להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי פסחים דף עט
(עט. במשנה – פ. שליש תחתון)
עשיית פסח בטומאה
חלק א – המשנה
בתורה – כשרוב הקהל טמא,
במשנה – גם כשרוב הכהנים טמאים (הכהנים שנמצאים בירושלים (רמב"ם)).
בברייתא – גם כשרוב הכלים טמאים (הכלים הנצרכים לקרבן).
וכשאחד האיסורים הותר – הותרו כולם.
חלק ב – היו הסכינים טמאי שרץ
הקדמות:
- "חרב הרי הוא כחלל" –
בדרך כלל כשדבר נטמא הוא יורד בדרגה –
לכן סכין שנטמאה משרץ (אב הטומאה) תהיה רק ראשון לטומאה.
אבל אם סכין נטמאה מטמא מת – גם הסכין טמא מת. - איסור אכילת קודשים טמאים – לאו.
איסור לאדם טמא לאכול קודשים – כרת.
- טומאה הותרה בציבור או דחויה בציבור?
- עושים קרבן ציבור בטומאה בטומאות מגע (כמו מת, שרץ),
ולא בטומאות שיוצאות מגופו (מצורע, זב וכד').
אמרנו במשנה שאם אחד הגורמים טמאים – אז כולם עושים את הפסח בטומאה.
לכם אם למשל הכלים טמאים – גם הקהל והכהנים עושים בטומאה.
אבל – אם הסכינים נטמאו משרץ –
רב חסדא – אמנם עושים בטומאה,
אבל רק אנשים טהורים ולא טמאים.
כי כשהסכין טמא – זה עושה את הבשר טמא (לאו).
אבל אם האדם טמא זה חמור יותר – כרת.
והגמרא מסבירה: כי טומאה דחויה בציבור ולא הותרה.
רבא – גם טמאים עושים.
למה?
- לכאורה יכולנו לומר: כי טומאה הותרה בציבור.
- אבל הגמרא מסבירה – איסור טומאת האדם תלוי באיסור טומאת הבשר.
כשאין איסור טומאת הבשר גם אין איסור טומאת האדם.
(עט. 5-)
חלק ג – היו חצי חצי
א. איתמר – מחלוקת אמוראים:
הסברא: | רב – כל חצי נחשב רוב | רב כהנא 1 – חצי אינו רוב | רב כהנא 2 – חצי אינו רוב |
ולכן: | הטהורים עושים את הראשון בטהרה – כי אין (רק) רוב טמא. | ||
הטמאים גם עושים את הראשון בטומאה בנפרד (כי גם הטהורים רוב – אז עושים במועדו בטהרה, | והטמאים את השני (גם חצי יכולים להידחות לפסח שני (העיקר שאינם רוב). | הטמאים לא עושים כלל (חצי לא נדחה לפסח שני, רק מיעוט נדחה) | |
(עט: 3+) משנתנו (רישא) – | לכאורה קשה – כי לדעתו גם בחצי חצי עושים בטומאה! תשובה: בכל מקרה כולם עושים ראשון אלא שהדיוק כזה: | מסתדר: רוב טמא – עושים בטומאה. מדויק: חצי חצי – לא עושים בטומאה, אלא טהורים עושים ראשון וטמאים שני או כלום. | |
משנתנו (סיפא) – נטמא מיעוט הקהל – טהורים עושים בזמנו וטמאים פסח שני. | מסתדר: מדויק: חצי חצי – לא עושים פסח שני אלא כולם בזמנו. | קשה: הרי לדעתו חצי חצי זה בדיוק כמו מיעוט טמאים: טהורים עושים ראשון וטמאים עושים שני.תשובה: אכן אין הבדל בין חצי חצי למיעוט, ורק נכתב מיעוט בשביל לשמור על אחידות סגנונית (בגלל שבסיפא נכתב רוב). | מסתדר: מדויק: חצי חצי לא עושים פסח שני אלא – הטהורים בזמנו והטמאים לא עושים כלל. |
(עט: באמצע) ברייתות ככל הדעות: | כשהברייתא אמרה חצי חצי – זה לא באמת חצי חצי, אלא רוב טהור: כי החצי חצי של הברייתא זה כולל נשים, ונשים לא נחשבות. | ברייתא כרב כהנא 1 טהורים ראשון, טמאים שני | (כמו רב) |
חצי חצי זה ללא נשים, עם נשים – יש רוב טהורים.נשים חייבות בראשון ולא בשני. לכן: (זה לא טוב לרב כהנא, כי לדעתו חצי זה לא רוב, ויכולים לעשות בשני).
