להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף קלד
(קלג: 8- – קלד: 1-)
המשך ברית מילה בשבת – פעולות שעושים מסיבות רפואיות.
חלק א – המשך המשנה – מציצה, אספלנטית, יין ושמן
א. המציצה מוציאה דם – למה היא מותרת בשבת?
או כי זה משום סכנה (פקוח נפש)
או כי הדם לא בלוע אלא מופקד (ואין איסור כלל).
רב פפא – כמו הסיבה הראשונה, כמו אספלנית, ולכן מפטרים מוהל שלא מוצץ.
ב. אספלנית – במשנה עם כמון,
אביי בשם אמו – 7 חלב ושעווה
רבא – שעווה ושרף עץ לבן
(והרופאים התעמצבו ורבא גילה להם טריק רפואי נוסף).
ג. הכנת הכמון והיין והשמן.
במשנה: עושים בשינוי כשאפשר: בשבת לועסים בשיניים, ואת היין והדבש לא מערבבים אלא שמים אחד על השני.
בגמרא:
- ביו"ט מותר כרגיל (מתוך שהותרה לצורך…).
- לגבי הערבוב –
מקשה אביי – הרי ר"מ אמר שמערבבים ללא שינוי.
תשובה – שם זה בשאר פצעים שלא צריך לערבב כ"כ טוב.
אז שנערבב כאן כמו בשאר פצעים?
תשובה: אכן זו כוונת המשנה.
לסיכום: ביו"ט כרגיל, בשבת – מערבבים קצת.
חלק ב – אגב: עוד שני דיונים בין אביי ורב יוסף.
א. ברייתא – בשבת ויו"ט לא מסננים חרדל ולא ממתקין בגחלת רותחת – כי יכול לעשות לפני יו"ט.
שאלות:
- אביי – למה ביצה מותר?
עונה רב יוסף: כי סינון ביצה לא דומה לבורר (הכל יורד במסננת).
- הרי יש ברייתא שמתירה למתק?
תשובה:
בגחלת ברזל – מותר (אפילו שיכל מעיו"ט)
בגחלת עץ – אסור.
והרי כשצולים על האש זה גם מכבה ומותר?
שם מותר כי לא יכל מערב יו"ט.
לסיכום:
לסנן חרדל אסור ביו"ט (כי דומה לבורר ויכל לפני), לסנן ביצה מותר כי לא דומה לבורר.
למתק בגחלת מתכת מותר,
בגחלת עץ – אם יכל לפני יו"ט אסור, אם לא יכל (מנגל) – מותר.
ב. למה ללוש מותר ביו"ט ולגבן אסור?
כי ללוש ללא יכל לפני יו"ט ולגבן יכל.
(קלד. באמצע)
חלק ג – הכנת החלוק לאיבר + עוד אמירות של אימו של אביי
- במשנה – לא מכינים את החלוק בשבת, ואם אין – משתמשים בבדים, ומותר להביאם מרשות אחרת.
ואמרה אמו של אביי – צריכים לדאוג שלא יהיו חוטים בצד של הפצע.
- תינוק שפי הטבעת סתום – שמים שמן ובמקום שבו שקוף עושים חור עם גרעין שעורה.
- תינוק שלא יונק – מחממים את השפתיים שלו ליד כוס גחלים.
- תינוק שלא ישן טוב – מניפים עליו מניפה.
- תינוק דלא מעווי – מחליקים את השלייה על בשר התינוק.
- נולד קטן מדי או גדול מדי – מחליקים עליו את השלייה מהצד הצר לרחב או להפך.
- תינוק שנולד אדום מדי או צהוב לא מוהלים בינתיים (כי הדפ לא נבלע/לא נפל).
וכך הציל ר' נתן שני תינוקים.
(קלד: במשנה)
חלק ד – רחיצת התינוק במים חמים לפני ואחרי הברית
האם גזרו גזרת מרחץ גם על התינוק?
א. הדעות
ראב"ע – מותר ביום הראשון ובשלישי לרחוץ.
ת"ק – לכאורה סתירה – ברישא: רוחצים ביום הראשון. בסיפא: מזלפים.
תירוצים:
רב יהודה – מזלפים ביום הראשון, וביום השלישי כלום.
רבא – ביום הראשון רוחצים, ביום השלישי מזלפים.
ב. כמי ההלכה:
לגבי ת"ק:
מצד אחד – ברייתא מפורשת כרבא,
אך מצד שני – כשרבא פסק לקולא כשיטתו הוא חלה ונבהל שזו היתה טעות,
כי מהמשנה משמע כרב יהודה (כי לשיטתו ראב"ע היה צריך לומר "אף רוחצים", כמרחיב את הקולא של ת"ק ברחיצה).
אך למעשה -רב דימי – ההלכה לא כת"ק אלא כראב"ע.
ג. שאלו במערבא: האם הכוונה לרחיצת כל הגוף או אותו מקום?
- A. דעות:
ר' יעקב – כל הגוף (כי הרי את מקום הפצע מותר לרחוץ גם בשאר פצעים).
דוחה רב יוסף – אולי גם כאן זה רק אותו מקום (והחידוש כאן על פני שאר פצעים זה שמותר גם במים שחוממו בשבת עצמה).
- B. ולמעשה בשם ר"א או רי"ח:
- הלכה כראב"ע.
- מותר גם במים שחוממו בשבת עצמה.
- רוחצים את כל הגוף.
[C. לגבי מים שחוממו בשבת –
האם הכוונה דווקא שחוממו על ידי גוי,
או שאפשר גם לחמם ע"י יהודי?
למים שלפני הברית – זה כמו מכשירי מילה (ר"ע – אסור, ר"א – מותר),
למים שאחרי – זה סכנה ומותר (ואם ידעו מראש שלא יהיו מים אחרי ויצטרכו לחמם – מחלוקת ראשונים).
ד. גופא: לגבי מים על שאר פצעים –
רב – שוטפים את מקום הפצע,
שמואל – שמים מים ליד וזה יזול לפצע (בגלל גזירת רפואה בשבת).
3 ברייתות נגד רב,
את שתי הברייתו הראשונות אפשר לתרץ שזה משום סחיטה,
את הברייתא ה3 א"א לתרץ.
ואגב,
מוך יבש וספוג יבש מותר,
אך גמי וכתיתים יבשים אסור כי מרפאים.
[והרי מוך וכתיתים זה אותו דבר?
אלא:
בישנים – מותר,
בחדשים אסור כי מרפאים].
