להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת עירובין ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי פסחים דף כ
(כ. 2+ – כא. סוף פרק אור לארבעה עשר)
חלק א – המשך משנת ר' חנינא סגן הכהנים על מחט שנמצאה בבשר הקרבן
א. איך הבשר טמא – הרי אוכל צריך הכשר לקבל טומאה?
- בדם הקרבן או במשקה בית המטבחיים (המים ששטפו בהם את הבשר) –
דחייה: הרי למדנו בדף טז שהם לא מכשירים לקבל טומאה.
- הוכשרו ב"חיבת הקודש" –
(כמו שראינו אתמול שגם גחלים וקטורת מקבלים טומאה בגלל חיבת הקודש,
כך גם חיבת הקודש יכולה לגרום לאוכל שלא הוכשר לקבל טומאה.
והסברא – הקדושה נותנת לזה חשיבות גם ללא מים.
דחייה: הרי ר"ל שאל אם חיבת הקודש מכשירה רק לפסול את הקודש, או גם לטמא הלאה ("מונין בו ראשון ושני")
(שאל לגבי קמח של מנחה שלא הוכשרה במשקה לקבל טומאה, שנגע בשרץ).
אם אצלנו זה משום חיבת הקודש, יכלו לענות לר"ל מכאן שכן!
(שהרי ר' חנינא סגן הכהנים אמר שהבשר טמא, ולא רק פסול).
- 3. ר"י-שמואל: הוכשר במים מחוץ למקדש
(הפרה עברה במים בדרך למקדש, והמים נשארו עליה והרטיבו את הבשר בשחיטה).
(כ. שליש תחתון)
ב. המשך ר' חנינא סגן הכהנים: נמצאת בפרש (בזבל שבמעי) – הכל טהור
למה? הרי הפרש הוא משקה, אז למה לא נטמא ומטמא את הבשר?
- רב אדא ב"א – בפרש עבה, שלא נחשב משקה אלא זבל.
- רב אשי – גם אם זה משקה, זה משקה סרוח.
(כ. רבע תחתון)
חלק ב – עוד ענייני דרגות הטומאה
א. תני תנא קמיה דרב ששת:
- שרץ (אב) מטמא משקים (1) (יח. – קל וחומר משרץ שמטמא כלי שמטמא משקים).
- המשקים (1) מטמאים כלי (2) (כשיטת ר"י לפני שחזר בו – טז.).
- הכלי (2) מטמא אוכל (3) (כשיטת ר"ע – שני עושה שלישי בחולין).
- האוכל מטמא משקים (4) – כר"ע ש"יטמא – יטמא".
וקשה – הרי הברייתא מתארת 4 דרגות, אך מסיימת "ולמדנו שלוש טומאות בשרץ",
וגם – הרי לא מצאנו דעה שיש רביעי בחולין!
תשובה: צריך להוריד שלב אחד.
איזה שלב?
- אם נוריד את השלב האחרון – עדיין נצטרך לומר שהשלב השני כר"י, והרי ר"י חזר בו.
- אלא נוריד את השלב השני (כלומר השרץ טימא את הכלי ישירות).
ב. משנה בכלים – שרץ מטמא תנור (1) שמטמא פת (2).
שואל רב אדא בר אהבה – הרי כלי חרס נטמא ומטמא מאווירו,
ולכאורה זה כי הוא נחשב כאילו הוא מלא,
ולפי"ז – שהשרץ יטמא את הפת ישירות דרך האוויר, ואז הפת יהיה 1?
דוחה רבא – הכלי חרס לא נחשב כאילו מלא,
שהרי אם כן – השרץ שבתוך התנור היה צריך לטמא גם כלי שבתוך התנור (מהאוויר), והרי הוא לא.
(כ: 3+)
חלק ג – חזרה למשנה: דעת ר' יוסי, ר' יהושע ור"א
לגבי תרומה שממילא הולכת להיפסד, האם מותר לטמאה?
תזכורת:
ר"מ –
מותר לשרוף תרומת חמץ טמאה עם תרומת חמץ טהורה בערב פסח,
שהרי ממילא שניהם צריכים שריפה, אז לא אכפת לנו לטמא את הטהורה בידיים.
(ר' יוסי:)
ר' יהושע באמצע:
במקרה של חמץ – זה לא סיבה להתיר לטמא,
אבל בתרומה שהיא ספק טמאה – מתיר
(סברא: אולי כי כאן הבעיה פנימית בתרומה ולא חיצונית (חמץ).
ר"א – אסור
קושיות על ר' יוסי:
כולן מברייתות שכבר ראינו בדף טו, כשחיפשנו את המקור לר"מ.
בכולן המקשן הוא גם זה שמתרץ.
- רב חסדא: ברייתא שחוזרת על משנתנו,
אבל בברייתא ר' יוסי לא מביא את מח' ר' יהושע ור"א,
אלא פשוט אומר שאסור וזהו.
תשובה – זה מחלוקת תנאים:
ר' יוסי בברייתא: אומר שאין מח' וכולם אוסרים גם בספק,
אך ר' יוסי בשם ר"ש (משנתנו) אומר שיש מחלוקת.
