הדף היומי – שבת דף קל

(קל. תחילת פרק רבי אליעזר דמילה – קלא. 10+)

מילה בשבת

א. הבאת הסכין בשבת לר"א – מגולה,ובסכנה – מכוסה על פי עדים.

A. איבעיא להו– האם זה רק משום החשד או גם משום חיבוב מצווה?
(נפק"מ – אם גם כשאין סכנה יכול לכסות ע"פ עדים).

ראיות שזה גם חיבוב מצווה:

1. 1.ר' לוי – גם משום חיבוב.
2. 2.תניא – "מגולה, ואין מביאו מכוסה".
3. 3.משנתנו – רק בסכנה מביאו מכוסה.
4. 4.תניא אידך – ר"א – מכוסה ולא מגולה, ר"י-ר"א – בשעת הסכנה מביאין מכוסה ע"פ עדים.

B. איבעיא להו –האם השליח עצמו הוא חלק מהעדים?
(השאלה היא על A4, שם זה לא ברור).

תשובה– ממשנתנו משמע שהשליח לא כלול.
"מכסהו על פי עדים", משמע שהוא לא חלק מהעדים, שהרי לא יכול להעיד על עצמו.

דחייה– לא צריך כאן "עדות" במובן הרגיל.

(קל. באמצע)

ב. ר"א –גם ההכנות למילה דוחין שבת

א. יש שנהגו כר"א, אפילו שר"א היה מיעוט,

1. A.ת"ר – במקומו של ר"א נהגו כמותו – "לא תסור" (ריטב"א).

(כמו שבמקומו של רי"ס הג' נהגו כמותו ובישלו לכתחילה עוף בחלב).

1. B.תר' יצחק – באותו מקום האריכו ימים ולא גזרו בה על המילה (מתוך שהפגינו את חביבות המצווה בשבת).

[אגב, עוד על חביבות המילה,
כל מצווה ש:

1. 1.קיבלו בשמחה, עדיין עושים בשמחה (מילה).
   (בניגוד לעריות).
2. 2.שמסרו ישראל עצמן עליה (מילה, עכו"ם), עדיין מוחזקת בידם.
   (בניגוד לתפילין שרפויה, שלא מקפידים על גוף נקי כאלישע בעל כנפיים).

ב. שני סיפורים ששכחו את האיזמל והביאו בשבת:

A.דרך גגות וחצרות

ר' אבא בר"א – פעם שכחו להביא את האיזמל לפני שבת, והביאו בשבת דרך גגות וחצרות, שלא ברצון ר"א.

מקשה רב יוסף – והרי זה כן ברצון ר"א!

תשובה– שלא ברצון ר"א שמתיר אפילו ברה"ר(כשההבאה דרך החצרות מאחרת את המצווה).

אלא ברצון מי? רבנן.

קשה– רבנן אוסרים את ההכנות גם במקום שבות.

תשובה – כר"ש, שמותר לטלטל בין הגגות/חצרות/קרפיפות באופן חופשי.

(קל: רבע)

B. דרך מבוי

סיפר ר"ל-רבי – פעם שכחו את הסכין והביאוהו בשבת,
וחכמים הקשו – למה עשו כר"א? 1. הוא שמותי. 2. יחיד מול רבים.
וענה ר' אושעיא – זה לא היה ברה"ר אלא מצד לצד במבוי שלא עשו בו שיתוף מבואות.

זה מוביל לדיון הבא –

ג. נספחים לגבי איסורי דרבנן בטלטול ברשות היחיד

A. טלטול בין חצרות וגגות (הסיפור הראשון)

הקדמה– בתים, גגות, חצרות וקרפיפות הם רה"י, ומדאורייתא מותר לטלטל ביניהם גם כששייכים לאנשים שונים.
אך מדרבנן – בין הבית לחצר צריך עירוב.
לגבי גג, חצר (וקרפף) כיון שאין שימושם תדיר, נחלקו:

B. האם מותר לטלטל במבוי מתוקן(הסיפור השני)

מבוי מהתורה הוא רה"י.
מדרבנן צריך שני דברים: 1. לחי או קורה (כדי לטלטל ד' אמות). 2. שיתוף מבואות (כמו עירוב חצרות) כדי לטלטל מהחצרות למבוי].

ר' זירא שאל:אם עשו לחי/קורה, אך לא עשו שיתוף מבואות,
האם מותר לטלטל ד"א במבוי?

ר' אסי – מותר (כשנזכר בסיפור של ר"ל (סיפור 2))

ר' זירא–רב – אסור.

אביי – ר' זירא-רב – תלוי:

אם עשו עירוב חצרות, אסור לטלטל במבוי בלי שיתוף מבואות,
אם לא עשו עירוב חצרות, מותר לטלטל במבוי.

הסברים:

1. 1.ר' חנינא חוזאה – אם עשו עירוב חצרות, זה נחשב שהחצרות בטלות לבתים, ואז יש רק בתים במבוי בלי חצרות ולפי רב לחי/קורה לא מתירים כשאין שתי חצרות עם שני בתים בכל אחת.
2. 2.רב אשי – אם לא עשו עירוב חצרות, יש חפצים של הבית בחצר, ויש חשש שיעבירו למבוי, לכן גזרו (לר"ש) להעביר למבוי ללא שיתוף מבואות, וממילא גזרו גם על טלטול במבוי עצמו.