להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי פסחים דף פו
דף פו
(פה: 3- עד פו: עד פו:1- סוף פרק "כיצד צולין")
חלק א – הגדרת מקומות
רמב"ם – לגבי לגבי אכילת קודשי קודשים בעזרה, אכילת קודשים קלים ופסח בירושלים, לגבי אכילת קרבן פסח בתוך הבית.
במשנה – שטח עובי הדלת לא נחשב בפנים,
(הדלת בנויה בעובי החומה ולא ממלאת את כל העובי אלא את החלק הפנימי (הקרוב לעיר). המקום בעובי החומה שנוגע בדלת הוא האגף. המשנה אומרת שהעיר נחשבת מן האגף ולפנים, כלומר לא כולל האגף, כלומר שעובי החומה אינה חלק מהעיר).
שטח עובי החלונות ועובי החומה מעליה – נחשב כבפנים.
רב – גגים ועליות לא נחשבים ירושלים/עזרה.
קושיות:
- והרי רב – "כזית פסח והלל פקע הגג" – משמע שאכלו ואמרו הלל על הגג.
תשובה – אכלו למטה ורק אמרו הלל למעלה.
[והרי במשנה (קיט:) – "אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן,
ופירש רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה (לאכול משהו אחר בחבורה אחרת, שמא יאכלו שם גם מהפסח), משמע שאסור לעזוב את מקום האכילה.
תשובה: הכוונה שם תוך כדי אכילת הפסח, אך אחרי האכילה מותר.
(פו. 5+)
- תא שמע (ברייתא) – לקה"ק נכנסים פעם בשנה, לעליית קודש הקודשים רק בפעם בשמיטה או ביובל! משמע שכן קדוש.
תשובה: העזרה (קדש וקה"ק) יוצאת דופן כי דוד נתנבא עליה בנבואה (דבהי"א, כח, יא-יט):
"וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת־תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת־בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת.
הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית".
- תא שמע (משנה מע"ש) –
הלשכות שבנויות בקודש, אבל הפתח שלהם בחול (בהר הבית) –
תוכן חול (כי פתוחות לחול), אך גגותיהם קודש (כי זה בשטח העזרה).
תשובה: מדובר שהם במורד ההר, והגג שלהם באותו מפלס של העזרה, ולכן קדושות.
אי הכי – אימא סיפא: אם בנויות בחול ופתוחות לעזרה:
תוכן קודש (כי פתוחות לעזרה), וגגותיהם חול כי הם בשטח הר הבית.
ואם מדובר שהגג בובה רצפת העזרה – איך תוכן קודש? הרי זה מחילה של העזרה, ומחילות לא נתקדשו!
תשובה: מחילות שתחת העזרה/היכל שפתוחות לחול – לא התקדשו,
אך מחילות שפתוחות לקודש (אפילו אם תחת החול) – התקדשו.
- תא שמע (ברייתא) – ר"י – גגו של ההיכל קודש.
(וכאן א"א לתרץ שזה ניתן בנבואה לדוד, כי זה לא מזוכר בפסוק הנ"ל בדברי הימים).
תשובה: גג ההיכל ודאי אינו קדוש, שהרי באותה ברייתא מפורש שלא אוכלים שם ק"ק או שוחטים שם (כלומר לא נחשב כעזרה),
אלא הכוונה רק ששמרו שם כלים שנצרכים לעבודת השיפוצים במקדש, כמו שתי האמות.
דתנן (משנה בכלים) – היה חדר מעל השער המזרחי לעזרה שנקרא "שושן הבירה", ששם שמו שתי אמות (מקלות באורך אמה).
האמות היו גדולות משל משה – כדי שהאומנים יבנו קצת יותר ממה שהתחייבו שלא ימעלו בקודש.
אחת גדולה בחצי אצבע – לעבודות בכסף וזהב,
ואחת באצבע – לעבודות בניין.
- משנתנו – החלונות וגובה החומה כלפנים (גם לגבי חומת העזרה).
הגמרא מבינה שהכוונה לחומת העזרה (עזרת נשים, חומה גובהה 40 אמה, עזרת ישראל, עזרת כהנים (=העזרה)).
לגבי החלונות – אפשר לפרש בחלון שהוא בגובה רצפת העזרה (רצפת עזרת הכהנים היתה גבוהה מעזרת ישראל ב2 וחצי אמות, כך שאם יש חלון בגובה זה בחומה של עזרת ישראל – זה יוצא בגובה עזרת הכהנים)., כך שאם יש חומה ברצפת עזרת ישראל ויש חלון יחסית נמוך – הוא יהיה בגובה רצפת האולם).
(פו. במשנה)
חלק ב – אחרי שנמנו על הפסח ויצרו חבורה – האם יכולים להתפצל?
א. הקדמה – ברור לכולם:
- אסור להוציא מהבית.
- (וראינו לעיל שלרב גם אסור לצאת מהבית בזמן האכילה, שמא ילך לחבורה אחרת ויאכל).
