הדף היומי – נזיר דף נט

לבריאות שמחה והצלחה לכל משפחת ברוקר על כל ענפיה הי"ו

להבדיל, לעילוי נשמת שמחה בן רבקה ז"ל

ולעילוי נשמת הנערה היקרה והאהובה שחר בת מוריה ורועי ז"ל, מצאה חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם, הרבתה בעשיית טוב ובהודאה לה', שהיום מלאו שנתיים לפטירתה.

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

והסרטון המשולב

(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום הדף היומי נזיר דף נט

(נח: שליש תחתון – נט: משנה שנייה)

חלק א – האם לגבר מותר לגלח את בית השחי והערווה

א. דעות

1. A. רב – מותר

והרי בברייתא א אסור ולוקה!
תשובה – גם רק התכוון למספריים, אבל בתער לוקה.

1. B. רב חייא בר אבא – רי"ח – לוקה!

והרי בברייתא ב זה רק מדברי סופרים?

1. אכן גם רי"ח התכוון למכת מרדות מדרבנן.
2. זו מחלוקת תנאים –
   ברייתא ב – דרבנן,
   ברייתא ג (+א) – לוקה, משום "לא ילבש גבר שמלת אישה".

(נט. 7+)

והמחלוקת מופיעה בעוד ברייתא ד' –
כדתניא – מה לומדים מ"לא ילבש" –

ת"ק – רק דברים שמביאים לידי תועבה (כתוב בפסוק שזה "תועבת ה'") – אם האיש לובש בגדי נשים כדי לשבת בין הנשים, ולהפך.

               משמע שבית השחי מותר מהתורה.

ראב"י – גם התנהגויות אסורות –

שאישה לא תלבש נשק ותצא למלחמה,
ושגבר לא יתייפה כמו נשים (משמע שבית השחי והרווה אסור ולוקה).

(דילוג נט. שליש תחתון עד 7-)

1. C. ר' חייא לרב – אסור.

ושואל רב – והרי השיער גודל ויציק לו, ולכן זה לא לשם נוי?
ר' חייא – השיער לא גודל לעולם, ולא יציק.

וכן אסור לחוך (לשפשף שיפלו השערות), אבל לחוך בבגדו מותר.

[איכא דאמרי – בלי קשר לנזיר,
ר' חייא אמר שלחוך בתפילה בבגדו במקומות המוצנעים אסור, אך אין ההלכה כך].

ב. עוד הערות בעניין הגילוח –

(נט. שליש תחתון)

1. A. רב נחמן – נזיר (שצריך לגלח ראשו) יכול לגלח בתער גם בית השחי והערווה

ואין הלכה כך.

1. B. שאלו על רי"ח שראו שאין לו שיער בית השחי,
   והסביר ר' שמעון בר אבא – שזה נשר לו משום הזיקנה.
2. C. הלקו אדם מכת מרדות, וראו שהוא לא מגולח, אז ר' אמי אמר להפסיק את המלקות כי הוא "מן חבריא".

מאמר מוסגר –

תזכורת – קרבנות הנזיר

נזיר טהור – כבש לעולה, כבשה לחטאת, איל לשלמים.
נזיר שנטמא – עוף לעולה, עוף לחטאת, כבש לאשם.

(נט: במשנה)

חלק ב –  שני נזירים שיש ספק מי מהם נטמא, ואחד מת

כששניהם חיים, ראינו במשנה הקודמת (נז.) –

יביאו קרבן טומאה וקרבן טהרה על תנאי – או שלי או שלך,
ואחרי 30 יביאו עוד קרבן טהרה על תנאי – שיהיה של מי שהיה טמא.

אבל מה עושים אם אחד מהם מת? כעת אין על מי "להפיל" את הקרבן המסופק.

עם קרבן הטומאה אפשר להסתדר – ניתן להביא חטאת העוף גם בספק, ואת עולת העוף ניתן להביא על תנאי שזה או לנזירות או לנדבה, והאשם לא מעכב.
אבל מה עם קרבנות הטהרה? – את הכבש אפשר להביא (על תנאי שאם זה לא נזיר זה נדבה), אבל את השאר לא.

שיטת ר' יהושע –

יביא עוד אדם (אדם ב) שידור נזירות אחת, וכך יפילו עליו את קרבנות הטהרה, ויעשה שתי נזירויות מספק:

אם א טמא, הנזירות של ב מתחילה עכשיו,
אם א טהור, הנזירות של ב מתחילה עוד 30 יום,

אחרי 30 יום יביאו –

סט קרבנות טהרה מלא – שיהיה או של א אם הוא טהור, או של ב – אם א טמא.
חטאת העוף מספק (וכן עולת העוף) – שיהיה של א אם הוא טמא.

אחרי עוד 30 יביאו סט קרבנות טהרה –

או של א – אם היה טמא, אז עכשיו הוא טהור (ואילו ב לא צריך, כי היה נזיר ב30 הראשונים וזהו)

או של ב – אם א היה טהור, אז עכשיו רק ב נזיר וזה קרבן הטהרה שלו.

הבעיה (בגמרא) –
1. בן זומא במשנה – איפה תמצא מתנדב כזה?
2. רב נחמן בגמרא – בשר השלמים יסריח, כי צריכים לחכות ששניהם יתגלחו לפני שמניפים ומקטירים, וזה מוסיף עוד כמה דקות.

שיטת בן זומא – אין צורך באדם נוסף, אלא פשוט מפצלים את סט הטהרה –

אחרי 30 –

מביא חטאת העוף לקרבנות הטומאה מספק (וכן עולת העוף),
ומביא כבש לעולה אם הוא טהור,

           ואחרי עוד 30 –

מביא את כל סט הטהרה –

שאם היה טהור – אז הכבש עולה הראשון היה לנזיר טהרה, ועכשיו רק השלים את השאר (עשה את קרבנות הטהרה לחצאין)

ואם היה טמא – אז מה שהביא בהתחלה היה נדבה, ועכשיו כל הסט האמיתי.

(הבהרה: ולמה לא מביא את כל הסט רק אחרי ה30 השניים וזהו?
כי על הצד שהוא טמא – צריך לגלח אחרי ה30 הראשון (כדי שיוכל להתחיל את ה30 של הטהרה), אלא שאם הוא טהור – לא יכול לגלח בלי קרבן, לכן מקריב עולה – וזה מספיק כדי לגלח גם אם הוא טהור).

הבעיה – מקשה ר' יהושע – הוא מביא קרבנותיו לחצאין.

אך בגמרא – זה לא באמת בעיה, ור' יהושע רק אמר לחדד את התלמידים.