להורדת חוברת הסיכום של הדף היומי במסכת שבת לחץ כאן
לתרשים: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(י. רבע עליון – עד יא. שורה 3)
חלק א – תפילה מול תורה
(אגב זה שהזכרנו שצריך להתפלל עם חגורה כחלק מההכנה לתפילה, מובאת סוגיה שמזכירה את ההכנה לתפילה על חשבון לימוד תורה)
- האם טוב להאריך בתפילה על חשבון לימוד תורה?
רב המנונא היה מאריך, אמר – זמן תפילה לחוד זמן תורה לחוד.
רבא – לא! מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה? - האם להתכונן לתפילה על חשבון הלימוד?
ר' ירמיה – מיהר בלימוד כדי להתכונן לתפילה,
ר' זירא – לא! מסיר אוזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה (משלי כח).
(י. לפני האמצע)
חלק ב – דין
- מה נחשב תחילת הדין (שאם התחילו בערב שבת אין מפסיקים) –
אם כבר יושבים בדין – משיתחילו הצדדים בטענותיהם
אם זה הדין הראשון להיום – משיתעטפו בטליתותיהם.
- דין מול תורה (מקביל לדיון הקודם על תפילה מול תורה) –
- רב אמי ורב אסי היו מפסיקים בלימוד ומכריזים שמי שצריך לדון שיבוא.
- רב חסדא ורבה בר רב הונא – עסקו בדין כל היום ולא למדו והתעצבו (רש"י 1),
עודד אותם רב חייא בר רב מדפתי שלומדים ממשה רבינו שכל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית.
- עד איזה שעה צריכים הדיינים לשבת בדין?
רב ששת – עד שעת הארוחה העיקרית של היום,
שלתלמידי חכמים זה בשעה השישית ("אשריך ארץ שמלכך בן חורים, ושרייך בעת יאכלו" (קהלת).
[אגב זה – ברייתא: פירוט של זמני הארוחה לאנשים שונים:
לודים – שעה ראשונה (רעבתנים)
גזלנים – 2 (רעבתנים אבל גם עייפים)
יורשים – 3 (לא עובדים),
כל אדם – 4,
פועלים – 5,
ת"ח – 6.
מכאן ואילך כזורק אבן לחמת, אא"כ טעם משהו בבוקר.
(י. רבע תחתון)
חלק ג – תפילה בבית המרחץ
(אולי אגב שהמשנה הזכירה לא להיכנס למרחץ סמוך למנחה, שמע יפספס את התפילה, אז עכשיו עוסקים בזה שיכול להתפלל גם במרחץ עצמו).
- רב אדא בר אהבה – מותר להתפלל בבית המרחץ.
קשה – בחדר השני (שחלק ערומים) והפנימי (שכולם ערומים) של בית המרחץ – אסור!
תשובה:
- רב אדא ב"א התכוון למרחץ ריק.
דחייה – גם זה אסור!
- רב אדא ב"א התכוון למרחץ חדש שרק הוזמן לזה.
דחייה – והרי לגבי שירותים גם זה ספק!
תשובה – בשירותים זה ספק, במרחץ זה מותר.
(י: 1+)
- איסור שאילת שלום בבית המרחץ
הברייתא שאסרה תפילה בבית המרחץ אסרה גם שאילת שלום בחדר הפנימי (איפה שכולם ערומים).
וכן רב המנונא בשם עולא, כי שלום הוא שמו של ה' – "ויקרא לו ה' שלום" (שופטים).
ואילו לומר נאמן מותר, כי זה לא שמו של ה' אלא רק תיאור – "הא-ל הנאמן" (דברים ז).
מי שאמר שנאמן מותר הוא רבא בר מחסיא – רב חמא בר גוריא – רב.
אז עכשיו אגב זה נראה עוד מימרות שלו.
(י: רבע)
חלק ד – מימרות של רבא בר מחסיא – רב חמא בר גוריא – רב:
- הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו
שה' אומר למשה להודיע לישראל על מתנת השבת (הכוונה לא לדיני שבת, שזה ברור שצריך לומר להם, אחרת לא ידעו, אלא לכך שמדובר במתנה טובה) – "ואתה דבר אל בני ישראל לאמור, אך את שבתותי תשמורו, כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם, לדעת כי אני ה' מקדישכם".
וכן רשב"ג – הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאימו
ואיך יודיע?
יעשה לו כחול סביב העין,
ואם חוששים לכשפים – יעשה עם המתנה שנתן.
אך קשה – רב חמא בר חנינא – אין צריך להודיעו, כפי שה' לא אמר למשה שקרן עור פניו!
תשובה – בדבר שעתיד להיגלות – לא צריך, בדבר שלא יתגלה (שכר השבת) – צריך.
[ואגב, רב חסדא הבטיח לתת מתנות כהונה שקיבל למי שסיפר לו מימרא בשם רב,
ורבא בר מחסיא סיפר את ההלכה הזו ונתן לו,
ואמר לו רבא ב"מ מימרא נוספת – המעיל יקר למי שרגיל ללובשו", כך אתה עם המימרות של רב,
ואמר רבא ב"מ – המימרא השנייה יפה מהראשונה ואם היה לי עוד מתנות כהונה הייתי נותן לך…].
(י: רבע תחתון)
- לא להעדיף אחד מהילדים (כמו יעקב ויוסף).
- עדיף לשבת בעיר חדשה מישנה (צברה פחות חטאים),
כמו צוער שהיתה צעירה בשנה אחת מסדום (51, 52).