הדף היומי – פסחים יג

סיכום דף יומי פסחים דף יג

(יג. 2+ עד יד. במשנה)

א. זמני איסור חמץ – כמי ההלכה

הדעות:

רב נחמן – הלכה כר"י.

שאלה – למה לא כר"ג?

1. הרי המשנה בדף כא. היא סתם משנה כר"ג.

(תחילה הגמרא שואלת שהיא כר"מ, אולם הגמרא שם מעמידה כר"ג).

2. ר"ג הוא "מכריע" במשנתנו,
   כי לגבי חולין שזה רק עד 4 – ר"י כמותו.
   ולגבי תרומה שזה עד 5 – ר"מ כמותו.

דחיות –

1. כיון שהם לא התייחסו לתרומה, אינו נחשב מכריע.
2. יש תנאים כר"י:
3. ר"א בן יהודה איש ברתותא –
   לגבי ערב פסח שחל בשבת,
   שמבערים את החמץ בערב שבת.

לגבי חמץ תרומה טהורה  –
ר"א בן יהודה – מבער, מלבד מזון שתי סעודות לשבת, שיאכל עד השעה הרביעית.
חכמים – משאיר לשבת עצמה כי אולי ימצא כהנים להאכילם, ואז נותן לכלבים או מבטל.
ונפסק כר"א לגבי הביעור, ולכאורה גם לגבי הזמן.

דחיית רב פפא – הפסיקה היתה רק לגבי הביעור ולא לגבי הזמן.

(יג. שליש תחתון)

1. רבי –

לגבי אדם ששמר על חמץ, והחמץ התחיל להתקלקל מעכברים, והיה ערב פסח,[1]
והדין הוא שצריך למוכרו,
אולם אם ימכור עכשיו יקבל מחיר נמוך.
ורבי אמר לו לחכות כמה שיותר, ואז בשעה החמישית למכור.

ומכרו לגויים (כפי שרב יוסף העיד ממסורת (חת"ס)),

מכאן שהשעה החמישית כבר אסורה ליהודים, אך עדיין מותר בהנאה ובמכירה לגויים.

הערות:

• עקרונית ניתן היה להבין שהורה לו למכור ליהודים,
  (ובכ"ז לא מכר לעצמו משום החשד),
  אך המסורת של רב יוסף היתה שאמר לו למכור לגוי.
• על עצם המכירה,
  במשנה ב"מ לח יש מחלוקת אם המפקיד מוכרם או לא,
  אולם כאן מוכרם לכו"ע כי זה יותר מכדי חסרונם.

(יג: 3+)

חלק ב – שתי החלות של ר"י

א. על גג האיצטבא (הגג שמעל העמודים), ולא על גב האיצטבא (על העמוד שעליו יושבים).

ב. שתי חלות תודה פסולות –

1. A. האם היו פסולות

לגירסת משנתנו  היו פסולות,

רש"י – כדי שלא יפסלו חלות כשרות על ידי זה שיצטרכו לשרוף אותם בשריפת החמץ.

לגירסת ר"א – היו כשרות,

תוס' – הורידו אותם כמה דקות לפני סוף השעה החמישית והספיקו לאוכלם.

1. B. איך נפסלו? ("אמאי פסולות")
2. נפסלו בלינה

הובאו בי"ג, והיו המון לחמים, ולא הספיקו לאכול את כולם ולכן היו שנפסלו בלינה בבוקר.

2. הלחם לא נפסל, אלא דם הקרבן נשפך.

ואז מצד אחד אי אפשר לאכול את החלות וגם אי אפשר לפדותם, ולכן שמו אותם כסימן.

(וגם לר"א בר"ש, כיון שהדם ניתן בכלי – כנ"ל).

ג. אבא שאול – היה סימן אחר עם שתי פרות.

[1] לא ברור לי מה קלקול העכברים מוסיף לסיפור, הרי ממילא צריך למכור כי עוד מעט יאסר מדין חמץ.