לרפואתה השלימה של בת ציון בת מוריה הי"ו בתוך שאר חולי ישראל
ולהבדיל
לעילוי נשמת רחל בת מרים ז"ל
ולעילוי נשמת מרים ברגד בת דוד וחנה בלוך ז"ל
ולעילוי נשמת הומא בת אליצפן ע"ה
והסרטון המשולב
(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף היומי נדרים דף טו
(יד: במשנה – טו: במשנה)
חלק א – נדר שחל למפרע
איתמר – אדם מתייחס לשינה בשני ימים, אחד מהם הוא תנאי ואחד הוא האיסור עצמו, ויש שתי אפשרויות מה בא קודם:
קודם התנאי ואז האיסור (קונם עיני בשינה מחר, אם אשן היום, כלומר לא למפרע)
לפי כולם מותר לו לישון היום,
ואם ישן – אכן אסור לו לישון מחר.
קודם האיסור ואז התנאי למפרע (קונם עיני בשינה היום, אם אישן מחר),
רב יהודה – רב – אסור לו לישון היום מדרבנן, שמא ישן מחר ויתברר למפרע שהיום היה אסור.
(למה כאן חושש שישן מחר ובמקרה הקודם לא?
כי לעבור על האיסור – לא חוששים שיעבור,
אבל לעבור על התנאי, אפילו שלמפרע זה יגרום לאיסור – חוששים).
ר"נ – מותר לו לישון היום, ולא חוששים שיישן מחר (הוא פשוט יקפיד מחר לא לישון).
(טו. 2+)
קושיות על רב יהודה:
- משנתנו – "קונם שאני ישן… הרי זה בלא יחל דברו".
והגמרא מבארת את המשנה –
איך נודר על שינה, הרי זה דבר שאין בו ממש?
וגם – איך נודר על שינה בלי הגבלת זמן, הרי נדר כזה לא חל?
(ואם נאמר שכן הגביל – אז מה החידוש?)
אלא כנראה שמדובר שנודר על עיניו, ומה החידוש – מדובר במקרה בו נחלקו רב יהודה ור"נ: שנדר איסור היום, אם יישן מחר,
ועל זה אמר המשנה שאם יישן היום, וישן מחר, יעבור על בל יחל,
משמע שהיום מותר לו לישון – כמו ר"נ!
דחיות –
- אולי המשנה כר"י, ואכן אסור לו לישון היום, אלא שעבר וישן,
ועל זה אמרה המשנה שאם ישן מחר יעבור על בל יחל. - רבינא – המשנה בכלל לא עוסקת במקרה של ר"י ור"נ,
אלא שנדר נדר רגיל על היום (עם הגבלת זמן).
ומה החידוש?
שאפילו שלא אמר "על עיניו", וזה דבר שאין בו ממש – זה "בל יחל" מדרבנן.
האם משתמשים בביטוי "בל יחל" גם באיסור דרבנן?
כן! כמו שנאמר על זה שאם אחרים נוהגים חומרא במשהו, אסור לנהוג לידם היתר, וזה "בל יחל דברו" מדרבנן.
(טו. שליש תחתון)
- תנן (משנה נז.) – שלוש ראיות לר"נ:
- אחרי סוכות אמר אדם לאשתו – אני אוסר עלייך להנות ממני מעכשיו עד פסח, אם תלכי לאביך מעכשיו ועד סוכות הבא.
והדין:
אם הלכה לפני פסח – אכן אסורה להנות ממנו עד פסח.
ומכאן נדייק – שרק אם הלכה אסורה, אבל לפני כן מותרת, ולא חוששים שמא תלך ותאסר למפרע – מכאן ראיה לר"נ!
דחייה – באמת גם אם לא הלכה אסורה כר"י, שמא תלך,
והמשנה רק ציינה שאם כן הלכה – אז גם לוקה.
נהנתה לפני פסח, והלכה אחרי הפסח – עוברת על בל יחל למפרע.
והרי איך נהנתה לפני הפסח? כנראה שהיה מותר! ראיה לר"נ!
דחייה – מדובר שעברה ונהנתה למרות שאסורה.
(טו: 2+)
- בסיפא של אותה משנה (נז:) –
כמו במקרה הקודם רק הפוך – אם תלכי עד פסח, אז את אסורה להנות עד החג,
והדין – אם הלכה, אכן אסורה.
ומשמע – כל עוד לא הלכה – מותרת, כמו ר"נ!
דחייה (כמו לעיל) – גם אם לא הלכה אסורה כר"י, אלא שאם הלכה – אסורה מהתורה ולוקה.
(טו: שליש)
- מיתיבי – אסר כיכר היום, אם ילך מחר,
הדין –
רישא – "אכל, הרי זה בבל ילך", ורואים שמותר לו לאכול! – כר"נ.
דחייה – הכוונה אם עבר ואכל.
סיפא – "הלך, הרי זה בבל יחל".
ואילו לפי ר"י שאסור לו לאכול ביום הראשון, הברייתא היתה צריכה להוסיף – "מהלך" – כלומר במקרה שבו הוא ציית ולא אכל ביום הראשון – מותר לו ללכת.
דחייה – אכן המשנה יכלה לומר גם "מהלך"
אך כיוון שברישא דיברו על מקרה שעבר, גם בסיפא דיברו על שעבר.
(טו: שליש תחתון)
חלק ב – חזרה למשנה – "קונם שאני משמשך"
הבנה א – הוא אוסר את התשמיש על האישה
וקשה – הרי הוא מחויב לתשמיש, איך יכול לאסור אותה?
אלא הבנה ב – הוא אוסר את התשמיש על עצמו
וכפי שאמר רב כהנא גם במקרה הפוך שהאישה זו שנדרה:
אם אסרה עליו להנות ממנה – הנדר לא חל, וכופין אותה לשמש,
אבל אם אסרה את עצמה – לא כופין.
