הדף היומי – נזיר דף ס

לבריאות שמחה והצלחה לכל משפחת ברוקר על כל ענפיה הי"ו

להבדיל, לעילוי נשמת שמחה בן רבקה ז"ל

ולעילוי נשמת הנערה היקרה והאהובה שחר בת מוריה ורועי ז"ל, מצאה חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם, הרבתה בעשיית טוב ובהודאה לה', שהיום מלאו שנתיים לפטירתה.

להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום הדף היומי נזיר דף ס

(נט: במשנה השנייה – סא. במשנה)

משנה: נזיר שספק אם נטמא וספק אם נצטרע –

בנזירות קצרה – עושה 30 מגלח, 30, מגלח, 30 מגלח, 30 מגלח (=120),
ובגמרא – כך גם בנזירות ארוכה – שנה מגלח, שנה מגלח, שנה מגלח, שנה מגלח.

הסבר המשנה:

למה 4 תגלחות –
מצורע מגלח פעמיים, ונזיר שנטמא מגלח פעמיים (טומאה וטהרה) – סה"כ 4.

ואם זה היה ודאי –

קודם מטפל בצרעת:

תגלחת 1 – בסוף ימי חילוטו
תגלחת 2 – אחרי שבוע, בסוף ימי ספרו

אח"כ מטפל בנזירות:

תגלחת 3 – תגלחת טומאה – מחכה 7 ימים (שיהיה לו מה לגלח) ומגלח
תגלחת 4 – תגלחת טהרה – אחרי תקופת נזירות שלמה.

אבל כעת שזה ספק – יש 4 מצבים:

1. לא מצורע ולא טמא – תגלחת 1 של נזירות טהרה.
2. טמא ולא מצורע – 2 תגלחות – אחת לנזירות טומאה ואחת לנזירות טהרה.
3. נזיר טהור ומצורע – 3 תגלחות – שתיים לצרעת והשלישית לנזירות טהרה.
4. נזיר טמא ומצורע – 4 תגלחות – שתיים לצרעת ושתיים לנזירות (טומאה וטהרה).

(ס. 4+)

גמרא –

א. סדר התגלחות והקרבנות שמביא:

1. A. תזכורת –

           הקרבנות:

קרבנות הנזיר

נזיר טהור – כבש לעולה, כבשה לחטאת, איל לשלמים.
נזיר שנטמא – עוף לעולה, עוף לחטאת, כבש לאשם,

קרבנות המצורע –

בסוף ימי חילוטו – שתי ציפורים
בסוף ימי ספרו (ביום ה8) –

עולה חטאת (עשיר – כבש וכבשה, עני – עופות),
כבש לאשם,
מנחה (עשיר – שלושה עשרונים, עני – עישרון)

מה עושים בספק? כמו שראינו אתמול:

חטאת בהמה – לא מביאים בספק
חטאת העוף – יש חידוש שאפשר להביא גם בספק

עולה ושלמים – אפשר להביא על תנאי שאם לא חייב אז זה נדבה
אשם – לרבנן לא, לר"ש מביאים

ועכשיו בפועל – עם הכל אפשר להסתדר מלבד החטאת של נזיר טהור:

נזיר טהור-

את העולה (והשלמים) יכול להביא על תנאי,
את הכבשה לחטאת לא מביא,

נזיר טמא –

את חטאת העוף יכול להביא מספק
(את עולת העוף על תנאי)
את האשם לרבנן לא, אבל זה לא מעכב.

מצורע מוחלט –

מביא ציפורים – כי זה ממילא לא קרבן

ימי ספרו –

חטאת – יכול להביא חטאת העוף מספק (ואם הוא עשיר – ימסרו נכסיו)
עולה – יכול להביא על תנאי

אשם – בגמרא: ר"ש אומר שגם אפשר על תנאי – שזה או אשם או שלמים, ולפי רבנן – נאמר שזה לא מעכב.

(ס. 4+)

1. B. סדר התגלחות והקרבנות (משנה + גמרא):

תגלחת ראשונה

או נזירות טהרה (אם אינו מצורע ולא נטמא) – מביא כבש לעולה
או נזירות טומאה (אם אינו מצורע, וכן נטמא) – מביא חטאת העוף (+ עולת העוף)
או ימי חילוטו (אם כן מצורע) – מביא שתי ציפורים

תגלחת שנייה

או נזירות טהרה (אם אינו מצורע, וכן נטמא)  – מביא כבש לעולה
או ימי ספרו (אם כן מצורע) – חטאת העוף של מצורע (ואם הוא עשיר – יכתוב נכסיו לאחר)

ומה עם האשם?
כר"ש שמביא כבש לאשם על תנאי – שאם לא צריך זה שלמים (דרך הקרבתם זהה).
ואילו לחכמים – ראב"ד – אין תקנה, תוס' – לדעתם האשם לא מעכב.

תגלחת שלישית

או נזירות טהרה (אם היה מצורע, ולא נטמא)  – כבש לעולה
או נזירות טומאה  (אם היה מצורע וכן נטמא) – חטאת העוף של נזיר טמא

תגלחת רביעית

או כלום (אם או לא נטמא או לא נצטרע, וכבר היה נזיר טהור)
או נזירות טהרה (אם גם נטמא וגם נצטרע) – ומביא את כל קרבנות נזיר טהור

ועושה תנאי שהעולה או חובתו או נדבה,
וכן משלים שאר קרבנות הטהרה – חטאת ושלמים.

