סיכום דף יומי שבת קמז
(קמו: במשנה – קמח. סוף פרק חבית)
חלק א – במשנה: שמירת קור וחימום בשמש
- מותר לתת תבשיל בבור לשמירת הקור.
חידוש: לא חוששים להשוואת גומות בתחתית הבור.
- מותר לתת כלי עם מים לתוך מים קרים לשמור על קור.
אין חידוש, הובא אגב הדין הבא.
- מותר לחמם מים בשמש
חידוש: לא גזרו אטו הטמנה ברמץ.
חלק ב – טיפול בבגדים בשבת
במשנה גמרא יש לקט של דינים שקשורים לאיסורים שונים: שמא יסחוט, כיבוס, הוצאה לרה"ר, תיקון כלי.
כאן נסדר אותם לפי הנושאים:
א. גזירה שמא יסחוט
- A. מי שנשרו בגדיו במים, מותר לו להמשיך ללכת בהם לביתו (קמו: במשנה) –
ולא גזרו שמא יסחוט, במפרשים: כי אין לו בגדים אחרים ללכת בהם.
(קמז: 7-, על המשך המשנה)
- C. לא יורדים לנהר קורדימא
כי יש שם טיט מחליק, ויפול למים ויבוא לסחוט.
- B. מי שרוחץ בשבת – מה עושה עם המגבת?
מותר להתנגב במגבת,
אבל האם מותר לו לקחת את המגבת הביתה?
במשנה (קמז. במשנה) –
אם הוא בקבוצה מותר (אפילו כולם השתמשו באותה מגבת כך שהיא מאוד רטובה), כי יזכירו זה לזה.
אבל אם הוא לבד – אסור שמא יסחוט, אפילו השתמש ב10 מגבות (לא כ"כ רטוב),
וכן ת"ק בברייתא,
וגם לא ימסור אותה לאוליירין (בלן), שמא הבלן יסחוט, אלא יתלה בחלון (ארון).
ר"ש בברייתא – מותר להביא הביתה ולא חוששים.
רב יוסף לאביי – וכן ההלכה,
כי גם רבי, שמואל ורי"ח פסקו שמותר.
[לגבי רי"ח – איך הוא פסוק נגד משנתנו שהיא סתם משנה?
תשובה – היא לא סתם משנה אלא היא בן חכינאי].
[איפה מדובר שהוא התרחץ?
בברייתא הנ"ל מדובר בבית מרחץ בצונן, שזה מותר.
במשנה (קמז.) יש שני מקרים – מי מערה ומי טבריא.
ובגמרא: מדובר במי מערה שחוממו, והוא רחץ בהם באיסור.
מה לגבי להשתטף במים שחוממו?
ראינו בדף לט: ר"מ – אסור, ר"י – מתיר, ור"ש אוסר בחם ומתיר בקר,
ומדויק שמשנתנו כר"ש].
ב. כיבוס
(קמו: משנה וגמרא שאחריה)
- A. אסור לייבש בגדים במקום ציבורי בשבת משום מראית עין (שיחשבו שכיבס בשבת).
האם מותר שלא ליד אנשים?
במשנה – מותר.
בברייתא – ר"א ור"ש אוסרים,
וזה כמו העיקרון של ר"י-רב: שכשאסור משום מראית עין, אסור גם בחדרי חדרים.
(קמז. 1+)
- B. רב הונא – המנער טליתו חייב חטאת על כיבוס (רש"י מהאבק, ראשונים – מהטל).
בתנאי שזה: בגד חדש, שחור, ושמקפיד עליו.
שני סיפורים על ת"ח בפומפדיתא ועל רב יוסף שלא הקפידו ולכן מותר.
ג. הוצאה
(קמז. רבע)
אם שם על עצמו בגד שלא לפי דרך הלבישה הרגילה, זה עלול להיחשב משוי ואסור לצאת עם זה לרה"ר.
כמובן, הכל תלוי במה שנהוג באותו מקום וזמן.
בטלית למשל הדרך הרגילה זה על כל הראש והגוף (כמו הכוהנים בברכת כהנים?)
- קיפל את האחורה של הבגד על הכפתיים (אולי כמו "טלית חילונים") –
בטלית –
רי"ח – חטאת, וכן בברייתא (כמו שעושים סוכרי כסות)
אבל סודר מקופל – מותר (כמו שעושים הרטנין).
וכך יצא הורקנוס, והחמיר גם לקשור חוט מהטלית לאצבעו, שלא יפול,
ואמרו לו שאין צורך לקשור, וכן רב חסדא.
קמז: באמצע –
בשם רי"ח – צריך לקשור מתחת לכתפיים שלא יפול ויבוא לטלטל.
(דילוג קמז. מהאמצע עד הרבע התחתון)
- רבי הלך בשדה עם שני צידי הטלית על כתפיו (אולי כמו שאנחנו לובשים טלית היום) –
פגש את ר' יהושע בן זירוז בן חמיו של ר"מ – ואמר לו שר"מ חייב גם בזה חטאת!
