הדף היומי – פסחים נה

סיכום דף יומי פסחים דף נה

(נד: במשנה – נה: במשנה הראשונה)

חלק א – מלאכה בתשעה באב

א. בין השמשות שלפני תשעה באב

הקדמה:
בתעניות ציבור על גשמים –
3 ראשונות – בלי הלילה,
3 אחרונות – עם הלילה ("אוכלים ושותים מבעוד יום", בפשטות משמע שגם ביה"ש אסור, אך לא מוכרח, כי אולי בא למעט רק את הלילה ולא את ביה"ש).

לגבי ביה"ש –

1. A. שמואל – ביה"ש מותר.

קשה – והרי שמואל – תש"ב היא כמו "תענית ציבור"
בפשטות הכוונה שבשניהם אסור בביה"ש,
תשובה – בשניהם מותר בביה"ש.

1. B. רבא ורי"ח – ביה"ש אסור.

קשה – רי"ח – תש"ב אינו כתענית ציבור,
בפשטות הכוונה שבתענית ציבור ביה"ש אסור וב9 באב מותר.
תשובה – הכוונה למשהו אחר –

1. בתש"ב אין איסור מלאכה, בניגוד לתענית ציבור.

דחייה – זה כבר כתוב במשנתנו.

2. שאין בתש"ב תפילת נעילה,
   דחייה – והרי אם רוצים יכולים להתפלל גם נעילה? (רי"ח – ולואי שיתפלל כל היום כולו").
   דחיית הדחייה – בתענית ציבור נעילה היא חובה.
3. שבתענית ציבור יש 24 ברכות בתפילה.
4. רב פפא – הכוונה שאינו כ-3 תעניות ראשונות, אלא כן כתעניות אחרונות, ושבשניהם ביה"ש אסור.
5. C. ניסיון ראיה שמותר –

ברייתא – אין בין תש"ב ליו"כ, אלא שבתש"ב ספקו מותר.
ספקו מותר = ביה"ש מותר.
דחייה – הכוונה שלספק האם עיברו את החודש, שביו"כ צמים פעמיים וב9 באב לא.

[בעיה לגבי תש"ב –
מצד אחד –
אין בין תש"ב ליו"כ, אלא שבתש"ב ספקו מותר,
מצד שני –
אין בין תש"ב לתע"צ אלא שבתש"ב מותר במלאכה כשנהגו.

יוצא שיש סתירה,
ולמשל לגבי רחיצה, תש"ב אסור כמו יו"כ (אפילו אצבע).

תשובה – זאת ברייתא אחת, והיא לא באה להשוות לגמרי, אלא רק להביא את הקולות.

סיכום הבדלים –

ב. האם חוששים ליוהרא?

אצלנו – האם יכול לעשות אצלו ת"ח ולהיבטל ממלאכה בתש"ב?
רבנן – לא התייחסו, רשב"ג – כן (לא חושש ליוהרא).

בברכות יז – האם כל חתן רשאי לקרות בלילה הראשון?
לרבנן – כן, רשב"ג – לא (חושש ליוהרא).

תשובות:

1. רי"ח – להחליף השיטות.
2. רב שישא בריה דרב אידי – כולם חוששים ליוהרא,
   אלא שיש מצבים שלא ישימו לב:

רבנן בחתן – כי כולם קוראים.
רשב"ג ב 9 באב – יחשבו שסתם אין לו עבודה.

(נה. משנה ראשונה)

חלק ב – מלאכה בערב פסח

א. האם מותר לפני חצות?

שלושה מקורות בתנאים:

1. A. במשנה (נ.) – עד חצות תלוי במנהג המקום.
2. B. במשנה נה. –

חכמים – ביהודה עשו ובגליל לא,

כרגע ניתן להבין שהם רק מתארים את המנהג,

הלילה – ב"ש אוסרים וב"ה מתירים.

קשה – הרי אם תלוי במנהג, מה שייך לדבר על "איסור"?

תשובה – אכן יש מחלוקת תנאים, במקור הבא:
C. ברייתא –

ר"מ – הכל תלוי במנהג – משנתנו,
ר"י – ביהודה התירו ובגליל אסרו.

ואז ניתן להסביר את ב"ש במשנה (B) כגליל לפי ר"י.
(וגם את דעת חכמים במשנה (B) ניתן להעמיד כר"י).

קשה על ר"י שמתיר ביהודה –

המנכש ועלתה בידו שיבולת, בי"ג ניסן שותלה בטיט שתמהר להשריש כדי שהעומר יתיר אותה.
משמע שבי"ד אסור לנכש. [אמנם צריך 3 ימים להשרשה, אך גם בי"ד יש שלושה ימים, שהרי יש קצת י"ד + ט"ו + קצת ט"ז].

תשובות:

1. רבא – שם זה לפי הגליל שאוסרים מלאכה בי"ד.

דחייה – למה לא התירו במנכש ושותל בליל י"ד?
תשובות:
רב ששת – ב"ש אוסרים גם את הלילה.
רב אשי – אין דרכם לנכש ולשתול בלילה.

2. רבינא – אכן גם בי"ד מותר לנכש, אלא שאין שלושה ימים (צריך 2 ימים מלאים + קצת).

(נה. במשנה השנייה)
ב. במקום שנהגו לאסור, עוד שני גורמים: התחיל לפני, ולצורך המועד

ר"מ – אם התחיל קודם 14 יכול לגמור ב14, לא יתחיל ב14.

לגבי הגורם השני, שלוש הבנות:

(תכלת – קולא, ורוד – חומרא)

תא שמע מדברי ר"מ –

1. "אבל לא יתחיל, אפילו צלצול (חגורה) קטן", שזה לצורך.
   משמע – אסור אפילו לצורך, כמו A.

(אפילו שהם לצורך המועד, שמותר לגמור, בכ"ז אסור לא להתחיל).
דחייה – אולי זה כמו C.

(אפילו שהם לצורך המועד אסור להתחיל, ולא אומרים שכיון שזאת מלאכה פשוטה התחלתם נחשבת גמירתם).

2. "כל מלאה שהיא לצורך המועד גומרה ב14, בזמן שהתחיל בה קודם 14, אבל אם לא התחיל לא יתחיל ב14" – אפשרות A.
   דחייה – אפשרות C, והחידוש שאסור להתחיל אפילו לצורך.
3. "כל מלאה שהיא לצורך המועד גומרה ב14,
   ושאינה לתורך המועד אסור (= לגמור) – כמו A.

(נה: שליש עליון)

ג. מלאכות יוצאות דופן שמותרות – חייטים, ספרים, כובסים (רי"ס בר"י – גם רצענים)
A. למה:
כיון שהן לצורך המועד ונצרכים ביותר + יש מצבים בהם מלאכות אלו מותרות אפילו בחוה"מ עצמו (להדיוט מותר לתפור, ומותר ולספר ולכבס מי שחזר ממדינת הים, ומתקנים נעלים לעולי רגלים).

1. B. במה נחלקו –
   רי"ס בר"י לומד הכנת נעליים מתיקון נעליים (תחילת מלאכה מסוף מלאכה),
   ורבנן לא.