- אסור לאכול פסח בחבורה שלא נמנית עליה.
ב. הפסוקים:
מותר לפצל לשניים:
"…וְנָתְנוּ עַל־שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל־הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר־יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם…" (שמות יב, ז).
צריך אחד:
"בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא־תוֹצִיא מִן־הַבַּיִת מִן־הַבָּשָׂר חוּצָה" (שמות יב, מו)
ג. המחלוקת:
ר"י (ומשנתנו) – הפסח נאכל בשתי חבורות, אבל אוכלים רק במקום אחד.
כלומר:
מותר לחבורה אחת להתפצל לשתי חבורות (גם מראש וגם תוך כדי אכילה).
אבל אחרי שהתחילו – אסור (גם ליחיד) לעבור מקום.
לכן אוכלים מראש בשני בתים, ובטח שבבית אחד עם מחיצה ביניהם או מיחם.
לכן אם השמש התחיל עם חבורה אחת, לא יכול לאכול גם בשנייה, כי בזה הוא עובר מקום, ולכן סוגר את פיו כשמשרת אותם שלא יחשדו שאוכל מהם (משנה),
וכן בברייתא – אם אכל כזית ליד התנור – הוא תקוע שם ויכול להמשיך לאכול רק שם – כי זה מקומו (ואם השאר נחמדים – יבואו וישבו איתו שם).
מקור: יש אם למסורת: "בְּבַיִת אֶחָד יאכל" – מתייחס לאוכלים (לאנשים) – שאוכל רק בחבורה אחת.
.
ר"ש – הפסח לא נאכל בשתי חבורות, אבל כן אוכלים בשני מקומות.
כלומר:
אסור לחבורה הכללית להתפצל, גם לא מראש.
אבל אם אחרי שהתחילו, אחד מהם אכל בצד, יכול לחזור לחבורה הכללית, כי זה לא נחשב פיצול בחבורה, הוא רק עבר מקום.
מקור: יש אם למקרא: "בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל" – מתייחס לפסח עצמו, שחייב להאכל בחבורה אחת, אבל האוכלים (האנשים) יכולים לעבור.
ד. עוד נפק"מ:
- התחילו יחד ואז נפרסה מחיצה –
זה מפצל לשתי חבורות, אבל לא משנה את המקומות (הקירות רק התקטנו, כל מה שהיה במקום שלי עדיין שם):
לר"י – מותר, כי מותר להתפצל לשתי חבורות
לר"ש אסור – כי אסור להתפצל לשתי חבורות.
- שתי חבורות אכלו שני פסחים בנפרד עם מחיצה ביניהם, ואז הוסרה המחיצה –
זה לא משנה את החבורות, אבל כן משנה את "המקום" (כי הקירות התרחבו וכוללים מקום חדש):
לר"י אסור, כי אסור לשנות מקום,
לר"ש מותר – כי מותר לשנות מקום.
ושואל רב אשי את רב כהנא: למה זה כל כך פשוט לך?
יש מפרשים לקולא (פריסת מחיצה לא מפצלת חבורות וסילוק מחיצה לא משנה את המקום)
ויש מפרשים לחומרא (רמב"ם ה, ט – ולכן מחמיר בשני המקרים (כסף משנה)).
תיקו.
(פו: שליש)
ה. אבל גם לר"י (משנתנו) שאסור לשנות מקום – הכלה הופכת פניה
וזה לא נחשב שהיא אוכלת בשני מקומות.
למה שתהפוך פניה? רי"ח – לפי שבושה לאכול כשמסכלים עליה.
ואגב זה מסופר על רב הונא בריה דרב נתן שהתארח והגישו לו יין ושתה בלי להפוך פניו,
והסביר שממשנתנו משמע שרק כלה צריכה להתבייש אך האיש לא.
[ומספר ששתה את הכוס בתשי לגימות, כמו שכתוב בברייתא שהשותה בפעם אחת הרי זה גרגרן,
ואילו ר' ישמעאל ברי"ס שתה בבת אחת כי אם זה כוס קטנה מרביעית/יין מתוק/בעל כרס רחבה – מותר בפעם אחת
(פו: 4-)
ו. חבורה שרק חלק מהם הגיעו[1]
רב הונא: כדי להתחיל לאכול – צריכים לחכות שיגיעו לפחות 3, ואז מתחילים ולא צריכים לחכות לשאר.
החידוש: זה לא נראה כשתי חבורות, וגם שמבחינה כספית זה בסדר.
בתנאי שהגיעו במקום שרגילים להתחיל בו, ושלחו את השמש לחפש את השאר.
מי שסיים לאכול – יכול לצאת ולא צריך לחכות לשאר (לא חושש שיישאר וייפסל בנותר).
רבינא: מי שאכלו יותר (כי הקדים או נשאר אחרון) צריכים לשלם לשאר על מה שאכלו יותר מהם.
[1] נפרש לפי התוספות והרמב"ם, לפי רש"י הנושא כאן לא קשור לפסח אלא לשמש.
