הדף היומי – נזיר דף כז

השיעור בחסות קרתא – יזמית נדלן והתחדשות עירונית,
שמציעה למשקיעים קטנים ובינוינים השקעות בפרויקטים אותה היא יוזמת עם בטוחות טובות.

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

והסרטון המשולב

(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום הדף היומי נזיר דף כז

(כו: שליש עליון – כח. במשנה)

המשך…

תזכורת (כה.) – נזיר שהפריש כסף לכל קרבנותיו, ומת,
אם הכסף מפורש – אז עולה לעולה, שלמים לשלמים, והכסף של החטאת לים המלח.
אם המעות סתומים – הכל לעולה.

ושאלנו למה, הרי בכסף מעורב גם חטאת ושלמים?
וענינו:
ר"ל – יש לימוד מפסוק.
רי"ח – "הלכה היא בנזיר"

ואתמול ראינו כמה הגבלות לחידוש הזה שהכל הולך לנדבה, היום נראה עוד הגבלה:

א. מגבילים רב, ר"נ, רנבי"צ – החידוש שהכל לנדבה זה דווקא בכסף סתום (או דבר הדומה לכסף),
אבל בדבר שאינו ככסף (שאינו נמכר לאלתר (רא"ש)) – אין את החידוש, אלא נחשב מפורש, והכל ילך לים המלח.

במה אין את החידוש:

בהמה –

רב הונא – רב – בהמה שאינה כשרה לקרבנות הנזיר (כמו פר), שכיוון שצריכים קודם שיפול בה מום ואז לפדותה ואז בכסף לקנות  – אינה נחשבת כסף.

אבל מגביל רב נחמן – אם כבר נפל בה מום, כיון שעומדת לפדיון מיד, נחשבת ככסף סתום.

נסכא (חתיכת כסף) –

רב נחמן – לא נחשבת כסף (צריכים למוכרה, ואין לה שווי ברור)
רנבי"צ – נחשבת (תוס' כי לפעמים קונים בה עצמה)

סוואר קורות עץ –

רנבי"צ – לפי כולם לא, כי לא עומדת למכירה מיד (קשה למצוא לקוחות).

ב. רב שימי בר אשי חולק, וגם בהמות יכולים להיחשב כמעות סתומים

ומוכיח את זה מקן סתומה,
שהדין בקן סתומה שאפשר לפרש איזה עוף לאיזה קרבן או בקנייה, או על ידי הכהן (ועד שהכהן מפרש – היא עדיין סתומה).

ומסבירים התוס' – שמהניסוח של רב חסדא לגבי קן "אין הקינין מתפרשות אלא אי בלקיחת הבעלים עי בעשיית הכהן" – משמע שזו הוראה גורפת, ולכן גם בענייננו קן סתומה תחשב כמו מעות סתומות ואם מצורע הביא ומת – ימותו ולא יקריבו עולה.

אך מקשה רב פפא – והרי במשנה בדף מה. רב פפא אמר בפירוש שאם הביא בהמות, הן נחשבות מפורשות (מדובר שהביא כבשה, כבש ואיל), וכל אחד קרב למה שראוי.

עונה רב שימי – שם מדובר בבהמות שראויות רק לדבר אחד (כבשה לחטאת, כבש לעולה, איל לשלמים), לכן ודאי נחשבות מפורשות,
אבל בקן שכל עוף יכול להיות או לעולה או לקרבן,
או אם הביא בהמה שכלל לא ראויה לנזירות (כמו פר) – נחשבים סתומים גם בענייננו.

(רב שימי גם מזכיר את הלימוד של הדין לעיל של קן – "ולקחה (האישה)… ועשה (הכהן)" ששניהם יכולים לפרש, אבל לא ברור לי למה הוא מביא את זה כחלק מהתשובה כאן).

(כז: 2+, וגם כז: באמצע)

ג. שתי קושיות על ר"נ שאמר שבהמה בעלת מום כן נחשבת מעות סתומים

(הברייתא השנייה ארוכה, וכאן נביא רק את מה שנוגע אלינו, ואת השאר נשלים בנספח)

אם אב נזר והפריש כסף או בהמות לקרבן ומת, והבן גם נזיר ורוצה לחסוך ולהביא את מה שהפריש אביו, אז תלוי:

אם הבן נזר בחיי אביו – לא יכול (ברייתא א)

אלא למה שהפריש אביו יעשו את הדין הרגיל,
שאם הפריש בהמות – ילכון למה שצריך,
אם מעות סתומים – הכל לעולה,
והבן יביא משלו.

