הדף היומי – שבת דף קמב

Download

סיכום דף יומי שבת קמב

(קמ: במשנה – קמא: במשנה)

לקט דינים בענייני מוקצה ומלאכות שונות

אלו האיסורים שנפגוש: טירחה לחינם, מוקצה, טלטלול ברה"ר, שמא ישווה גומות, עיבוד ומיחוק עור, סחיטה, מלבן, טוחן, בונה.

א. משנה –
(אגב המשנה הקודמת שידברה על הולכת כברה לאבוס של בהמה)

1. A. חכמים אוסרים לגרוף אבוס ולסלק הקש בשביל שמוביל לאבוס.
   ור' דוסא מתיר.

בגמרא:

המחלוקת בשני המקרים,
וסברות המחלוקת:

בסילוק התבן – שמא חלק מהתבן כבר נמאס מדריכת השור ונחשב מוקצה.
בגריפת האבוס – משום השוואת גומות.[1]

רב חסדא:
1. המחלוקת באבוס קרקע, אבל באבוס כלי מותר (אין חשש השוואת גומות ).

דחייה: לא ייתכן שר' דוסא מתיר באבוס קרקע.
2. מחמיר: באבוס קרקע אסור לכו"ע,
והמחלוקת באבוס כלי – שלחכמים גוזרים אטו אבוס כלי.

1. B. עוד מקרה של מיאוס –
   במשנה – מותר להעביר אוכל מבהמה אחת לאחרת,
   אך הגמרא מגבילה – מותר רק להעביר מחמור לשור, אך לא להפך,

כי לפרה יש ריר וממאיס את האוכל והחמור לא יאכל, ויוצא שמטלטל וטורח לחינם.

(קמא. במשנה)

ב. טלטול בגופו ומן הצד

1. A. אם יש קש על המיטה –
   אם הוא מאכל בהמה, או אם שם לפני שבת כרית/סדין – אינו מוקצה כלל.
   אחרת – הקש מוקצה. ואם רוצה לסדר אותו –

אסור לטלטל ביד, אך מותר לטלטל בגופו (לשכב ואז לסדר).

1. B. בגמרא – ר"נ – אם קבר צנון עם החלק הרחב למטה, אסור להוציא בשבת כי מטלטל החול.
   והרי ראינו במשנה שטלטול מן הצד מותר?

תשובה – אכן קשה על ר"נ.

(ואולי יש להבדיל בין טלטול מן הצד (בעזרת הצנון) שאסור,
לבין טלטול בגופו שמותר, וראה בראשונים).

(קמא. שליש)

ג. לקט הלכות של רב יהודה:

1. צריך לחתוך פלפלים בשינוי, שלא יראה כטוחן

           רב יהודה – אחד אחד + קת הסכין.
רבא – מספיק קת הסכין, ואפשר הרבה.

2. (כרמלית) – יתנגב לפני ותוך כדי שיוצא, שלא יטלטל מים.

ולמה כשנכנס לא חוששים שידחוף זרם מים 4 אמות?

לא גזרו בטלטול ע"י כוחו.

3. טיט

על הרגל – האם מותר לקנח על:

רב יהודה (ומר בריה דרבינא):

אדמה – אסור, שמא ישווה גומות,
כותל בית אסור – (שנראה כמוסיף טיט לכותל ובונה)

אז על מה ינקה? בול עץ.

רבא – אדמה אכן אסור, אך בבית מותר (כי לא שמו טיט על הכתלים אלא סיד).
           רב פפא – שניהם מותרים (בבית – כרבא, ובאדמה – לא מתכוון, וכר"ש שמותר).

(ואילו מי שאוסר – חוששים שמא יתכוון).

(דילוג בשליש התחתון 7 שורות)

על בגדו –

רב כהנא – מסכסכו (משפשף) מבפנים ולא מבחוץ (נראה כמלבן).
מיתיבי – מגררו בציפורן, אבל לא יכסכס.

                      תשובה – הכוונה שלא יכסכס מבחוץ.

על נעלו –

בברייתא הנ"ל – מגררו בגב הסכין

ר' אבהו – מותר רק בנעל חדשה, אך בישנה אסור בכלל.
כי בסכין או בנעל החדשה זה ממחק את העור של הנעל (החלקת העור).

תני ר' חייא – מחמיר: גם בחדש הכל אסור.

[ועוד באותה ברייתא:
אסור לסוך רגלו בשמן כשהוא לובש נעל (כי מעבד את העור),
אבל מותר לסוך רגלו ואז ללבוש הנעל.

ומגביל רב חסדא (למסקנת הגמרא) –
1. שמותר רק כשלא מתכוון לעבד (איסור דאורייתא) או לצחצח (איסור דרבנן)
2. וכן רק בכמות של צחצוח העור, אבל לא בכמות שיכולה לעבד.

(בעה"מ – כר"י שדבר שאינו מתכוון אסור,
רי"ף – גם לר"ש שדבר שאינו מתכוון מותר (אולי סוג של פסיק רישא)).

(דילוג חזרה מקמא: שליש עליון לקמא. שליש תחתון)

ד. הלכות של רבא

1. לא לשבת עם חפץ בפתח מבוי ליד הלחי, כי אין שם היכר, וחוששים שהפחץ יפול וילך להביאו ויטלטל.
2. לא יצדד גיגית מים, שמא ישווה גומות.
3. לא יהדק בדים בפייה של פח משקה, שמא ילחץ ויסחוט (תולדת מלבן ו/או דש).

(דילוג חזרה מקמא. 7- עד קמא: שליש)

ה. טלטול נעליים

1. ת"ר – לא יצא קטן בנעל גדולה ואישה לא בנעל מרופטת או חדשה, שמא יורידו ויטלטלו.

בר קפרא – אם לבשה את הנעל החדשה שעה לפני שבת מותר.

2. האם מותר להוריד את הנעל מהאימוס (הדפוס של הסנדלר)?
3. סתירה בברייתות.
   תשובה: זו מחלוקת רבנן ור"א אם הנעל על אימוס כבר נחשבת נעל –

ר"א – מטהר (אינה נעל), ולכן אסור (מוקצה).
חכמים – טמא (נעל), ולכן מותר להסיר (לא מוקצה).

1. והרי יש עוד בעיה – שמזיז את האימוס עצמו (כלי שמלאכתו לאיסור)?

לרבא אין בעיה – כי מותר לצורך גופו ומקומו

(וכאן נחשב מקומו – כי האימוס מפריע לו להכניס את הרגל).

אך לאביי אסור (מותר רק לצורך גופו).

           תשובה: נעמיד ברפוי, שיכול להוציא את הנעל בלי להזיז את האימוס.

וכן מפורש בברייתא שמדובר ברפוי.

אז עכשיו קשה לרבא – למה צריך להעמיד ברפוי?
תשובה: צריך שיהיה רפוי לא בגלל טלטול האימוס, אלא שאז גם לר"א נחשב נעל ומותר לטלטל.

[1] ולמה אין איסור של טלטול מוקצה (החול שמטאטא)? אולי כי זה טלטול מן הצד (בעזרת מטאטא), ואולי נחשב גרף של רעי שמותר.