הדף היומי – פסחים קכ

סיכום דף יומי פסחים דף קכ

(קיט: במשנה – קכא. במשנה)

חלק א – אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן

א. הסבר האיסור לגבי פסח

1. 1."הוצאת כלים (מני) למקום אחר" – לא יצאו למקום אחר לאכול שם משהו אחר, שמא אנשים יאכלו במקום אחר גם פסח.

גזירה שמא יאכלו מאותו הפסח בחבורה אחרת (לר"י (פו.) שבשר הפסח יכול להתחלק לשתי חבורות, אך עדיין אסור לעבור מחבורה לחבורה).

1. 2."הוצאת מיני מתיקה (מיני)" – אפילו באותו מקום לא יאכלו אחרי הפסח שום דבר,
   (שמואל – כגון כמהין ופטריות או עופות קטנים, רי"ח – תמרים וקליות),

הסברים בראשונים –

1. a.כי הפסח צריך להיאכל על השובע,

לכן גזרו שלא יאכל אחרי כדי שלא ישאיר מקום בבטן לאחרי הפסח, אלא יאכל הפסח על השובע.

1. b.יש עניין שיישאר טעם הפסח בפיו.

ב. האם יש איסור לאכול גם אחרי המצה האחרונה (="אפיקומן")? (בימינו שאין פסח)

סיבת האיסור –

            רשב"ם – זכר למצה שנאכלה עם הפסח בסוף הסעודה,

                רא"ש – זכר לקרבן פסח שנאכל בסוף הסעודה.

הדעות –

ר"י-שמואל – אסור

מר זוטרא-רב יוסף-ר"י-שמואל – מותר

ראיות –

1. 1.ראיה שמותר –

משנתנו – "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן".

דחייה – אפילו אחר הפסח, שהטעם של הפסח עדיין נשאר, וכל שכן אחר מצה שהטעם חלש יותר.

1. 2.ראיה שאסור –

ברייתא – "הסופגנין… אדם ממלא כריסו מהן, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה".

דחייה – באמת מותר לאכול כזית מצה גם לפני הסופגנין,

והברייתא ציינה "באחרונה" – שמותר אפילו לאכול את המצה אחרי הסופגנין, ולא חוששים שיאכל מצה באכילה גסה.

(מה שחוששים לאכילה גסה זה באכילה בערב פסח, אבל מה שאוכל בליל הסדר עצמו עוד לא מתעכל וגורם שהמשך האכילה תהיה אכילה גסה).

(קכ. משנה למטה)

חלק ב – אם באמצע אכילת הפסח ישנו כולם – לא ימשיכו לאכול כשיתעוררו

א. סברת האיסור (בראשונים) –

זה נחשב הסח הדעת וכאכילה חדשה/מקום חדש, ולכן אסור לאכול עוד (על פי החלק הקודם).

לרשב"ם האיסור נאמר גם בזמן הזה לגבי מצת האפיקומן.

ב. פרטי האיסור

אם רק מקצתם ישנו – מותר.

            ור' יוסי מחמיר (רשב"ם) – שני תנאים כדי להקל – חלק ערים + הנרדמים רק נמנמו.

ג. סיפור למעשה – רבה נרדם בליל הסדר ואביי נשאר ער, ורבה המשיך לאכול כי רק נמנם (כרי"ס).

(קכ. שליש)

חלק ג – מצה ומרור בזמן הזה

מרור בזמן הזה – דרבנן

כי נאמר לגבי הפסח – "על מצות ומרורים יאכלוהו".

מצה בזמן הזה –

            רבא – דאורייתא – "בערב תאכלו מצות",

            רב אחא בר יעקב – דרבנן,

                        "בערב תאכלו מצות" בא ללמד על טמא שאמנם לא אוכל פסח אך כן אוכל מצה,

רבא – לטמא לא צריך לימוד, כמו שערל אוכל מצה – "כל ערל לא יאכל בו" – אך מצה אוכל.

דוחה רב אחא ב"י – לא ניתן ללמוד מערל, כי טמא עושה פסח שני אז אולי גם ידחה את המצה, קמ"ל שלא.

            והגמרא מביאה ברייתא כרבא.

                        ואגב, אותה ברייתא מביאה לימוד לזה שחיוב מצה או רק ביום הראשון.

(קכ: שליש)

חלק ד – סוף זמן אכילת הפסח והמצה

א. זמן האכילה –

ב. לאחר זמן האכילה

נעשה "נותר", וראוי לשריפה, וגזירת חכמים שמטמא את הידיים.

הערות –

• גם לראב"ע שזמן האכילה עד חצות, יש ראשונים שאומרים שנעשה נותר רק בבוקר.
• בפועל שורפים רק בבוקר שני (חול המועד), אולם המחלוקת היא מתי ראוי לשריפה.

ג. זמן אכילת מצה

רבא – כמו של פסח,

            (ולכן לראב"ע- אחרי חצות לא יצא).

            פשיטא?

תשובה – היינו חושבים שכיון שיש חיוב נפרד למצה גם ללא קרבן פסח ("בערב תאכלו מצות"), אולי גם הזמן אינו כקרבן פסח, קמ"ל.