רבי – עד כדי כך?! (ולמרות שהוא עצמו לא החמיר, הפשיל את הטלית).
[ויש עוד גירסא שפגש את ר' יהושע בן כפוסאי, ושאמר לו בשם ר"ע,
ויש עוד גירסא שרק שאלו את רבי ולא שהוא עשה זאת בעצמו].
(דילוג קמז. מהמשנה עד קמז: באמצע)
- בשם רי"ח – הבלנים לובשים את הכסות של הנשים ראשם ורובם, כדי להביא לבית המרחץ בשבת.
- רבא לבני מחוזא – כשאתם מביאים בגדים לאנשי הצבא בשבת – אל תקפלו אותם על הכתפיים אלא תשרבבו אותם כלפי מטה כדרך מלבוש.
(חזרה מאצע קמז: למתחת לאמצע קמז.)
ד. תיקון כלי
- A. שאלו את עולא – האם מותר לעשות מרזב עם הטלית בשבת?
(לקפל אותם בצורה שיוצרת כיס, שזה סוג של תיקון כלי (ויש מפרשים שהנושא גם כאן הוא הוצאה)).
ענה להם בשם ר' אלעי – אסור.
- B. ר' ירמיה שאל את ר' זירא על מצבים שונים, ואסר,
C. רב פפא נתן כלל – אם זה יישאר כך – אסור, אם זה ייפוי זמני – מותר.
(קמז. במשנה וקמז: באמצע בגמרא)
חלק ג – טיפול בגוף בשבת
הבעיות שנדבר עליהם: רפואה בשבת, עובדין דחול, בונה.
א. במשנה – סכין וממשמשין –
בברייתא – ובלבד שלא יעשה כמו ביום חול:
ר' חמא בר חנינא – הופך את הסדר – סך ואח"כ ממשמש.
רי"ח – עושה שניהם בבת אחת.
ב. במשנה – אין מתעמלין –
למה אסור? בראשונים – משום עובדין דחול או רפואה.
ואגב זה בגמרא – גם לא נכנסים לנהר דיומסת – מפני שמעמלת
(מחממת, משום רפואה).
[הערות על דיומסת:
- ר"י – זה מרפא רק 21 יום בשנה, ועצרת אחד מהם.
[וניסו להוכיח שעצרת זה הסוף, כמו ששאר משקאות הרפואה מרפאים בעיקר בין פסח לעצרת,
אבל דחו כי אולי כאן דווקא החום מועיל, ואז עצרת תהיה ההתחלה].
- המים דיומסת כל כך נעימים, שזה מה שגרם לעשרת השבטים להתנתק מעם ישראל,
וכך קרה גם לר"א בן ערך שהתמכר לזה ושכח תלמודו עד שהתפללו עליו וחזר.
(וזה כי לא הלך עם חבריו ליבנה אחרי החורבן אלא לבדו, ומכאן שצריך לגלות למקום תורה ולא לסמוך על עצמך או שהם יבואו אחריך].
ג. במשנה – אין מתגרדים
הטעם: משום עובדין דחול
קולות:
- רשב"ג – אם רגליו מלוכלות בטיט – מותר.
- רב שמואל בר יהודה השתמש במגרדת מכסף רק בשבת – ומותר.
ד. במשנה – אסור לקחת אפיקטיויזין (סם שגורם להקאה)
משום רפואה.
רי"ח – באצבע מותר,
אך בברייתא – גם זה אסור, לא בגלל שבת אלא כי מפסיד את האוכל.
ה. עיצוב איברי הקטן
מיד כשנולד – מותר,
אחר כך –
במשנה – לעצב אסור – הכוונה לסידור חוליות השדרה, שדומה לבונה.
רי"ח – ללפף מותר – זה לא ספציפי לעמוד השדרה אלא פעולה כללית יותר.
ו. החזרת שבר והחזרת יד שנפרקה
לגבי שבר –
במשנה לגרסתנו – אסור,
גרסת ר' חנא בגדתאה – שמואל – מותר,
[וסיפור על זה: רב יהודה הכריח את רבה בב"ח להיכנס לשיעור שלו,
ובשיעור לימד את גרסתנו שאסור,
ורבה בב"ח אמר ששמואל כאמור גרס שמותר,
ורב יהודה: מזל שהכרחתי אותך להיכנס לשיעור…].
לגבי יד שנפרקה –
במשנה – לשפשף במים חזק כדי להחזיר אסור,
אבל רוחץ כדרכו ואם חזר חזר.
רב אויא שאל על דרכים שונות אולי בכ"ז מותר,
ושאל רב יוסף – הרי המשנה אסרה, למה אתה שואל?
וענה רב אויא – כמו ששינו את הגירסה של שבר, אולי שינו גם את הגירסה של נפרקה?
רב יוסף – לא. היכא דאיתמר איתמר, היכא דלא איתמר לא איתמר.
הדרן עלך חבית.
