הדף היומי – נזיר דף לד

לעילוי נשמת הרב שמעון בן אלכסנדר וויטרבו ז"ל,
ולעילוי נשמת אשתו שרה רבקה בת יוסף קולומבו ז"ל

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

והסרטון המשולב

(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום הדף היומי נזיר דף לד

(לד. תחילת פרק שלושה מינין – לה. באמצע)

משנה – לנזיר יש שלושה איסורים:

1. טומאה למת
2. תגלחת
3. היוצא מן הגפן.

מה השיעור האסור:

במוצק – כזית, וכל היוצא מן הגפן מצטרפים לכזית.

במשקה –

משנה ראשונה – רביעית (הלוג)
ר"ע מחמיר פעמיים – 1. כזית. 2. אם טובל לחם ביין – הלחם מצטרף לכזית.

האם חייב על חרצנים וזגים בפני עצמם –

ת"ק – חייב,
ראב"ע – רק בצירוף שני חרצנים וזג ("מחרצנים ועד זג לא יאכל") (תויו"ט – יש פה גם חומרא, שחייב בזה גם ללא כזית).

מה זה מה?
ר"י – זגים זה הגרעינים וחרצנים הקליפות
רי"ס – הפוך: חרצנים זה הגרעינים וזגים הקליפות (שיטה לזכור: זג זה כמו זוג בפעמון).

גמרא –

א. האם חייב גם על עלים ולולבים?

רבנן (המשנה) – לא (אלא רק היוצא מן הגפן – הפרות)
ר"א – כן.

דרכי לימוד –

רבנן – כלל ופרט – אין לך אלא מה שבפרט,

כלל פרט כלל – כל מה שדומה לפרט.

ר"א – ריבוי מיעוט – כל מה שדומה למיעוט (לפרט).

ריבוי מיעוט ריבוי – מרבה גם דברים שלא דומים, מלבד דבר אחד.

הפסוקים (ג-ד) –

פרטים – מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכׇל־מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל׃

כללי – כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן

פרטים – מֵחַרְצַנִּים וְעַד־זָג לֹא יֹאכֵל׃

המחלוקת –

ר"א – מיעוט וריבוי – מרבים הכל (עלים ולולבין) ורק ממעטים דבר אחד – שבישתא (ענפים קשים).

(לפי ריבוי מיעוט ריבוי – זה נכון גם כשזה רק מיעוט ריבוי).
(את המיעוט האחרון הוא לא דורש כחלק מהסט, אלא כראב"ע במשנה – שני חרצנים וזג).

רבנן – פרט כלל פרט (שזה דומה לכלל פרט כלל) – מרבה את מה שדומה לפרט

           הפרט הוא פרי הגפן (הענבים) ופסולת פרי הגפן (חומץ),
כך נרבה את הדומה – כל פרי הגפן (בוסר), כל פסולת (ענבים מתולעים)
(הביאורים בסוגריים מהמשך הגמרא)

אבל העלים והלולבים לא, כי הם אל קשורים לפרי.

(לד: שליש תחתון)

הערות:

1. מקשים לדעת רבנן – אולי נעשה דמיון אחר (שמצמצם יותר) –
   כמו שהפרט הוא פרי גמור (ולא בוסר), כך רק פרי גמור?

תשובה – אז אתה בעצם לא מרבה שום דבר שלא מפורש כבר בפסוקים (ענבים לחים ויבשים, יין וחומץ).

2. למה התורה שמה עוד פרט (חרצנים עד זג) בסוף?
   כי לולי זה היינו מרבים הכל,
   רק בגלל שזה פרט-כלל-פרט – דנים את זה כמו כלל-פרט-כלל – ומרבים כל מה שכעין הפרט.
3. הגמרא מבארת מה זה פסולת פרי וכו' כדלעיל.
4. עוד לימוד – "מחרצנים ועד זג" (בנוסף ללימודים הנ"ל) – לרבות שגם אם אכל רק את הבשר (בלי קליפה וחרצן, אפילו שזה שלא כדרך האכילה).
5. אח"כ יש עוד ציטוט של הערות 1+2.
6. לראב"ע (שלמד מחרצנים עד זג שצריך לאכול את שניהם) – איזה פרט נוסף יש לו?
   תשובות:
7. סובר כר"א שדורש מיעוט ריבוי, ולא צריך את המיעוט בסוף, וזה פנוי לדרשה.
8. סובר כרבנן, ולומד את שני הדברים (גם שזה פרט, וגם שצריך לאכול את שניהם),

גם שזה משמש כפרט – כי אחרת למה זה נכתב אחרי הכלל ולא לפני עם שאר הפרטים,

וגם שצריך לאכול שני חרצנים וזג – כי אחרת היה כתוב את שניהם בלשון יחיד או רבים.