הדף היומי – פסחים מח

סיכום דף יומי פסחים דף מח

(מח. שליש עד מח: 1-)

חלק א – המשך סוגיית "הואיל"

תזכורת והקדמה:

בגמרא (מו:) – סוגיית "הואיל" –

האופה מיו"ט לחול (שעקרונית זה חיוב מלקות) (למשל שכבר סיים לאכול, וברור שלא יאכל בעצמו עוד) –

רב חסדא – לוקה  – לא אומרים "הואיל",
רבה – לא לוקה – הואיל ואם יבואו אורחים יתן להם, אך אסור מדרבנן.

במשנה (מו.) –  אפיית מצה מעיסה טמאה שלא הופרשה בפסח –

הבעיה:

מצד אחד – אם תפריש לפני האפייה – בעיית חמץ:

הרי לכהן אסור לאוכלה (כי טמאה) ואסור לשורפה ביו"ט (לא שורפים קודשים ביו"ט), ואז אם יחכה לערב תחמיץ!

מצד שני – ואם תאפה לפני ההפרשה – בעיית מלאכה ביו"ט:

כי בדר"כ אופת כמה כיכרות, ואחת מהם נותנת כחלה, וכיכר זו לא ראויה לאכילה כי טמאה, ויוצא שאפתה דבר לא ראוי.

            מה עושים:

ר"א – תאפה לפני ההפרשה (בשביל לפתור את בעיית החמץ)
ר' יהושע – תפריש לפני האפייה (בשביל לפתור את בעיית היו"ט).

ויש פה בעצם שתי מחלוקות נפרדות:

האם יש בעיית חמץ?

לר' יהושע אין (כי זה לא שייך לאף יהודי ספציפי).
לר"א יש איסור (יש לו בה טובת הנאה, לכן נחשב שלו (מו:)).

האם יש בעיית אפייה ביו"ט?

לר' יהושוע יש (ולכן קודם תפריש).
לר"א אין (ולכן תאפה).

היום נבאר את המחלוקת השנייה (אפייה ביו"ט).

א. אומר רמי בר חמא:
המחלוקת סביב שאלת האפייה של העיסה הטמאה היא המחלוקת לגבי "הואיל" מיו"ט לחול:

ר"א מתיר לאפות – הואיל שיכולה להפריש מכל ככר וככר (כך יוצא שכל הכיכרות יכולות להיות ראויות, גם אם בפועל בסוף גן תפריש כיכר שלימה),

וממילא גם באפייה מיו"ט לחול לא לוקה (הואיל ויכולים לבוא אורחים).

ר' יהושע אוסר – כי לא אומרים הואיל,

וכך גם אם אופה מיו"ט לחול לוקה.

דחיות:

1. A. דחיות שמקבלות את הכיוון, אבל דוחות את הקישור לאפייה מיו"ט לחול:

רב פפא: ר"א אולי לא יתיר אפייה מיו"ט לחול –

כי בכיכרות – לא תלוי במישהו אחר (הוא עצמו יוכל לאכול),
אבל באפייה לחול – תלוי באורחים שאולי יבואו.

רב שישא: ר' יהושע אולי כן יתיר מיו"ט לחול –

בכיכרות – בסופו של דבר מן הסתם יפריש ככר שלימה (כך נהוג), ויוצא שבאמת לא יהיה ראוי לאף אחד.
בחול – אם יבואו אורחים, אז אכן יהיה ראוי להם.

1. B. דחיית ר' זירא – לר"א אין כלל סברא:

בברייתא ר' יהושע טען בפני ר"א שזה חילול יו"ט, ור"א שתק.
והרי אם סובר "הואיל" – למה לא ענה כך?

עונה ר' ירמיה:
גם ר"א טען בפני ר' יהושע שלדבריו הוא עובר בבל יראה ובל ימצא, וגם ר' יהושע שתק.
והרי במשנה ר' יהושע כן הסביר, אלא מכאן שהשתיקה אינה כהודאה, והשיב לו במקום אחר.

(מח. 😎

ב. כמי ההלכה במשנתנו?

תניא –

רבי – הלכה כר"א (שתאפה קודם),
רי"צ – הלכה כבן בתירא

(בן בתירא חושש לשתי הבעיות (אפייה והחמצה) – ולכן תפריש ותצנן במים.