אם הבן נזר אחרי שנפטר אביו, על דעת זה שנוזר בשביל להביא את קרבנות אביו –

עדיין זה תלוי:
אם אביו הפריש בהמות או מעות מפורשים – אז הבן לא יכול (ברייתא ב)
אבל אם אביו הפריש מעות סתומים – הלמ"ס שיכול (ברייתא א + ב)

[ויוצא שנזיר שהביא מעות סתומים ונפטר יש שני חידושים:
1. שהכל הולך לעולת נדבה.
2. שאם בנו רוצה, יכול לנזור, ואז להביא מהכסף את קרבנותיו, ואז לא ילך רק לעולת נדבה].

בכל אופן לענייננו:
בשתי הברייתות (כל ברייתא לגבי הדין שלה) כתוב שאם הפריש בהמות – זה נחשב מפורש,
ומקשים (רב המנונא בקושיה 1, רבא בקושייה 2) – לכאורה הכוונה גם לבהמות בעלי מום,
שנחשבים כמו מעות מפורשים.

דחייה (על שתי הקושיות – כז: שליש עליון, כח. שליש תחתון)
מדובר שאין להם מום, אך בעלי מום נחשבים ככסף סתום ויכלו לעולה.

אז למה הברייתא דיברה על מעות ולא חידשה יותר מזה – שגם בהמות בעלי מום ילכו לנדבה?
כי אין צורך, זה אותו דבר (הם גם נחשבים מעות).

(נחזור לכז: אמצע)

ג. השלמת הברייתא של הקושייה השנייה

1. קרבנו (ויקרא ד, כג, בחטאת נשיא) – אדם צריך להביא את קרבנו, ולא יכול להשתמש בקרבן אביו שמת לפני שהספיק להקריבו (כאמור – רק בנזיר אפשר, אם נזר אחרי שהאב נפטר).
2. אולי זה רק אם אלו חטאים בדרגות שונות (קלה – שניהם במזיד כרת (חלב), או חמורה – שניהם במזיד סקילה (שבת)), אבל אולי באותה דרגה כן?
   תלמוד לומר – שוב "קרבנו" (פסוק כח).
3. אולי זה דווקא בהפריש בהמה, אבל אולי אם הפריש כסף אז כן?
   שהרי בנזיר (זה החלק שהבאנו בקושיה) – אם האב הפריש ומת, ואח"כ הבן קיבל נזירות, אז תלוי –

אם האב הפריש בהמות או מעות מפורשים – הבן לא יכול להביא אותם
אך אם האב הפריש מעות סתומים – הבן מביא אותם.

תלמוד לומר – שוב "קרבנו" (פסוק לב), שבחטאת לא מביא אף פעם.

(כח. 3+)

1. עד כאן אמרנו שלא יכול לצאת בשל האב,
   אך האם יכול לצאת בחטאת של עצמו, שהפריש לחטא א ובסוף הביא לחטא ב?

אם מדובר בבהמה –

כיוון שבשוגג – לא נחשב מעילה (כי אין מעילה מהקדש להקדש), לכן הקרבן עדיין קדוש ומיועד לחטא א, ואפילו שהביאו לחטא ב – יצא בו ידי חובה לחטא א, ולא לחטא ב.
ממילא גם במזיד זה כך (לא כיפר על חטא ב, אלא על א).

[נלמד מ"והביא קרבנו… על חטאתו" (ויקרא ד, כח)]

אם זה מעות –
בשוגג – זה מעילה, כי נתן מעות קדושות למוכר הבהמות עבור החטא הלא נכון, לכן זה מעילה, והמעות יצאו לחולין וגם הבהמה שקנה חולין, ועכשיו כשמשתמש בה לחטא ב – היא מתקדשת עבור חטא ב – ומתכפר בחטא ב.
יכול שהוא הדין גם במזיד? לא, א"א ללמוד מזיד משוגג, במזיד אין מעילה והכסף לא יצא לחולין ועדיין מקדש את הבהמה לחטא א,

[וזה נלמד מ"על חטאתו" (ויקרא ד, לה) – צריך להפריש את הקרבן לשם החטא הנכון, ואל תלמד מזיד משוגג].