היום השיעור הוכן והועבר על ידי הרב יצחק
להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(קח. 4+ עד קט. 7+)
(קו: במשנה למטה – קח. 4+)
השיעור הוכן והועבר על ידי הרב יצחק הופמן.
חלק א – המשך צידה (שניים שעשאוה)
א. זה אינו יכול וזה אינו יכול
לרבנן – שניהם חייבים
ר"ש – פוטר
ב. שניים שסגרו את הדלת בגופם –
אם אחד סגר חצי והשני חצי – הראשון מותר, השני חייב.
אם הראשון סגר הכל והשני ישב מאחוריו והראשון הלך – הראשון חייב והשני פטור (ומותר – כי רק שומר על בע"ח שכבר ניצוד).
כמו מי שסוגר את הדלת מפני הגנבים ונמצא צבי בתוך הבית שניצוד מאליו.
ג. צד בע"ח אך הבע"ח יכול לברוח – לא נקרא צידה.
ד. עוד אופנים שמותרים בשבת:
- מה שלמדנו לעיל – אחד סתם את הפתח ואחיד עמד מאחוריו.
- פותח פתח למוגלה:
אם פתח פתח שמוציא ומכניס אוויר – חייב משום בונה או מתקן,
אם רק מוציא מוגלה – פטור (משאצ"ג במקום צער – לא גזרו לר"ש). - צד נחש –
אם לרפואה – חייב,
שלא יישכנו – פטור (משאצ"ג, ובמקום צער מותר לכתחילה).
(קז. תחילת פרק שמונה שרצים)
חלק ב – שמונה שרצים
א. ההבדל בין 8 השרצים לבין השאר בעניין חובל וצד
- A. הפסוקים:
כט – וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל־הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ.
ל – וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת.
לא – אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל־הַשָּׁרֶץ כָּל־הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עַד־הָעָרֶב׃
- B. הקדמה (מסכת חולין) – האם עור השרץ מטמא כמו הבשר?
רי"ח ב"נ – לא מטמא (כי יש לו עור, ולא נחשב בשר),
רבנן – חלק מהשרצים עורותיהם מטמאים (לטאה, אנקה, כח, חומט (לזכרון: לא כח)).
למה?
גמרא – כי לארבעה שרצים אין עור אלא העור נחשב בשר, ומטמא, ולארבעה האחרים יש עור.
רב – מהפסוק: הטמאים לכם – לרבות שגם לעור יש טומאה, אלה – למעט – רק אלו שמוזכרים בפסוק ל העור שלהם מטמא (כולל התנשמת).
יוצא נפק"מ – האם עור התנשמת מטמאת –
להסבר הראשון – לא טמא.
לרב – טמא.
- C. עכשיו לחובל –
אם חבל והוציא דם – ודאי חייב בכל סוגי השרצים (תולדת שוחט).
הנושא שלנו שהדם נצרר אבל לא יצא.
[למה בכלל חייב?
רש"י – 1. חבורה שאינה חוזרת זה תולדת שוחט. 2. תולדת צובע. 3. רמב"ם – מפרק].
המשנה – חייב דווקא בשמונה שרצים – כי יש להם עור.
כמי זה במסכת חולין?
שמואל – כרי"ח ב"נ, שאמר שבכל ה8 שרצים יש עור ולכן לא מטמא.
אבל לרבנן – רק ל4 יש עור (שעורם טהור), ובשאר גם החובל פטור.
רב (כשיטתו בחולין) – המשנה גם לרבנן, שגם לדעתם לכל ה8 יש עור,
והסיבה שיש 5 שהעור מטמא – זה גזירת הכתוב.
- D. דעת ר"י בלטאה –
סובר כשמואל שלרבנן חייב בחובל רק על אלו שעורם טהור (שיש להם עור),
אך חולק על לטאה, ואומר שדומה לחולד: יש לה עור (עורה טהור, והחובל בה חייב).
(קז: באמצע)
ב. הריגת שרץ, כינה, פרעוש, דג
- A. ההורג כינה
ר"א – חייב, כהורג גמל,
(כאילים – כל דבר שיש בו נשמה).
רבנן – מותר
(כאילים – שפרים ורבים, וכינה לא פרה ורבה, אלא נוצרת מן הזיעה (אך כינים של היום שנוצרים מביצים אולי חייב).
- B. הריגת פרעוש
בזה כולם מודים שחייב.
אך לגבי צידה: ר"א – מחייב, ר' יהושע – פטור (כי אין במינו ניצוד).
C. הריגת דג
שמואל – מרגע שיבש בו רוחב סלע – חייב.
רי"ס בר אבין – בין הסנפירים, ולא צריך יבש לגמרי אלא מספיק שלא נמשך ריר.
(קז: 5-)
חלק ג – חיוב העוקר דבר מגידולו
דוגמאות:
- שמואל – המושיט יד ועוקר את העובר (אפילו שלא מת מיד).
- רב ששת – התולש כשות מקוצים (אפילו שלא מחובר ישירות לקרקע).
- אביי – העוקר פטריות מעל גבי כלי.
אבל – העוקר מעציץ שאינו נקוב – פטור, כי זה לא הדרך לגדל שם.
אופי האיסור:
ירושלמי – קוצר,
רמב"ן – בעובר לא שייך קוצר אלא נטילת נשמה.
