הדף היומי – ראש השנה כז

Download

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן

דף יומי מסכת ראש השנה דף כז

(כו: במשנה – כז: 6-)

חלק א – באיזה שופר תוקעים בראש השנה, יובל ותעניות

א. סוג השופר

(כז. 4+)

ב. השופר והחצוצרות – ותרי קלי מי משתמעי?

קושיות:

1. A.ברייתא – זכור ושמור בדיבור אחד… ואין האוזן יכולה לשמוע.

תשובות:

1. אכן לא נשמעים,

ולכן מאריך בשופר.

קשה – ההארכה בשופר לא עוזרת, שהרי לא שמע את תחילת התקיעה העצמאית, וצריך לשמוע גם את ההתחלה וגם את הסוף:

1. a.תקע תקיעה ארוכה שתשמש גם כתקיעה האחרונה בסדרה אחת וגם כתקיעה הראשונה בסידרה השנייה – לא יצא.

דחייה – שם הסיבה לא כי לא שמע את ההתחלה, אלא כי לא ניתן לפצל תקיעה לשניים.

1. b.המשנה הבאה – התוקע לתוך הבור, אם קול הברה שמע – לא יצא.

אפילו שבהתחלה כן שמע רק את השופר, כיון שלא שמע את הסוף – לא יצא.

1. משני אנשים נשמעים,

ורק ממקור אחד (כמו הקב"ה) לא נשמעים (אלא בנס בהר סיני).

1. B.ברייתא – בתורה… ובלבד שלא יהיו שניים קורים ושניים מתרגמים.

תשובה –

אכן אי אפשר לשמוע שני קולות גם משני מקורות,

אבל – בדבר שהוא חביב – שני קולות נשמעים (כמו הלל ומגילה שם).

(ולמה מאריך שופר? כדי להראות שמצוות היום בשופר (כמפורש במשנה)).

ג. ציפוי השופר בזהב

A. גמרא – שלא במקום הנחת הפה, כפי שנראה בחלק הבא (כז. 1+)

B. למה בר"ה בזהב ובתעניות בכסף? (כז. באמצע)

(כז. שליש תחתון)

ד. במדינה

1. ציפוי הזהב – רק במקדש (רש"י על המשנה).

2. חצוצרות + שופר –

            רב פפא בר שמואל חשב לעשות כך גם במדינה,

אך רבא וברייתא –

רק במקדש תוקעים בשניהם ("בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'").

אך במדינה זה או שופר (ר"ה ויו"כ) או חצוצורות (רש"י – בתעניות, ויש ראשונים שאומרים שגם בתעניות בשופר).

ה. שווה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות

אך לא לגבי הנוסח "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון" (שנאמר לפי ר"א שבתשרי נברא העולם).

חלק ב – שינויים פיזיים בשופר

(משנה ו3 ברייתות)

א. שופר שנשבר –

A. נסדק –

1. במשנה – נחצה לשניים –
   נשבר לרוחבו או לאורכו והדביק – פסול (רש"י – שזה שני שופרות, ובתוס יש סיבות אחרות).
2. בברייתא ג – נסדק בלי שנשבר לשניים –

לכל אורכו – פסול,

ל(כל) רוחבו – אם עדיין יש שיעור שופר – כשר.

(רשב"ג – שיחזיק בידו ויראה לכאן ולכאן).

B. ניקב וסתמו – אם מעכב (משפיע על הקול) – פסול.

ירושלמי – אם לא תיקן – כשר.

אם תיקן – אם ההדבקה משפיעה על החור פסול, שאז זה כתוקע בשני שופרות או בשופר ודבר נוסף.

ברייתא ג (לפי התוס') –

אם לא מעכב – כשר בכל מקרה,

אם מעכב –

ת"ק – בכל מקרה פסול,

ר' נתן – במינו כשר, שלא במינו – פסול.

רי"ח – תלוי אם נשאר רוב, ויש שתי גרסאות למה התייחס –

1. לחומרא –

שלא במינו – פסול תמיד,

במינו – כשר רק אם נשאר רוב.

1. לקולא –

במינו – כשר תמיד,

שלא במינו פסול רק אם לא נשאר רוב.

ב. קיצר או גירד –

ברייתא א – כשר, כל עוד נשאר כשיעור.

ברייתא ב – בגירוד כשר גם מבפנים וגם מבחוץ.

ג. ציפהו זהב (ברייתא א + ג)

ברייתא א –

במקום הנחת הפה (בעובי) פסול (תוקע בזהב ולא בשופר / הפסק).

שלא במקום הפה – תלוי (לפי הכס"מ) –

            מבפנים – פסול

            מבחוץ כשר, רק אם לא שינה את קולו.

ד. שופר בתוך שופר (ברייתא א+ב) –

אם שמע קול פנימי – יצא,

אם קול חיצון – לא יצא

(ריטב"א – שהחיצוני ארוך יותר מאחד הצדדים כך שיש שלב שרק הוא משמיע קול,
תוס' – שהחיצון רחב יותר והקול עובר גם בין שני השופרות).

ה. ברייתא ב – הפכו ותקע בו – לא יצא

            רב פפא – אם הפכו כמו כשפושט חולצה – ודאי פסול,

            אלא אפילו שהרחיב את הצר וקיצר את הרחב – פסול.

                        ("והעברת שופר" כדרך שמעבירו מהבהמה כשקוצץ ממנה השופר (ריטב"א)).

ו. ברייתא ג – כל הקולות כשרים (דק, עבה וצרוד).

ז. שלחו לאבוה דשמואל – קדחו חור כשר, גם בחלק הזכרי.