והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נדרים דף יא
(י: במשנה – יא: שליש תחתון)
משנה – הדברים הבאים נחשבים נדר:
- הזכיר דבר מותר בלשון שלילה – לַחולין (לא חולין), לא כשר, לא דכי, לא טהור.
- הזכיר איסור שחל על קרבן – טמא, נותר, פיגול.
- הזכיר דבר שהוא עצמו לא במשמעות של איסור, אם הוסיף כ – זה אוסר:
כאימרא (כמו שה לקרבן), כעצים (כמו עצים על המזבח), כירושלים (כמו קרבנות שקרבים בירושלים) וכו'.
(זו שיטת ר"י (וגם אם מזכיר קרבן צריך כ – כקרבן
לפי ר"מ (יג.) גם אם לא אמר כ – אסור).
גמרא
א. כמי המשנה –
הקדמה:
במשנה עולים שני נושאים בהם נחלקו ר"מ ור"י:
- האם מכלל לאו אתה שומע הן?
למשל, כשאמר "לא חולין" –
לר"י מכלל לאו אתה שומע הן – ולכן הכוונה: לא חולין אלא קרבן, ואסור.
לר"מ – לא אומרים מכלל לאו אתה שומע הן – ולכן לא חולין זה לא "אלא כקרבן", ומותר. - האם צריך "כ" –
לר"י – צריך כ – "כקרבן", "כירושלים"
לר"מ – לא צריך כ. - A. כמי המשנה?
ברישא – "לחולין" (=לא חולין) אסור – כר"י,
בסיפא – פתאום מוזכר ר"י שצריך כ, משמע שהרישא לא ר"י.
תשובה – כל המשנה ר"י, וכוונת הסיפא היא "שר"י אומר" שצריך כ.
(יא. 4-)
- B. והרי יש ברייתא שר"י אומר ש"כירושלים" לא אסור?
כי אולי התכוון לעצים ולאבנים, ולא לקרבנות.
תשובה – תרי תנאי אליבא דר"י.
(יא: 1+)
ב. תניא – במי הברייתא –
רישא – "חולין שאוכל לך", "חולין שלא אוכל לך" – מותר.
גמרא – זה תלוי במח' ר"מ ור"י לגבי "מכלל לאו", והברייתא כר"מ:
לפי ר"י – צריך לאסור
"חולין שלא אוכל לך" – מה שנאי לא אוכל ממך הוא חולין,
משמע מה שאני כן אוכל – הוא לא חוליו, ואסור!
לפי ר"מ אכן מותר – כי לא אומרים מכלל לאו אתה שומע הן.
וכאילו אמר – מה שלא אוכל הוא חולין, וגם מה שאוכל הוא חולין. הכל חולין.
סיפא – "לחולין לא אוכל לך – מותר".
לכאורה זה מובן גם לפי ר"י (שאומרים מכלל לאו הן),
כי "לחולין" זה כמו "לא חולין", וכאילו אמר –
מה שאני "לא אוכל" לך הוא "לא חולין" (אלא קרבן), אבל מה שאני אוכל הוא חולין.
אבל יש בכ"ז בעיה – במשנה לקמן (יג.) כתוב:
"לקרבן לא אוכל לך – ר"מ אוסר".
ולמה אוסר ? הרי זה מובן רק לר"י (לקרבן = לא קרבן) –
מה שאני לא אוכל – הוא לא קרבן, משמע שמה שאני כן אוכל – קרבן, ואסור.
אלא הסביר שם ר' אבא – שלר"מ מפרשים את דבריו כך:
"לקרבן" זה לא "לא קרבן" אלא "לְקרבן", וכך אמר:
"לְקרבן יהא, ולפיכך לא אוכל לך". (כלומר ש"לא אוכל לך לא מתייחס לאוכל עליו הוא מדבר (האוכל שאינו אוכל) אלא הוא חלק מהדין – "לפיכך לא אוכל לך").
ואם כן גם בברייתא – "לחולין לא אוכל לך" צריך לפרש –
"לא חולין, ולפיכך לא אוכל לך". אז למה מותר?
(וזה לא נחשב "מכלל לאו" כי אמר בפירוש שלא יאכל).
תשובות:
- התנא של הברייתא
סובר כר"מ לגבי מכלל לאו לא אומרים הן – ולכן התיר ברישא
אך לא סובר כר"מ לגבי פיצול המשפט (עם "לפיכך") ולכן בסיפא גם מתיר. - רב אשי – בברייתא נפרש את "לחולין" לא כ"לא חולין" אלא "לְחולין",
ויוצא שאמר – "לחולין, שלא אוכל לך" – מה שאני לא אוכל הוא חולין.
ולא מדייקים שמה שכן אוכל הוא לא חולין, כי אין לר"מ מכלל לאו", ולכן מותר.
אבל באמת אם היה אומר "לַחולין" – היינו מפרשים כמו המשנה שם:
"לא חולין, ולפיכך לא אוכל לך", והיה אסור.
