להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
סיכום דף יומי שבת קמא
(קמ: במשנה – קמא: במשנה)
לקט דינים בענייני מוקצה ומלאכות שונות
אלו האיסורים שנפגוש: טירחה לחינם, מוקצה, טלטלול ברה"ר, שמא ישווה גומות, עיבוד ומיחוק עור, סחיטה, מלבן, טוחן, בונה.
א. משנה –
(אגב המשנה הקודמת שידברה על הולכת כברה לאבוס של בהמה)
- A. חכמים אוסרים לגרוף אבוס ולסלק הקש בשביל שמוביל לאבוס.
ור' דוסא מתיר.
בגמרא:
המחלוקת בשני המקרים,
וסברות המחלוקת:
בסילוק התבן – שמא חלק מהתבן כבר נמאס מדריכת השור ונחשב מוקצה.
בגריפת האבוס – משום השוואת גומות.[1]
רב חסדא:
1. המחלוקת באבוס קרקע, אבל באבוס כלי מותר (אין חשש השוואת גומות ).
דחייה: לא ייתכן שר' דוסא מתיר באבוס קרקע.
2. מחמיר: באבוס קרקע אסור לכו"ע,
והמחלוקת באבוס כלי – שלחכמים גוזרים אטו אבוס כלי.
- B. עוד מקרה של מיאוס –
במשנה – מותר להעביר אוכל מבהמה אחת לאחרת,
אך הגמרא מגבילה – מותר רק להעביר מחמור לשור, אך לא להפך,
כי לפרה יש ריר וממאיס את האוכל והחמור לא יאכל, ויוצא שמטלטל וטורח לחינם.
(קמא. במשנה)
ב. טלטול בגופו ומן הצד
- A. אם יש קש על המיטה –
אם הוא מאכל בהמה, או אם שם לפני שבת כרית/סדין – אינו מוקצה כלל.
אחרת – הקש מוקצה. ואם רוצה לסדר אותו –
אסור לטלטל ביד, אך מותר לטלטל בגופו (לשכב ואז לסדר).
- B. בגמרא – ר"נ – אם קבר צנון עם החלק הרחב למטה, אסור להוציא בשבת כי מטלטל החול.
והרי ראינו במשנה שטלטול מן הצד מותר?
תשובה – אכן קשה על ר"נ.
(ואולי יש להבדיל בין טלטול מן הצד (בעזרת הצנון) שאסור,
לבין טלטול בגופו שמותר, וראה בראשונים).
(קמא. שליש)
ג. לקט הלכות של רב יהודה:
- צריך לחתוך פלפלים בשינוי, שלא יראה כטוחן
רב יהודה – אחד אחד + קת הסכין.
רבא – מספיק קת הסכין, ואפשר הרבה.
- (כרמלית) – יתנגב לפני ותוך כדי שיוצא, שלא יטלטל מים.
ולמה כשנכנס לא חוששים שידחוף זרם מים 4 אמות?
לא גזרו בטלטול ע"י כוחו.
- טיט
על הרגל – האם מותר לקנח על:
רב יהודה (ומר בריה דרבינא):
אדמה – אסור, שמא ישווה גומות,
כותל בית אסור – (שנראה כמוסיף טיט לכותל ובונה)
אז על מה ינקה? בול עץ.
רבא – אדמה אכן אסור, אך בבית מותר (כי לא שמו טיט על הכתלים אלא סיד).
רב פפא – שניהם מותרים (בבית – כרבא, ובאדמה – לא מתכוון, וכר"ש שמותר).
(ואילו מי שאוסר – חוששים שמא יתכוון).
(דילוג בשליש התחתון 7 שורות)
על בגדו –
רב כהנא – מסכסכו (משפשף) מבפנים ולא מבחוץ (נראה כמלבן).
מיתיבי – מגררו בציפורן, אבל לא יכסכס.
תשובה – הכוונה שלא יכסכס מבחוץ.
על נעלו –
בברייתא הנ"ל – מגררו בגב הסכין
ר' אבהו – מותר רק בנעל חדשה, אך בישנה אסור בכלל.
כי בסכין או בנעל החדשה זה ממחק את העור של הנעל (החלקת העור).
תני ר' חייא – מחמיר: גם בחדש הכל אסור.
[ועוד באותה ברייתא:
אסור לסוך רגלו בשמן כשהוא לובש נעל (כי מעבד את העור),
אבל מותר לסוך רגלו ואז ללבוש הנעל.
ומגביל רב חסדא (למסקנת הגמרא) –
1. שמותר רק כשלא מתכוון לעבד (איסור דאורייתא) או לצחצח (איסור דרבנן)
2. וכן רק בכמות של צחצוח העור, אבל לא בכמות שיכולה לעבד.
(בעה"מ – כר"י שדבר שאינו מתכוון אסור,
רי"ף – גם לר"ש שדבר שאינו מתכוון מותר (אולי סוג של פסיק רישא)).
(דילוג חזרה מקמא: שליש עליון לקמא. שליש תחתון)
ד. הלכות של רבא
- לא לשבת עם חפץ בפתח מבוי ליד הלחי, כי אין שם היכר, וחוששים שהפחץ יפול וילך להביאו ויטלטל.
- לא יצדד גיגית מים, שמא ישווה גומות.
- לא יהדק בדים בפייה של פח משקה, שמא ילחץ ויסחוט (תולדת מלבן ו/או דש).
(דילוג חזרה מקמא. 7- עד קמא: שליש)
ה. טלטול נעליים
- ת"ר – לא יצא קטן בנעל גדולה ואישה לא בנעל מרופטת או חדשה, שמא יורידו ויטלטלו.
בר קפרא – אם לבשה את הנעל החדשה שעה לפני שבת מותר.
- האם מותר להוריד את הנעל מהאימוס (הדפוס של הסנדלר)?
- סתירה בברייתות.
תשובה: זו מחלוקת רבנן ור"א אם הנעל על אימוס כבר נחשבת נעל –
ר"א – מטהר (אינה נעל), ולכן אסור (מוקצה).
חכמים – טמא (נעל), ולכן מותר להסיר (לא מוקצה).
- והרי יש עוד בעיה – שמזיז את האימוס עצמו (כלי שמלאכתו לאיסור)?
לרבא אין בעיה – כי מותר לצורך גופו ומקומו
(וכאן נחשב מקומו – כי האימוס מפריע לו להכניס את הרגל).
אך לאביי אסור (מותר רק לצורך גופו).
תשובה: נעמיד ברפוי, שיכול להוציא את הנעל בלי להזיז את האימוס.
וכן מפורש בברייתא שמדובר ברפוי.
אז עכשיו קשה לרבא – למה צריך להעמיד ברפוי?
תשובה: צריך שיהיה רפוי לא בגלל טלטול האימוס, אלא שאז גם לר"א נחשב נעל ומותר לטלטל.
[1] ולמה אין איסור של טלטול מוקצה (החול שמטאטא)? אולי כי זה טלטול מן הצד (בעזרת מטאטא), ואולי נחשב גרף של רעי שמותר.