| חצי חצי זה כולל נשים, ללא הנשים – יש רוב טמא.נשים חייבות בראשון ולא בשני. לכן: אך בשני, הנשים לא נחשבות, ופתאום יש רוב טמא, ורוב טמא לא עושה פסח שני.
| ברייתא כרב כהנא 2 טהורים – בראשון, טמאים – לא עושים. | |
ברייתא כרב (טהורים וטמאים בראשון בנפרד) | זו אכן מחלוקת תנאים האם חצי נחשב רוב. |
בהמשך נראה עוד שתי דעות:
- ר"י בברייתא – כולם עושים בטומאה.
- רב (דעה היפותטית) אף אחד לא עושה! ולכן מטמאים אחד כדי שיהיה רוב.
(עט: 3-)
ב. גופא (המשך הברייתא של רב) –
- A. האם מכריעים על פי אדם אחד –
ת"ק – אפילו אחד מכריע.
ר' אלעזר בן מתיא – אין היחיד מכריע – "לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת־הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ…" (דברים טז)
- B. האם מסתכלים על כל עם ישראל או על שבטים?
ר"ש ור"י מחשיבים שבט כ"קהל", ולכן:
ר"ש – כל שבט בנפרד (אם שבט אחד רובו טמא – רק הוא עושה בטומאה).
ר"י – אם שבט אחד טמא – נחשב כמו חצי עם טמא,
ולדעתו חצי זה מספיק כדי שאת פסח ראשון עושים כולם בטומאה,
שאין קרבן ציבור חלוק.
(שזו דעה שעוד לא פגשנו – שחצי זה מספיק).
(פ. רבע)
ג. איתמר – עוד מימרא של רב על חצי חצי – שמטמאים אחד כדי שיהיה רוב טמא
- A. שלוש הבנות מה רב אמר:
- כפשוטו: מטמאים אחד בשרץ כדי שיהיה רוב טמא.
והרי לרב גם בחצי חצי עושים החצי הטמא עושה בטומאה,
אז בשביל מה לטמא?
- אלא מדובר שהיה רוב טמא באחד.
ובכ"ז מטמאים אחד נוסף – כדי לא להכריע על פי אחד, כר"א בן מתיא.
דחייה: והרי יכולים לא לטמא, ואז זה חצי חצי, ויעזו טמאים בנפרד בטומאה.
- רב לא התכוון לשיטת עצמו אלא לדעה היפותטית –
שבחצי חצי אף אחד לא יכול לעשות:
כי אם מצד אחד נסבור כרב עצמו (וכברייתא לשיטתו) –
שבחצי חצי שניהם חייבים בראשון בנפרד,
אך מצד שני – אם נסבור גם כר"י – שאין קרבן ציבור חלוק, כך שאסור בנפרד,
יוצא שאף אחד לא יכול להקריב.
ועל זה אמר רב – הפתרון הוא לטמא אדם אחד.
- B. מה הפתרון – לגרום לרוב טמאים
(זה עדיף על רוב טהורים, כדי שיוכלו כולם לעשות פסח ראשון ולא ידחו כמעט חצי עם לשני).
רב – לטמא אדם בשרץ.
עולא – לשלח אחד לדרך רחוקה.
למה?
לטמא בשרץ לא עוזר – כי לדעתו שוחטים גם על טמא שרץ (שהרי ייטהר עד הלילה),
לטמא במת לא – כי אז גם לא יוכל להביא קרבן חגיגה של טו.
(ולא יוכל להביא ביום האחרון של פסח (היום ה8 של טומאתו) –
כי עולא סובר ששאר הימים הם תשלומים לראשון, ומי שלא יכול היה להביא בראשון – גם לא מביא בשאר).
(ואילו כשמשלחים אותו – רגע לפני החג ייכנס לתחום העיר – וכך יוכל לעשות חגיגה למחרת (תוס')).
(ר"נ – תגידו לעולא: מי יסכים שישלחו אותו?!
אלא עושים כרב).
תגובה אחת
יסודי מרתק בהיר והכל בקיצור. ממש נפלא!