(מח. 7-)

חלק ב  – מניעת החמצה

עקרונית בצק מחמיץ אחרי 18 דקות (זמן הליכת מיל). אבל יש דרכים למנוע את ההחמצה.

שתי שיטות:

1. דעת בן בתירא הנ"ל – אפשר למנוע המחצה על ידי קירור במים.
2. ללוש את העיסה ללא הפסקה.

דיונים על זה:

א. מה הגודל המקסימלי שבו הלישה מונעת החמצה?
(כי עיס גדולה מדי – לא יוכל ללוש את כולה בבת אחת).

רי"ש בן רי"ח ב"ב –

יש סתירה בין שתי ברייתות,
והגמרא מתרצת שבחיטים טובות מחמיץ מהר יותר מבגרועות, ולכן:

בחיטים: טובות – 2 קבים, גרועות – 3,
בשעורים: טובות – 3, גרועות – 4.

(ורב פפא שהיחס בין חיטים טובות לגרועות (2/3) גדול יותר מהיחס בין שעורים טובות וגרועות (3/4).

            רבי נתן – חילוף הדברים:

שעורים – 2, חיטים – 3.

רב – קב מלוגנאה (שזה קב ורבע), וכן לחלה.

(רב אמר "וכן לחלה", והקשו – הרי לחלה צריך קב ורבע, וענו שקב מלוגנאה זה בעצם קב ורבע).

רב יוסף – הנשים שלנו מחמירות ועושות קפיזא (3/4 קב).

מקשה אביי – והרי אז הן מפסידות את הכהן, כי לא מתחייבות בחלה?
עונה רב יוסף – הן מצרפות את הכיכרות ביחד בסל, ומתחייבות.

(מח: 7+)

[האם צירוף כיכרות מחייב בחלה?

1. A. משנה – חלה ב,ד –
   ת"ק – רק אם נושכות (שאופים אותן כשנוגעות, כך שאם יקחו אחת זה יתלוש קצת מהאחרת).

ר"א – צריך צירוף לסל.

דיונים על ר"א:

1. a. ריב"ל – צריך סל + נושכות (לכן דווקא בככרות של בבל, רחבות).
   ר' חנינא – מספיק סל (ולכן גם בכעכין קטנים).

ומנהג הנשים של רב יוסף כדעה זו.
b. ר' ירמיה – האם מגש בלי מחיצות נחשב סל?
(יש לו אוויר אבל אין לו תוך).
תיקו.

1. B. ברייתא –
   ר"א – סל מצרף (כנ"ל).
   ר' יהושע – תנור מצרף (רש"י – אפילו תנור).
   רשב"ג – צריך שינשכו, ולא צריך סל (כת"ק במשנה בחלה).

(מח: משנה ראשונה)

משנה (על פי הסבר הגמרא) – שמשלבת את שני העקרונות (מים קרים וליש, וזמן) –

ג. איך 3 נשים אופות בתנור קטן

ר"ג – לא חושש שיחכו קצת,

ולכן לשות ועורכות בו זמנית, ואז מחכות לתורן בתנור.

חכמים חוששים,

ולכן מתחילות אחת אחרי השנייה, כך שלא יהיה זמן שבו העיסה סתם מחכה לתנור,
(וההברייתא מאריכה להסביר איך זה מתנהל).

וכן ר"ע – טוען כלפי ר"ג – איך אפשר להתיר וזהו? הרי זה תלוי באישה ובתנור ובעצים וכו',
אך עונה לו ר"ג – זה מותר, ואם רואה שמתחיל לטפוח – תשים מים צוננים.

(מח: במשנה השנייה)

חלק ג – באיזה רמה החמץ חמץ?

חלוקה כללית:

שיאור (התחיל להחמיץ) – פטור אבל אסור.

סידוק – חמץ דאורייתא וחייב כרת.

מה זה שיאור ומה זה זה סידוק?

ר"י (מקל) –

שיאור (פטור) – קרני חגבים,
סידוק (חייב) – נתערבו סדקים זה בזה.

חכמים (מחמירים) –

שיאור (פטור) – שרק הכסיף פניו.
סידוק (חייב) – גם קרני חגבים (ובטח שאם נתערבו זה בזה).

רבא: כי קרני חגבים למעלה מצביע שמתחת לפני השטח יש כבר סדקים שנתערבו זה בזה.

סיכום בטבלה: