להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת עירובין ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי פסחים דף טו
(יד:6- עד טז.4+)
הגמרא היום דנה בחלק האחרון של המשנה בדף הקודם,
נזכיר את מבנה המשנה:
- ר' חנינא סגן הכהנים (רחס"ה) ור"ע –
מותר לשרוף יחד שלישי לטומאה עם ראשון לטומאה (בקרבן שנפסל ובשמן תרומה טמא),
אפילו שמעלה את ה3 ל2. - שריפת חמץ תרומה טהורה עם חמץ תרומה טמאה:
ר"מ – מדבריהם למדנו שמותר (כיוון שממילא היא מיועדת לשריפה כי היא חמץ).
ר' יוסי חולק – אינה היא המידה,
והוסיף רי"ס ראיה ממחלוקת ר"א ור' יהושע ששניהם מודים שבטהורה וטמאה לא שורפים יחד (ורק נחלקו בספק טמאה – לר"א גם זה אסור, לר' יהושע מותר).
פירוש מחלוקת ר"מ ורי"ס:
הדברים שנברר:
- מדבריהם של מי וכיצד הוכיח ר"מ את דעתו?
האפשרויות הם או רחס"ה במשנתינו או ממח' ר"א ור' יהושע במקום אחר. - מדוע חשב רי"ס שהוכחה זו לא טובה ואינה היא המידה?
- כיצד הוכיח רי"ס דעתו ממחלוקת ר"א ור' יהושע?
אפשרות 1 – סתם הגמרא:
מדבריהם = רחס"ה ור"ע,
אך קשה: הרי רחס"ה ור"ע דיברו על מצב שבו שתי חתיכות הבשר טמאות (בדרגות שונות), ואילו ר"מ התיר גם כשחתיכה אחת טהורה!
ויש לתרץ: רחס"ה דיבר שאחת החתיכות טמאה רק מדרבנן, אך מדאוריי' היא טהורה, ובכ"ז ניתן להצמיד אותה לבשר טמא מהתורה, כי מהתורה אוכל לא מטמא אוכל,
ולכן ניתן ללמוד משם גם לתרומת חמץ טהורה שאסורה בשעה שישית רק מדרבנן.
(תחילת דף טו)
אפשרות 2: ר"ל משום בר קפרא וכן רב נחמן בשם רבב"א:
"מדבריהם" אין הכוונה למשנתנו, כי משנתינו מדברת ששתי הטומאות הן מהתורה,
אלא מדובר על דבריהם של ר"א ור' יהושע, איפה?
- נסיון ראשון: משנה ממסכת תרומות:
חבית תרומה שיש לגביה ספק טומאה (כגון שספק נגע בה אדם טמא):
ר"א: בכ"ז צריכים לשמור על טהרתה (משמרת תרומותי).
ר' יהושע: לא צריכים לשמור עליה, ומותר לגרום לה טומאה בגרמא ולהניחה במקום מגולה (אם למסורת, תרומתי).
ולכאורה ר' יהושע כדעת ר"מ שמותר במצב איסור דרבנן לשרוף ביחד.
דחייה: ר' יהושע דיבר בגרמא, ור"מ דיבר ממש בידיים.
- נסיון שני: גם ממסכת תרומות:
גת שדורכים בה ענבים במפלס עליון והמיץ נוזל למפלס תחתון.
חבית תרומה נשברה במפלס העליון והיא עומדת ליזול למפלס התחתון שבתוכו חולין טמאים.
אם לא יצילו – כל התרומה תיטמא וגם החולין ייפסלו.
אם יכול להציל אפילו רק רביעית עם כלי טהור – ודאי שיציל (אפילו שהחולין ייפסלו).
אם יכול להציל רק עם כלי טמא (ובכך יטמא את התרומה בידיים, אך יציל את החולין) –
ר"א אוסר
ור' יהושע מתיר, ואולי מדברי ר' יהושע למד ר"מ שמותר לשרוף טהורה עם טמאה,
(והגמ' מסבירה שזה אמנם רק מדברי ר' יהושע, אבל נקרא "מדבריהם" כי זה מהמחלוקת של שניהם).
רבא מקשה על ההסבר מברייתא:
הברייתא מפרטת את דברי ר' יוסי שהקשה על ר"מ:
שלא ניתן ללמוד מדברי רחס"ה ור"ע, כי לא ניתן ללמוד מטמא וטמא או מטמא ופסול על טהור וטמא, ואפי' על תרומת חמץ תלויה וטמאה לא ניתן ללמוד שמא יבוא אליהו ויטהר את התלויה.
משמע שר"מ למד מרחס"ה ור"ע!
(דף טו:)
עונה ר"נ: שאמנם ר' יוסי טעה וחשב שר"מ למד מדברי רחס"ה, והקשה עליו לשיטתו.
אך ר"מ השיב לו שהוא בעצם למד מדברי רבי יהושע הנ"ל,
ועל זה המשיך ר' יוסי והקשה שעדיין גם ר' יהושע ור"א מודים ששורפים טהורה לחוד וטמאה לחוד, וכל מה שהתיר רבי יהושע בגת העליונה זה מפני שיש שם הפסד מרובה, וזה לא דומה להפסד עצים בשריפת תרומת חמץ טהורה בפני עצמה כי זה הפסד מועט.
(דף טו: שליש)
אפשרות 3 – דומה לאפשרות 1: רבי זירא מדייק בדברי ר' יוחנן, בתוספת הסבר של רבי ירמיה:
אכן "מדבריהם" = מדברי רחס"ה במשנתינו,
ולפי כולם אין בעיה לשרוף טמא עם טהור אם שניהם חייבים שריפה מהתורה (חמץ שעה 7),
אלא שרחס"ה דיבר על שריפת טמא מדרבנן, ובזה ר"מ מתיר לשרוף (חמץ שעה 6), ור' יוסי אוסר.
אך בשעה 4,5 לפי כולם אסור.
ורב אסי אישר לרבי זירא שאכן נאמר כך בפירוש בשם רבי יוחנן.
- A. שני ניסיונות סיוע לפירוש זה של רבי זירא שבשעה 7 מודה ר' יוסי ששורפים, ודחייתם:
- ניסיון לסייע מסוף הברייתא לעיל שהיא המשך דברי ר' יוסי:
נחלקו ב"ה וב"ש אם מותר לשרוף בשר קדשים פיגול ונותר טהור שאסור מהתורה עם בשר טמא, ב"ש אוסרין וב"ה מתירין.
הגמרא מנסה לדייק שבאיסור תורה מודה ר' יוסי שב"ה שורפין ביחד בשר טהור פיגול עם בשר טמא, כמו בשעה שביעית שאסורה בחמץ מהתורה.
דחייה: פיגול ונותר הם שונים כי גזרו עליהם חכמים טומאה דרבנן אבל בחמץ אולי לא יודה רי"ס.
- ניסיון נוסף לסיוע מברייתא: פת תרומה טהורה שעיפשה ונפסלה מאכילת אדם וראויה לאכילת כלב, נשרפת עם הטמאה בפסח.
חייבים לומר שזה רי"ס, כי לר"מ גם פת תרומה רגילה מותר לשרוף עם הטמאה.
יוצא שרי"ס מודה בפת שלא ראויה לאכילה, וכנ"ל בפת שאסורה באכילה לאחר שעה שביעית מהתורה.
דחייה: פת שעיפשה היא ממש כעפר פיזית.
- B. שתי קושיות על הסבר זה, ותוספת הסבר מרבי ירמיה:
- אם ר"מ למד באמת מרחס"ה, מדוע מקשה עליו ר"י מר"א ור"י שמודים וכו'?
התשובה היא שר' יוסי באמת השיב לו שאין ללמוד מרחס"ה כמו שיפורש בהמשך,
ואפי' לרבי יהושע שמיקל בחבית שנשברה זה רק במקום הפסד מרובה, או בתרומה תלויה.
- מדוע א"כ הלימוד מרחס"ה אינו טוב? מדוע אינה היא המידה?
מסביר רבי ירמיה:
בעיקרון מדובר במשקה שנטמא מהתורה משרץ והוא ראשון מהתורה,
ור"מ סובר שמשקין לא מטמאין אוכל מהתורה, ולכן הטומאה כאן היא טומאה דרבנן,
ואילו רי"ס – המשקין הללו כן מטמאין מהתורה ולכן אינה היא המידה.
דתניא:
משקה טמא שספק נגע באוכל:
לר"מ טהור – כי מטמא רק מדרבנן,
לרי"ס טמא – כי מטמא מהתורה.
(בהרחבה ברש"י בסוף הדף מובא כיצד מתאים ההסבר של רבי ירמיה במחלוקת ר"מ ור"י עם הדעות השונות של אביי רב אדא ב"א ורבינא בדף הקודם בענין אוכל מטמא אוכל, ואיזה תוספת טומאה יש ברישא של משנתינו לפי הסבר זה).
תגובה אחת
תרשים לא זמין
שלום למה התרשימים לא זמינים במסכת פסחים ואיפה אפשר להשיג אותם