לעילוי נשמת פרטונה בת ז'אן פרטוש-ברנס ז"ל
והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נזיר דף יח
(יח. שליש עד יט. 4+)
מתי נזיר שנטמא ממשיך את נזירותו?
א. הדעות
(יח. באמצע)
הברייתא ("אין בין") שראינו אתמול ושלשום –
"אין בין" –
שטמא שנזר מתחיל ביום ה7 (כשנטהר), ואילו נזיר שנטמא מתחיל מחדש ביום ה8 (ביום הקרבן).
היום נראה שנזיר שנטמא זו מחלוקת, ואומר רב חסדא – שהברייתא הזו כדעת רבי (8).
ברייתא א (דתניא) –
רבי – ביום הבאת הקרבנות (8).
אבל רי"ס בר"י – ביום התגלחת (7).
(יח: באמצע)
ברייתא ב ("גופא") –
ר"א (כמו רבי) – מתחיל בתחילת ה8 (כרבי) (רא"ש).[1]
חכמים – מתחיל רק בהבאת החטאת (עוף) (ואילו העולה והאשם לא מעכבים).
רי"ש בן רי"ח בן ברוקה – מתחיל אחרי החטאת והאשם (והעולה לא מעכבת).
(נקדים את המאוחר)
ב. הנפקא מינה –
בין רי"ס בר"י לכל השאר הנפק"מ ברורה – האם זה ב7 או ב8.
אבל מה ההבדל בין כל השאר – הרי לפי כולם יתחילו באותו יום, מה זה משנה באיזה שלב ביום?
עולה בהמשך שהנפק"מ – אם נטמא שוב:
שאם נטמא לפני תחילת הנזירות החדשה, זו טומאה אריכתא, ומביא קרבן אחד,
ואם נטמא אחרי תחילת הנזירות החדשה (נזירות טהרה) – מביא שני קרבנות.
ג. המקורות:
הפסוקים:
ט – וְכִי־יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טׇהֳרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ׃
י – וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶל־הַכֹּהֵן אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃
יא – וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל־הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת־רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא׃
יב – וְהִזִּיר לה' אֶת־יְמֵי נִזְרוֹ וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ׃
- A. לימוד מפסוק יא
"וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל־הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת־רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא".
מצד אחד קודם "וכיפר" ואז "וקידש", משמע שרק אחרי שני הקרבנות.
מצד שני כתוב "ביום ההוא" שזה מיותר, ובא להקדים.
להקדים לאן?
מופיע בשני מקומות בגמרא:
(4-, מאי טעמא)
- רי"ס בר"י – להקדים ל7.
רבי – להקדים לתחילת ה8 (שלא צריך לחכות לקרבנות).
(יח: שליש תחתון, בשלמא)
- (לר"א (רבי) – כאמור לתחילת ה8 (שלא מחכה לקרבנות)).
לרבנן – ללפני האשם (והעולה) – כלומר אחרי החטאת
לרי"ש בן רי"ח ב"ב – ללפני העולה, כלומר אחרי החטאת והאשם.
(ואילו רבנן – זה שלא מחכה לעולה זה ברור (זה רק דורון), אלא מלמד שגם לאשם לא מחכה).
(מיד אחר זה – יח: 4-, מאי טעמייהו דרבנן, דתניא)
- B. לימוד מפסוק יב –
"וְהִזִּיר לה' אֶת־יְמֵי נִזְרוֹ וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ".
רבנן – כפשט הפסוק: קודם "והזיר" ואח"כ "והביא… לאשם", ללמד שמתחיל אחרי הקרבנות, לפני האשם.
רי"ש בן רי"ח ב"ב (מתחיל אחרי חטאת ואשם) – "והזיר… והביא" – אימתי הזיר? בזמן שהביא.
[למה צריך את שני המקורות?
רבי ורי"ס בר"י למדו רק מפסוק יא – "ההוא" להקדים ל7 או ל8 לפני כל הקרבנות.
לרי"ש נאמר – מפסוק יב לומדים שהאשם מעכב, מפסוק יא לומדים שהעולה לא מעכבת.
אבל לרבנן – לכאורה מספיק המקור השני (שהאשם לא מעכב, וזה שהעולה לא מעכבת זה ברור (זה דורון), ואז נשאר שרק החטאת מעכבת.
תוס' – אם היה רק מקור ב, היינו אומרים שהוא כרי"ש שזה בא לרבות שהאשם מעכב,
לכן קודם כל צריך את מקור א ("ההוא") שבא להקדים,
ועכשיו בא מקור ב ללמד שקדים רק ללפני האשם, אבל לא לפני החטאת.
(חזרה ל – יח. שליש תחתון, והא דתנן)
ד. משנה (בכריתות) – נזיר שנטמא טומאות הרבה – מביא קרבן אחד.
במה מדובר?
- אם נטמא אחרי שכבר הגיע יום הקרבן (8) – ודאי מביא כמה קרבנות,
- אם נטמא לפני סיום הנזירות (למשל יום 6) – ודאי שמביא קרבן אחד, וזה לא חידוש.
אלא נעמיד ביום 7, אבל עדיין –
לרבי – זה לא חידוש שמביא אחד, כי הרי עוד לא התחיל את הנזירות החדשה,
אלא נעמיד כרי"ס בר"י – שהחידוש שלמרות שהתחיל את הנזירות החדשה (ביום 7), בכ"ז מביא קרבן אחד כי לא הגיע לזמן החיוב בקרבן (8).
(דילוג יח. 4- עד יח: 4+)
ושואלת הגמרא – מאי דוחקא להעמיד כרי"ס בר"י?
הרי אפשר להעמיד כרבי ומדובר שנטמא בליל 8, שגם ככה יוצא שהנזירות החדשה התחילה ועוד לא הגיע ליום הקרבן.
תשובה: בשאלה יש שתי הנחות יסוד:
1. שזמן הנזירות החדשה כבר בלילה.
2. שזמן הקרבן הוא ביום.
(וכיון שיש פער, ניתן להעמיד את המשנה בכריתות כרבי).
כדי לענות צריכים לדחות אחת מההנחות, כדי ששניהם יתחילו באותו זמן:
- אולי זמן הקרבן גם בלילה, ושניהם בלילה.
(לילה לאו מחוסר זמן – שעקרונית הזמן מתחיל בלילה, אלא בפועל לא מקריבים בלילה).
זו מחלוקת בחגיגה, האם מכאן נכריע שלילה לאו מחוסר זמן?!
- רב אדא בר אהבה – זמן הנזירות הולך עם זמן הקרבן, כך שייתכן ששניהם ביום).
[1] לתוס' הוא כרי"ס בר"י. בהמשך נראה מה בדיוק הוא אמר, ולמה דעתו מתאימה לשניהם. כאן פירשמו שזו דעת רבי רק כי זה פשוט יותר.
