הדף היומי – נדרים דף לו

לרפואתה השלימה של ביתו של אחד הלומדים בת ציון בת מוריה הי"ו.

ולהבדיל,
לעילוי נשמת
ניסים בן יהושוע יהיה זכרו ברוך

להקדשות ליחצו כאן

Download

והסרטון המשולב

(הדף יומי בתרשים + קריאה בגמרא עצמה)

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום הדף היומי נדרים דף לו

(לו. שליש עליון – לו: 6-)

חלק א – גופא – רי"ח: כל הקרבנות צריכים דעת, חוץ ממחוסר כפרה

כלומר – כל הקרבנות, אדם לא מביא קרבן בשביל אדם אחר ללא דעתו,
חוץ מקורבנות מחוסרי כפרה (שראינו במשנה – קיני זבים ויולדת וכו') שלא נועדו לכפר אלא לטהר למקדש) – שלא צריך דעת, ומביא.

המקור של רי"ח – "זאת תורת הזב" – שכל הזבים שווים, גם גדול וגם קטן,
מכאן שאבא מקריב עבור ילדו הקטן שלא מדעתו.

ואומר רי"ח – כמו ששם לא צריך את דעת הקטן (שם "אי אפשר" אחרת)
לומדים גם למבוגרים מחוסרי כפרה (אפילו ששם "אפשר" אחרת, יכולים להביא לעצמם),
כלומר – לומדים "אפשר" מש"אי אפשר".

קושיות –
לפי ההיגיון הזה (שלומדים אפשר משאי אפשר) יש עוד קרבנות שלכאורה יכול להקריב עבור אחרים שלא מדעתם, וגם שם נלמד אפשר משאי אפשר,
(ובשניהם התירוץ דומה – שזה פשוט לא נכון שמקריב עבורם שלא מדעתם):

1. חטאת –
   הרי ראינו אתמול שאדם מביא קרבן יולדת עבור אשתו השוטה,
   והגמרא מבינה שמביא כל קרבן חטאת.
   אז תלמד אפשר משאי אפשר ויוכלו להקריב חטאת רגילה לכל אדם? (ולא רק מחוסרי כפרה).

דחייה – זה לא נכון.
הבעל לא מביא קרבן חטאת רגילה עבור השוטה,
אלא רק חטאת של יולדת ומחוסרת כפרה (שבזה יש לימוד לרבות "זאת תורת היולדת").

(לו. שליש תחתון)

2. פסח –
   הרי אדם ממנה את ילדיו הקטנים על הפסח שלא מדעתם,
   אז שנלמד גם ל"אפשר" – ויוכל למנות גם זרים גדולים שלא מדעתם?
   דחייה – שוב – גם זה לא נכון!
   אדם לא ממנה את ילדיו שלא מדעתם, אלא הם פשוט אוכלים מהפסח בלי להיות מנויים (הלימוד מ"שה לבית אבות" שצריך מינוי – לא נאמר על קטנים).

ראיה – משנה פסחים (פט.) – האומר הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון, והשאר יזכו מהגדול. והרי אחרי שנשחט הם לא יכולים להימנות?
אלא באמת אף אחד לא נמנה.

(לו. 1-, חוזרים למשנה)

חלק ב – במשנה: "יכול לתרום בשביל מודר הנאה את התרומות ומעשרות שלו"

הגמרא מביאה שתי שאלות (שאלה אחת לו: 1+, שאלה שנייה – לו: באמצע), שנשאלו בקשר לתורם על של אדם אחר,
בשתי השאלות הגמרא הביאה את משנתנו והבינה אותה בצורה מסוימת והביאה ראיה לשאלות,
ובשתיהן דחתה שמדובר במצב אחר.
אנחנו כאן נאחד בין הדיונים:

א. במאי עסקינן במשנתנו?
1. מאיזה תבואה נותן? 2. "לדעתו" של מי?

           מתבואת בעל הכרי –

1. מדעתו של התורם – איך זה תופס? (הרי בעל הכרי צריך למנותו שליח)
2. מדעתו של בעל הכרי (שליח) – זה תופס, אבל למה זה מותר למודר הנאה – הרי מבצע בשבילו שליחות! (זה הנאה!)

מתבואת התורם –

1. לדעת בעל הכרי – גם זה כמובן אסור למודר הנאה, שכן עושה שליחותו כנ"ל.
2. אלא לכאורה מתבואת התורם ומדעת התורם.

ולמה זה מותר למודר הנאה – אמנם לא מבצע שליחותו, אבל מהנה אותו בכך שחוסך לו תרומה?

רשב"א – זה כחנן (שראינו במשנה לג.) – שמותר לשלם חוב של אםד אחר, כי לא נחשב שנתן לו משהו (רק אם מילה שליחותו – אז זה נחשב שנהנה ממנו).

ר"ן (נבין בהמשך, אחרי הדיון על טובת ההנאה) – גם לרבנן שחולקים על חנן זה מותר, כי טובת ההנאה של התורם (שיכול לבחור לאיזה כהן לתת), וזאת ההנאה העיקרית, והנאת בעל הכרי שחסך כסף היא רק הנאה נלווית.

ב. השאלות –

1. איבעיא להו – התורם משלו על של חברו – האם צריך את דעתו?

האם זה נחשב זכות, ואז זכין לאדם שלא לפניו,
או שבעל הטבל מעדיף לקיים את המצווה בעצמו.

2. שואל ר' ירמיה – התורם משלו על של חברו שלא מדעתו – למי טובת ההנאה?

הראיה ממשנתנו –

כאמור – העמדנו את משנתנו בדיוק בזה – שתורם משלו על של חברו שלא מדעתו,
ומכאן ראיה ש:
1. לא צריך את דעת חברו (שהרי על זה מדובר במשנה)
2. טובת ההנאה של התורם (שהרי אם של בעל הכרי – אז נחשב שנהנה ממנו, וצריך להיות אסור).

דחייה – המשנה לא עוסקת במקרה של שתי השאלות אלא במקרה b – משל בעל הכרי ומדעת בעל הכרי.

ולמה זה מותר למודר הנאה?
כי מצד אחד – זה לא היה לגמרי בשליחותו (שאז אסור כי נהנה),
ומצד שני – גם לא לגמרי שלא מדעתו (שאז התרומה לא תופסת),
אלא באמצע, שבעל הכרי אמר – "כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום",

וכך מצד אחד תופס (כי נחשב מדעתו),
ומצד שני לא נחשב שעשה שליחותו (כי לא מינה אותו באופן אישי) ולכן מותר.

ג. השלמה לשאלה השנייה – דעות האמוראים –

ר' זירא – של בעל הכרי,

במעשר שני – "עשר תעשר את כל תבואת זרעך… ונתת הכסף…" – בעל הזרע מחליט למי לתת.

ר' אבהו בשם ר' יוחנן – של התורם.