הדף היומי – פסחים ל

סיכום דף יומי פסחים דף ל

(ל. 10+ עד ל: במשנה)

תזכורת:

חמץ שעבר עליו הפסח:

רב (כר"י) – אסור מהתורה,
ואסור בתערובת כמו בשאר איסורים לרב: במינו – במשהו, שלא במינו – בנותן טעם (60).

שמואל (כר"ש) – אסור מדרבנן,
ולא גזרו בתערובת כלל.

א. כלים עם חמץ בלוע אחרי פסח

אין בעיה של בל יראה ובל יימצא,
אבל האם יש בעיה בטעם החמץ הבלוע שעבר עליו הפסח, שנפלט לתוך תבשיל אחרי הפסח?

רב – יש איסור,

ההנחות של רב:

1. חמץ שעבר עליו הפסח אסור גם בתערובת.
2. הוא אוסר במינו במשהו (כי שיש קצת חמץ בלוע ויש כנגדו 60 בתבשיל).
3. נותן טעם לפגם אוסר (שהרי טעם בלוע יותר מ24 שעות הוא טעם לפגם).

לכן – צריך לשבור את הכלים בכל פסח! (א"א להכשיר).

שמואל – אין איסור,

(מספיק שיחלוק על אחת ההנחות של רב, אך האמת היא שחולק על כולן).

לכן בעירו של רב, שמואל איים על מוכרי הקדרות שלא יעלו מחירים אחרי פסח אחרת יפסוק גם שם כשיטתו.

(ל. 6-)

ב. האם א"א להכשיר את הכלים?

1. A. (הקדמה) – יש גזירה מדרבנן לאכול פת חלבית או בשרית,
   כי בדר"כ מניחים שפת היא פרווה ויבואו לאוכלה עם בשר/חלב.
2. B. תנור ששמו בו שכבת שומן בשר כשאפו בו בולע טעם בשר,

ולכן רבא בר אהילאי – אסור להשתמש בו יותר, כי יבשיר את הפת.
ומשמע: א"א להכשיר!

מיתיבי – אפשר להכשיר! (מסיקים את התנור, ואז בפעם הבאה זה מותר).

תיובתא.

1. C. חזרה לקדרות של פסח:
   אם אפשר להכשיר, אז למה רב אמר לשבור את הקדרות, הרי אפשר להכשיר?
   עונה רב אשי:
2. קדרות חרס – א"א להכשיר (רב).
   כלי מתכת (התנור) – אפשר להכשיר (הברייתא).
3. גם בכלי חרס יש לחלק:
   תנור שמסיקים מבפנים – זה מספיק חזק כדי להכשיר גם בחרס,
   קדירה במסיקים במחוץ – לא מכשיר בחרס (ואסור לנסות מבפנים כי לא יעשו טוב מספיק כי יחששו שיישבר).

ולכן בוכיא – אפשר להכשירו אם שמים גחלים עליו (כמו תנור) ולא מתחתיו (מכו קדירה).

(ל: רבע)

ג. אגב זה, עוד ענייני הכשרת כלים לפסח

העיקרון: כבולעו כך פולטו.

דוגמאות:

1. A. הכשרת סכין

לסכין יש כמה שימושים (מהקל לכבד) –

1. חיתוך אוכל בכלי שני (הגעלה בכלי שני).
2. ערבוב תבשיל בכלי ראשון (הגעלה בכלי ראשון).
3. שימוש בשיפוד באש עצמה (ליבון על האש).

אז איך מכשירים אותו?

רב אשי – כל חלק לפי מה שהוא משמש לחומרא:

את הלהב בליבון על האש,
את הקת בהגעלה בכלי ראשון.

           אך הלכתא – הולכים לפי השימוש העיקרי (או במקרה הזה – האמצעי) –
ואת כל הסכין מכשירים בהגעלה בכלי ראשון.

1. B. רב הונא בריה דרב יהושע – פרור (מצקת) מכשירים בכלי ראשון על האש.
2. C. "מאני דקוניא" – כלי חרס שמצופה בשכבת עופרת – האם הטעם חודר לחרס?

אם זו עופרת ירוקה או עם סדקים – חודר וא"א להכשיר.

אם זה שחור/לבן + חלק:

שאלו את מרימר ואמר שאסור כמו כלי חרס (שהרי מציאותית רואים שהכלי מזיע מבחוץ, כלומר הנוזל חודר).

קשה:

בצונן עקרונית מספיק לשטוף,
אך אחד מיוצאי הדופן זה יין נסך בכלי חרס (לא מתכת) – שצריך לשטוף 3 פעמים.
ובכלי המצופה הנ"ל מתייחסים לזה כמתכת ולא כחרס.

תשובה:

בצונן – לא חודר את העופרת עד החרס,
בחם – חודר עד החרס.

1. D. צונן

כאמור – עקרונית מספיק לשטוף בצונן,
אך יש יוצאי דופן:

1. יין נסך כנ"ל (C).
2. כבוש
3. חמץ "חזק":

שיאור (רבא: וכן באגני דמחוזא, אפילו שהכלי רחב יותר).

בחרוסת (חומץ).

[הערה:  גם אם בלע בצונן כנ"ל, זה עדיין כמובן לא אומר שהוא יפלוט בסתם צונן אלא או בצונן כנ"ל או בחום].