לעילוי נשמת האבא והסבא מרדכי בן חיים צבי ז"ל
ולעילוי נשמת הסבים והסבתות יעקב-מאיר וטובה אגסי ז"ל ויעקב וחיה פלוצקר ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נזיר דף לט
(לט. במשנה – מ. באמצע)
משנה –
- סתם נזירות 30 יום
- גילח או גילחוהו – סותר, כלומר צריך להשלים 30 ימי גידול שיער (אך בלי קרבנות על הסתירה).
- לאו דווקא תער, אלא מספרים, תלישה וכו', ואפילו שערה אחת – חייב.
גמרא
חלק א – מאיפה השערות גדלות – מלמטה או מלמעלה?
נפק"מ – אם גילחוהו אבל לא עד הסוף, אלא השאירו "כדי לכוף ראשו" (זמן גידול של שבוע),
אם השיער גדל מלמטה – מה שהשאירו הוא הכל חדש, ולא היה בשעת הנזירות, וסותר.
אם גדל מלמעלה – מה שהשאירו היה בשעת קבלת הנזירות – ולא סותר.
- A. ראיות:
- מלמעלה – שהרי הכינים תמיד נשארות למטה ולא עולות.
דחייה – גדל מלמטה, והכינים יורדות כל הזמן למטה.
- מלמטה – שהרי כינה מתה לא נשארת למטה אלא עולה.
דחייה – גדל מלמעלה, אלא שכיוון שמתה היא לא אוחזת טוב בשערה, ומחליקה אל קצה השיער. - מלמטה – מהבלורית של הכושים שקושרים את השיער הדוק, ועם הזמן השיער גדל מלמטה ומתרפה.
דחייה – היא מתרופפת מכך ששוכבים עליה.
- מלמטה – מהצבע שצובעים כבשים, שעם הזמן מתרפה מלמטה.
וכן בברייתא – שכשזקנים צובעים את הזקן הלבן בשחור, אחרי זמן יש לבן למטה.
שמע מינה שמלמטה!
- B. לפי זה, אם נחזור לנפקא מינה:
אם גילוחוהו לסטים והשאיר לכוף ראשו – סותר.
והרי יש ברייתא שלא סותר!
תשובה – הברייתא שלא סותר זה כשגילחוהו אחרי מלאת (ביום הגילוח),
וכר"א שביום הגילוח לא סותר,
אם נטמא – לא סותר, אך מחכה 7 ימים כדי להיטהר מהטומאה
אם גילח – לא סותר, אך גם מחכה 7 ימים כדי שיהיה לו מה לגלח (כדי לכוף ראשו).
(בגמרא נראה כאילו הוא לומד את זה מזה,
המפרשים מבארים שזה לא כך, אלא שניהם 7 ימים רק במקרה, ורק הביאו כאן את הטומאה ללמד שלר"א אחרי מלאת הוא לא סותר).
(לט: באמצע)
חלק ב – נזיר שגילח באמצע הנזירות בזוג (מספריים) או סיפסף (תלש) –
"כׇּל־יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא־יַעֲבֹר עַל־רֹאשׁוֹ עַד־מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר־יַזִּיר לַה', קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁו" (במדבר ו, ה)
במשנה – חייב.
א. מחלוקת בברייתות ומקורות:
ר' יאשיה (א) ות"ק (ב) – חייב
ר' יאשיה – "קָדֹשׁ יִהְיֶה" – לרבות זוג וסיפסוף
ת"ק (ב) – "תַּעַר לֹא־יַעֲבֹר עַל־רֹאשׁוֹ"
ר' יונתן (א) ורבי (ב) – פטור
ומה עושים עם הלימודים? הם מדברים על מי שמגלח בתער –
ר' יונתן – קָדֹשׁ יִהְיֶה – לעבור עליו גם בעשה.
רבי – לֹא־יַעֲבֹר – לעבור עליו בשני לאוים.
ב. אם זה לאו דווקא תער – למה כתוב תער? (ברייתא ב) –
ללמד שאת התגלחת בסיום הנזירות עושים דווקא בתער.
[למה צריך מקור שהמצווה בתער, תלמד ממצורע?
תשובה – א"א ממצורע כי מצורע חמור יותר בזה שמגלח את כל גופו ולא רק כל ראשו].
ואילו רבי – ניתן ללמוד כך – תַּעַר לֹא־יַעֲבֹר עַל־רֹאשׁוֹ עַד־מְלֹאת – מכאן שאחרי מלאת זה גם כן בתער.
(מ. 6+)
ג. הלכות של רב חסדא (הלמ"ס) –
- לוקה על תגלחת אסורה – אפילו בשערה אחת
- לעכב – בסיום הנזירות, אם השאיר 2 שערות זה מעכב את המצווה, אך אחת לא.
- לסתור – אם גילח את הרוב צריך להשלים 30 ימי גידול שיער.
וכן ת"ק בברייתא,
אך ר"ש – גם כאן 2 שערות סותרות.
- הכל דווקא בתער (גם האיסור, וגם תגלחת המצווה בסיום)
והרי ת"ק (בברייתא ב) למד שלאו דווקא תער?
אלא – כוונת רב חסדא "כעין תער" שמעביר את כל השערה.