הערות:
- הגמרא מחזקת את התשובה מברייתא נוספת, שם מפורש שר"ש הוא שהביא את מח' ר' יהושע ור"א
- הגמרא מקשה שמפורש במשנתנו שזה רי"ס שמביא את המח' ולא ר"ש, ועונה שזה ר' יוסי בשם ר"ש.
(כ: באמצע)
- רי"ס בר"ח: מקשה ממשנה (תרומות ח, ח) – חבית תרומה ספק טמאה –
ר"א – עדיין צריך לשמור על טהרתה.
ר' יהושע – לא צריך לשמור, כלומר אפשר לטמאה בגרמא, שהרי ממילא צריך להתייחס אליה כטמאה.
למה אצלנו התיר ר' יהושע לטמאה בידיים, ושם רק בגרמא?
תשובה – כנ"ל: זו אותה מחלוקת תנאים:
משנתנו ר"ש, שסובר שר' יהושע התיר בידיים בספק טומאה (גם לא בערב פסח),
והמשנה בתרומה ר' יוסי, שר' יהושע כלל לא התיר בידיים (אך כן התיר בגרמא).
(תוס' – ואין לתרץ שזה כי במשנה זה פסח (עוד סיבה לשרוף),
כי כאמור – זה לא שיקול לפי ר' יהושע (כי אם כן היה סובר כר"מ שמותר גם בטהורה).
(כ: שליש תחתון)
- ר' אלעזר – קושיא בין משנה ח הנ"ל, למשנה ט:
(בהנחה שבשניהם זה ר' יהושע לפי ר' יוסי) –
המקרה:
גת שדורכים בה ענבים במפלס עליון והמיץ נוזל למפלס תחתון,
חבית תרומה נשברה במפלס העליון והיא עומדת ליזול למפלס התחתון שבתוכו חולין טמאים.
אם לא יעצרו את היין – כל התרומה תיטמא וגם החולין יאסרו (יטמאו את התרומה ויתערבבו איתה).
הדין:
אם יכול להציל אפילו רק רביעית עם כלי טהור – ודאי שיציל (אפילו שהחולין ייפסלו).
אם יכול להציל רק עם כלי טמא (ובכך יטמא את התרומה בידיים, אך יציל את החולין) –
ר"א – אסור,
ר' יהושע – מותר, כלומר מותר בידיים!
הקושיא:
בשתי המשניות מדובר בתרומה שהולכת לאבדון,
(במשנה ח כי ספק טמאה, במשנה ט כי הולכת ליפול לחולין טמאים),
ובכ"ז:
במשנה ח (ספק טומאה) – מטמא בגרמא,
במשנה ט (נופלת לגת התחתונה) – מטמא בידיים!
תשובה:
במשנה ט יש הפסד כספי, לכן התירו גם בידיים.
(מתקיף רבא: והרי גם בספק טומאה (משנתנו ומשנה ח שם) זה הפסד כששורפה לבדה, כי צריך עוד עצים?
עונה אביי: במשנה ט זה הפסד מרובה.
ראית אביי שמחלקים בין הפסד גדול לקטן:
שבברייתא דומה למשנה ט, אבל בשמן ולא ביין,
פתאום ר' יהושע לא מתיר לטמאה בידיים,
כי בשמן ההפסד קטן יותר (יכול לשרוף תחת תבשילו).
עוד דיונים:
- A. והרי ביין גם יכול לזלף לריח טוב?
זה שימוש לא משמעותי.
דחייה: והרי שמואל אמר שיין לזילוף הוא יקר יותר!
2. מדובר ביין חדש שאינו ראוי לזילוף.
אז שיישן אותו ואז ישתמש לזילוף?
חוששים לתקלה (שישתה בטעות).
ולמה בשמן לא חוששים לתקלה?
שם את השמן בכלי מאוס כדי שלא תהיה תקלה.
וביין לא ישים בכלי מאוס כי זה נועד לבושם. - B. החשש לתקלה הוא כרי"ש ברי"ס, דתניא:
יין תרומה טמאה –
ב"ש – תישפך,
ב"ה – ישמור ויזלף לאט לאט,
רי"ש בר"יס – תלוי:- גירסה שנייה ("איכא דאמרי")
חדש (שלא ראוי) – ישפוך (כמו שאמרנו לעיל),
בישן – יזלף. - בגירסא הראשונה מחמיר יותר:
אם הוא בשדה ולא בבית – אפילו ביין ישן אסור.
- גירסה שנייה ("איכא דאמרי")
(כא. 1+)
- C. עוד הערה על חבית שנפלה:
דווקא בנפלה לפחות ממאה, אך ליותר ממאה – לא מצילים כי ממילא תתבטל בחולין.
ראיה מברייתא.
[עיון בברייתא:
הניסוח שבזה מודה ר"א לר' יהושע.
והרי זה להפך! (שר' יהושע מודה שלא מצילים!).
תשובות:
- יש להפוך את הגירסה.
- מדובר במקרה שיש לו כלי טהור ויכול להציל את התרומה –
שמודה ר"א לר' יהושע שמצילים גם אם זה כלי שנטמא ממשקים מבחוץ (שיש לו טומאה דרבנן רק בגבו).