(ס: 4+)

ב. ברייתא – מה הדין אם לא הכל ספק:

1. טמא ספק, מוחלט ודאי –

עושה מיד את שתי התגלחות של הצרעת בפער של 7 ימים,
(כי זה ודאי, ודוחה נזירות), וביום ה8 מותר בקודשים,

ואח"כ את 2 התגלחות ספק של הנזיר – 30 יום מגלח, 30 יום מגלח,
סה"כ 67 יום, וביום ה68 שותה יין.

2. להפך – מוחלט ספק, טמא ודאי –
   (זה מוריד גם את ראשונה וגם את השלישית מ30 ל7,
   את הראשונה – כי לא צריך לחכות 30 אלא רק 7 ויגלח ממה נפשך עם הטומאה,
   והשלישית – כי לתגלחת הטומאה מספיק 7 ולא 30, כי הוא ודאי טמא ולא רק ספק).
   ונפרט:

תגלחת ראשונה אחרי 7 ימים –
לא יכול לגלח מיד כמצורע, כי הוא לא ודאי מצורע,
אך גם לא צריך להמתין 30 יום אלא מספיק 7 – כי הוא נזיר טמא, ויזו עליו 7 ימים ואז ממה נפשך יכול לגלח –

או כמצורע מוחלט – ויביא שתי ציפורים,
או כנזיר טמא – ויביא עוף לחטאת,

תגלחת שנייה של צרעת אחרי 30 יום –
(כי אולי הוא עכשיו נזיר טהור, אז לא יכול לגלח אחרי 7 ימים) –

או כימי ספרו – חטאת העוף של מצורע
או כנזיר טהור – ויביא כבש לעולה

כעת סיים עם הצרעת, ונשאר לו רק הנזירות –

תגלחת שלישית אחרי 7 ימים –

כי אם היה מצורע – אז עכשיו צריך קצת לגדל שיער ולגלח נזירות טומאה,

(ויביא עוף לחטאת)
ואם לא היה מצורע – אז בעצם כבר סיים עם נזירות הטומאה והטהרה, וסתם מגלח.

                      תגלחת רביעית אחרי 30 יום –

                                  כי אם היה מצורע, עשה את נזירות הטומאה, ועכשיו 30 ימי נזירות טהרה,
וישלים את שאר הקרבנות כדלעיל.

3. שניהם ודאי

תגלחת 1-2: שתי תגלחות לצרעת תוך 7 ימים כרגיל – (אוכל קודשים ביום ה8),
תגלחת 3 לנזירות טומאה: – אחרי עוד 7 ימים,

(צריך 7 לא כדי שיזו עליו, את זה אפשר לעשות גם בזמן הצרעת, אלא צריך 7 ימי גידול שיער שיהיה מה לגלח).

תגלחת 4 לנזירות טהרה: אחרי עוד 30 יום (תקופת נזירות, כי הטומאה סתרה).
סה"כ 44 ימים

(ס: שליש)

ג. שאלו תלמידי רשב"י: למה תגלחות הצרעת לא נחשבות גם לתגלחות הנזירות?

1. תגלחת של מצורע מוחלט לא עולה לנזיר טהור –

כי מצורע מוחלט זה לגדל (שאחרי הגילוח מגדל ב7 ימי ספרו)
ונזיר מוחלט זה להעביר (שאחרי הגילוח לא צריך לגדל)

2. תגלחת של ימי ספרו לא עולה לנזיר טהור –

מצורע מגלח לפני זריקת דמים (מגלח ב7 והקרבן ב8),
נזיר אחרי זריקת דמים (מגלח אחרי השלמים),

3. תגלחת מצורע מוחלט לא עולה לנזיר טמא (כאן שניהם לפני זריקת דמים, ושניהם לגדל) –

מצורע מוחלט קודם מגלח ואז טובל (ביאת מים)
נזיר טמא קודם ביאת מים (טובל) ואז מגלח.

[4. תגלחת ימי ספרו לא עולה לנזיר טמא – רבינו פרץ –

ימי ספרו – להעביר,
נזיר טמא – לגדל (כשמתחיל שוב את הנזירות)]

(וכן תני רבי חייא את ההבדלים של 3 ו-2).

(סא. 4+)
השאלה לאו דווקא קשורה למשנה, אבל הובאה כאן כי יוכיחו מהמשנה –

ד. בעי רמי בר חמא – האם גילוח של נזיר טמא הוא מצווה, או רק להעביר את השיער?

נפק"מ – האם מותר ע"י נשא (סם) או צריך דווקא תער?

ראיה מהמשנה – זו מצווה,

שהרי אם לא, אין צורך בתגלחת השלישית, שהרי הרגע גילח את התגלחת ה2 של מצורע,
אלא זה מצווה לגדל 7 ימים שיער ואז לגלח שוב גילוח טומאה (שיטה לחכמי איוורא בשטמ"ק, ובגרי"ז).

וממילא צריכה תער (כמו שאמרנו בפשטות בדף מב.).