזר? הרי אם היה נטמא ביום 100 כן היה סותר.
הדרן עלך הריני נזיר.
