להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי פסחים דף נא
(נ: 5- עד נב. שליש עליון)
א. אל תיטוש תורת אמך –
בני ביישן לא הלכו לשוק ביום שישי (גם בבוקר) לסחורה, ובניהם נהיו עניים וכן רצו ללכת, ורי"ח אסר זאת.
ב. מנהג טעות
A. בני חוזאי – הפרישו חלה מאורז (אולי כרי"ח בן נורי בדף לה)
רב יוסף – להתיר בפניהם (זר יאכל בפניהם, ויבהיר להם שזו טעות).
אביי – לא להתיר בפניהם (כברייתא לגבי כותים, שמא יזלזלו באיסורים אמיתיים, וגם כאן לגבי בני ביישן קיים אותו חשש).
רב אשי –
מצד אחד – להתיר בפניהם, שלא יבואו להפריש מהחייב על הפטור ולהפך, ויאכלו טבל דאורייתא,
מצד שני – אם רובן אוכלים אורז אז לא להתיר, כי אחרת ישכחו תורת חלה (ולגבי החשש הנ"ל, אולי כיון שממילא אוכלים בעיקר אורז, אין סיכוי גדול שיפרישו על דגנים).
B. הברייתא הנ"ל לגבי כותים – "דברים המותרים, ואחרים נהגו בהן איסור, אי אתה רשאי להתירן בפניהן".
רב חסדא – בכותים.
ובשאר אנשים לא? – והרי בני ר"ג וכן רשב"ג כשראו מנהג טעות לחומרא, החמירו ולא לימדום שזה מותר?
תשובה – באותם מקרים מדובר באנשים שלא לומדים תורה, ולכן יש חשש כמו בכותים.
[זה הובא לגבי ההחמרות המוטעות הבאות:
- 1.בכבול לא רחצו שני אחים כאחד משום פריצות, גזרה אטו רחיצה עם בעל אחותו.
- 2.בבירי לא יצאו בשבת בקורדקיסון (נעליים רחבות), שמא יפול ויטלטל.
- 3.בעכו לא ישבו על ספסלי נכרים עם סחורה בשבת, משום חשדרא].
(נא. רבע תחתון)
ג. העובר ממקום למקום
במשנה – העובר ממקום למקום תמיד מחמיר כמקום שבא ממנו או כמקום שהלך לשם.
א. רבה בב"ח –
רבה בב"ח הגיע מא"י לבבל, ואכל החלב שבכפיפת הקיבה, כבני א"י ונגד מנהג בבל.
- A.למה לא החמיר כמנהג המקום?
- a.בני א"י בבבל לא מחמירים, כי הסכמות העיקרית היא בא"י.
- b.בדעתו לחזור נוהג כמקומו (ר"ן – בצנעא, אך מחמיר בפני אחרים).
לפי זה יוצא שאם זה זמני נוהג כמקומו, ואם זה קבוע נוהג כמקום החדש.
- B.כשראוהו החכמים, החביא את האוכל.
באו לאביי, ואמר שרבה בב"ח נוהג בהם כאילו שהם כותים (שחושש שאם יתיר בפניהם יבוא לזלזל בדברים אחרים)[1].
(נא. 6-)
- C.לגבי ההיתר של בני ארץ ישראל, כשהם בבבל (מאירי) –
רבה בב"ח עצמו אכל (כי ראה בעצמו את רי"ח שאכל (בא"י?))
אך אמר לבנו לא לאכול (מאירי – בבבל).
האם יכול לאכול בפני רבו (רבה בב"ח)? יש סתירה –
כאן אמר שגם לא בפניו,
אך לגבי כרוב שהוא ספיחי שביעית הביא שר"ש בן רי"ס אמר לרי"ח בן אלעזר שהוא אוכלם כי ראה את רשב"י אוכלם, אז אוכלם גם שלא בפניו, אך אתה שרק ראית אותי – שלא בפני לא, אך בפני – כן.
[ספיחי כרוב (ע"פ תוס') –
ספיחים הם מה שגדל בשביעית מעצמו,
ספיחים אסורים –
לרבנן – מדרבנן,
לר"ע – מהתורה ("הן לא נזרע ולא נאסוף").
בשיטת ר"ע, נחלקו לגבי ספיחי כרוב –
ר"ש – מותרים (שאינם דומים לירק אלא לאילן, כי השורש נשאר).
רבנן – אסורים (גזירה אטו שאר ירקות).
(נא: באמצע)
ב. סתירה במשנה
מצד אחד – תמיד מחמיר כמקום שבא ממנו או כמקום שהלך לשם.
מצד שני – אל ישנה מפני המחלוקת, כלומר ינהג כמקום שהלך לשם.
תשובות:
- 1.אביי – "אל ישנה" מתייחס רק לרישא (שהולך למקום שבו מחמירים).
- 2.רבא – כוונת המשנה שגם אם יחמיר כמקום שממנו בא, זה לא יגרום למחלוקת, כי מי שרואה שאינו עובד יחשוב שהוא סתם בטלן.
ג. רב ספרא – האם ניתן להקל ביו"ט שני של גלויות?
a. רבי אבא – רב ספרא – בישוב אסור (מפני המחלוקת), במדבר מותר.
b. רב נתן בר אסיא חילל יו"ט שני.
רב יוסף:
1 – נידה אותו (כי זה חמור ממלקות)
2- הלקה אותו (כדי לתת את העונש הקל, כי הוא ת"ח).
[1] למרות שבברייתא של הכותים דיברנו על מנהג טעות, ואילו כאן לא מדובר במנהג טעות ואין סיבה להתיר בפניהם, בכל אופן גם לא היה חייב להחביא, ואם החביא זה כנראה כי חשש שיבואו לזלזל.
