להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת עירובין ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי פסחים דף יח
(יח. שליש – עד יח: 😎
המשך טומאת משקים
א. הקדמות – ר"ע וטומאת מקשין –
- A. דעת ר"ע –
אנחנו רגילים למבנה הפשוט של העברת טומאה:
אב הטומאה > ראשון לטומאה (כלי אוכל ומשקה) > שני לטומאה (אוכל ומשקה) > שלישי (תרומה) > רביעי (קודשים).
אבל ר"ע חולק (משנה סוטה כז:) – שני עושה שלישי גם בחולין.
מקור:
וְכָל־כְּלִי־חֶרֶשׂ אֲשֶׁר־יִפֹּל מֵהֶם אֶל־תּוֹכוֹ, כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ.
מִכָּל־הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא,
וְכָל־מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל־כְּלִי יִטְמָא (ויקרא יא, לג-לד).
השרץ – אב, הכלי – 1, האוכל או משקה – 2,
וכתוב "יִטְמָא". למה לא כתוב "טמא"? ללמד שהוא לא רק יִטְמָא אלא גם יְטַמֵא.
(מעכשיו נקרא לזה דרשת "יִטְמָא-יְטַמֵא").
- B. טומאת משקין מדאורייתא[1]
בדף טז. ראינו ברייתא לגבי :
ר"מ – נטמאים אבל לא מטמאים (ור"א – מח' אם בכלל נטמאים).
ר"ש ורי"ס – נטמאים ומטמאים אוכל, אבל לא כלים.
ר"י – נטמאים ומטמאים הכל (אוכל ואפילו כלים – להיות 2), אך למסקנה (יז:) חזר בו.
היום נתמקד בדעת רי"ס.
(יח. שליש)
ב. דעת רי"ס (ור"ע)
- A. המקור:
רבה בב"ח – המקור שלו מאותו מקור של ר"ע – "יִטְמָא-יְטַמֵא"
שגם האוכל וגם המשקה שבפסוקים לא רק מקבלים טומאה אלא גם מטמאים הלאה.
(נדלג מאמצע יח. עד יח: רבע תחתון)
מקשה רבינא – והרי אמר רבא שר"ע ורי"ס חולקים זה על זה!
כלומר – רי"ס לא מסכים ששני עושה שלישי בחולין,
ור"ע לא מסכים לגבי רביעי בקודש(נראה להלן).
עונה רב אשי – אכן רי"ס רק אמר את דבריו רק לפי שיטת ר"ע:
כלומר – כיון שר"ע אומר שאוכל שני עושה משקה שלישי בחולין,
כלומר הוא דורש ""יִטְמָא-יְטַמֵא",
אז חייבים לומר שהוא גם יאמר שמשקה (2) עושה אוכל (3) (זה המקרה בפסוקים).
אך רי"ס עצמו – לא סובר ששני עושה שלישי, וגם לא שמשקים מטמאים מהתורה.
(חזרה ליח. באמצע)
- B. דעת ר"ע (לפי רי"ס) –
- מניין שמשקה לא מטמא משקה?
רב פפא – לא מצינו טומאה שמטמאת כיוצא בה.
רבינא – מזה שהכתוב כתב פעמיים "יִטְמָא" ("יְטַמֵא") – משמע שכל אחד מהם מטמא דבר אחר –
אוכל מטמא משקה,
ומשקה מטמא אוכל.
(אחרת היה אפשר לכותבם ביחד).
(יח. 7-)
- ומניין שמשקה לא מטמא כלי?
קל וחומר: אם הכלי (שטימא את האוכל/משקה), לא יכול לטמא כלי אחר,
ודאי שגם המשקה/אוכל לא יכולים לטמא כלי אחר.
ואם זה משקה שנטמא ישירות משרץ ולא מכלי? (משקה 1)
כנ"ל:
אין פסוק שמטמא משקה שנטמא משרץ,
אלא לומדים את זה קל וחומר מהפסוקים שלנו (ממשקה שנטמא מכלי שנטמא משרץ),
לכן דיו לבא מן הדין להיות כנידון – וכפי שמשקה שנטמא מכלי לא מטמא כלי, גם משקה שנטמא משרץ לא מטמא כלי.
(יח: 4+)
- מניין שאוכל לא מטמא כלי? ("יִטְמָא" ("יְטַמֵא"))
קל וחומר ממשקה,
שמשקה חמור מאוכל בזה שמטמא אוכל, ואילו אוכל לא מטמא אוכל.
דחייה – הרי גם אוכל מטמא משקה,
אז החומרא שלהם שווה.
תשובה – משקים עלולין הם.
כלומר – העובדה שאוכל מטמא משקה, זה לא מצד הכח של האוכל,
אלא מצד החולשה של המשקין (שמקבלים טומאה בקלות, אפילו בלי הכשר לקבל טומאה).
(יח: באמצע)
ג. מניין שאין טומאה עושה כיוצא בה?
יש שני מקורות:
- מהפסוקים שלנו – משקים שנטמאו מכלי (יִטְמָא) –
יִטְמָא – מזה שבכל זאת כתוב "יִטְמָא" ולא "יְטַמֵא" – מכאן שיש דבר שהוא לא מטמא – וזה את כיוצא בו.
- אך אולי זה דווקא במשקה 2, אולי במשקה 1 כן מטמא כיוצא בו?
לכן יש מקור נוסף. - אם יש את המקור הנוסף, למה צריך את המקור הקודם?
מילתא דאתיא בקל וחומר, טרח וכתב לה קרא. - מפסוק בהמשך – אוכל שנטמא ישירות משרץ –
וְכִי יֻתַּן־מַיִם עַל־זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם (ויקרא יא, לח).
טָמֵא הוּא – הוא טמא, ואינו מטמא כיוצא בו.
[1] כאמור, המחלוקת מדאורייתא.
מדרבנן, גם המקלים מודים שיש חומרות במשקין:
a. נטמאים גם משני.
b. כשנטמאים נהיים ראשון.
c. מטמאים כלי להיות שני.
