השיעור גם בחסות קרתא – יזמית נדלן והתחדשות עירונית,
שמציעה למשקיעים קטנים ובינוינים השקעות בפרויקטים אותה היא יוזמת עם בטוחות טובות.
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נזיר דף לא
(ל: תחילת פרק בית שמאי – לא: במשנה)
הקדש טעות –
אמר "שור שחור שֶׁיֵּצֵא מביתי ראשון הרי הוא הקדש, ויצא לבן" (וכן בזהב ויצא כסף, יין ויצא שמן)
ב"ש – הקדש,
ב"ה – לא הקדש.
מה בדיוק הטעות ולמה ומה תופס לפי ב"ש? שלושה הסברים:
- הראשון (הלבן) קדוש
הטעות – התכוון להקדיש את הראשון, וחשב ואמר שהוא יהיה שחור.
המקור של ב"ש – מתמורה,
שגם שם אם המיר על בהמה, והתכוון להמיר על שחורה ובטעות אמר לבנה – תופס.
ואילו ב"ה – אל תלמד הקדש מתמורה, שיותר קל להחיל תמורה כי יש כבר קדושה.
דחייה – זו לא אותה טעות:
בתמורה – הוא אמר לבן והולכים לפי דיבורו שהלבן קדוש
אצלנו – הוא אמר שחור, מה פתאום שהלבן יהיה קדוש?
כפי שגם בתמורה אם אמר שהתמורה תחול רק באמצע החודש, האם יחול כבר מתחילת החודש?!
(לא. באמצע)
- רב פפא – השחור הראשון שיצא קדוש
כי אומרים שלא התכוון לשור הראשון שיוצא, אלא לשור השחור הראשון שיוצא.
וזה לא באמת הקדש טעות (הרי הקדיש את מה שהתכוון להקדיש), והטעות רק בצורת הניסוח ("אטעיה לדיבורא"), שהיה ניתן להבין שהתכוון לראשון שיצא, אך באמת התכוון לשחור הראשון שיצא.
ואילו ב"ה – אם זו הייתה כוונתו, במקום לומר "שיצא מביתי ראשון" היה צריך לומר "שיצא בראשון" בלי "ביתי" – שכך משמע שלא אכפת לו מי יוצא מהבית ראשון אלא מי השור השחור הראשון.
(לא. שליש תחתון)
האם לב"ש הקדש בטעות לא תופס? והרי –
- והתנן (במשנה הבאה, לא:) – נזיר שהפריש קרבנות ואז נשאל על נידרו – הקרבנות חולין.
ושאלו שם ב"ה את ב"ש – למה כאן אתם מודים שהקרבן מתבטל (=הקדש טעות אינו הקדש),
ואילו במשנה הקודמת (משנתנו) אמרתם שהקדש טעות הקדש.
והרי לפי ההסבר של רב פפא במשנתנו כלל לא מדובר בטעות!
תשובה – ב"ה טעו בהבנת ב"ש שזה משום הקדש טעות,
אך באמת הם משום הטעם של רב פפא (אטעיה לדיבורא).
- תא שמע (במשנה שאח"כ – לב:) – היו שישה אנשים מהלכין בדרך, וראו מישהו מתקרב אליהם מרחוק:
ראשון – הריני נזיר שזה פלוני (זה לא תנאי, אלא התכוון לנזור בכ"מ, ורק הסביר למה נוזר)
שני אמר – הריני נזיר שזה לא פלוני (וגם הוא נזיר בכ"מ)
שלישי ורביעי – הבינו שרק אחד מהם נזיר (כן נזרו על תנאי)
שלישי – הריני נזיר שאחד מכם נזיר
רביעי – הריני נזיר שאין שניכם נזירים (אלא אחד).
חמישי – הריני נזיר ששניכם (ראשון ושני) נזירים
שישי – הריני נזיר שכולכם נזירים, כי כולם נחשבים שלא נזרו על תנאי.
ואומרים ב"ש – אכן לא נחשב כתנאי, ולכן כולם נזירים,
וזה נחשב הקדש טעות, כי חשבו שזה פלוני או שאחד נזיר וכו', וזה תופס!
תשובה – אכן לב"ש הקדש טעות הוא הקדש,
ואכן לומדים זאת מתמורה, שגם אם טעה בהבנתנו, הולכים לפי מה שאמר,
בתמורה – רצה להקדיש את הלבן, ואמר בטעות שחור,
במשנה שם – חשב שהוא פלוני והוא לא, אבל בכ"מ אמר שיהיה נזיר
אבל במשנתנו כאמור א"א ללמוד משם, כי אצלנו אמר בפירוש שחור.
(לא: 7+)
- אביי – חוזר להסבר א, שאכן מדובר בהקדש טעות כמו בתמורה והלבן קדוש,
אלא שלא מדובר שמנחש את העתיד (שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי) אלא מדבר על העבר – שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיָּצָא מִבֵּיתִי.
כיון שמדבר על העבר, ודאי שלא מתכוון דווקא לשחור (שהרי מה שהיה היה),
אלא פשוט מתכוון לראשון, שחשב שהוא שחור אבל לאו דווקא, ולכן חל, כמו בתמורה ובמשנה של ששת האנשים.
קושיות:
- והרי במקרים של זהב ויין זה לא רק שינוי ניקוד אלא כתוב "שיעלה/שתעלה" (עתיד)?
תשובה – תני "שעלה/תה".
- אביי מבין שאמנם אמר שחור, אך לא אכפת לו גם ללבן,
אבל זה בנוי על שתי הנחות: - מקדיש בעין רעה (אין לו בעיה לתת פחות)
כפי שאכן עולה משני המקרים האחרים – זהב וכסף
- שור שחור > שור לבן.
לגבי החביות – יין ושמן (בגליל, שם היין עדיף)
וזה קשה על רב חסדא, שאמר בפירוש שור לבן > שור שחור.
תשובה – בדר"כ שחור > לבן, ואילו רב חסדא דיבר דווקא בתורא דקרמנאי.
