הדף היומי – שבת דף יז

(טז: 2- עד יז: במשנה)

המשך 18 הגזרות

א. גזירת אוהל על מטלטלין

הקדמה – כשכלי מאהיל על המת הוא נהיה אב הטומאה (וטמא שבעה), גם בכלי כלשהו.
יש שני מצבים בהם יכול לטמא גם אדם (או כלים ואוכל):

• במגע – אם אדם נוגע בכלי שהאהיל.
  האדם נגע באב ונעשה ראשון, וטמא טומאת ערב.
  הדין כאמור גם בכלי כלשהו.
• באוהל – אם הכלי מאהיל גם על המת וגם על אדם,
  הטומאה עוברת דרך האוהל ישירות לאדם, והאדם אב הטומאה וטמא שבעה.
  תנאי: דווקא כשיש לו רוחב טפח, פחות מזה אינו אוהל.

משנה באהלות:

חכמים – מרדע (כמו מקל מטאטא) שיש לו רוחב שליש טפח והיקף טפח –
אם מאהיל על המת ועל אדם – מהתורה הוא לא אוהל כי אין טפח,
אבל גזרו שיהיה אוהל ויטמא את האדם שתחתיו טומאת שבעה, שמא יתבלבלו עם מקרה של רוחב טפח.

ר"ט – לא גזרו!
ומה שאמרו שמטמא זה לא באוהל אלא במגע, שאז באמת מטמא בכלשהו, טומאת ערב.

ר"ע – עושה פשרה:
אם רק מאהיל על האדם – לא מטמא – כר"ט,
אם גם נוגע וגם מאהיל – מהתורה מטמא טומאת ערב בגלל המגע,
אבל חז"ל גזרו שיטמא גם טומאת שבעה (כחכמים).

למה? כיון שמי שנוגע נטמא מהמגע מהתורה, הוא עלול לטעות שנטמא לא בגלל המגע אלא בגלל האוהל, ואם נאמר שנטמא רק טומאת ערב – יטעה לחשוב שטומאת אוהל מטמאת רק טומאת ערב, לכן גזרו טומאת שבעה.

[ולפי ר"ט שאין את הגזירה הזו – חסרה לו גזירה ל18 גזירות!
נדבר על זה בסוף].

(יז. מעל האמצע)

ב. בוצר ענבים לגת

הקדמה:
פירות מקבלים טומאה רק אם הוכשרו באחד משבעת המשקים (מים, יין, שמן וכו').
המשקה צריך להינתן על הפרי מדעתו של האדם (כלומר שיהיה מרוצה מהימצאות המשקה).

ברייתא:
מי שבוצר (קוטף) ענבים ויוצא קצת יין, האדם לא מרוצה כי זה יין שמתבזבז, ולכן מהתורה לא מכשיר את הענבים.

שמאי – גזרו שכן מכשיר, וממילא צריך לבצור לתוך כלים טהורים, כדי שהכלי לא יטמא את הענבים.

ולמה גזרו? (דילוג לרבע התחתון של העמוד)

1. זעירי – שמא יבצרו את הענבים לתוך כלים טמאים.
   [למה זה בעיה? הרי המשקים יצאו שלא לרצון ולא מכשירים?
   אלא שיש דעה בתנאים שמשקים שנכנסו לכלי טמא – אפילו שלא לרצון – הכלי "חושב" (=מחשיב) אותם כאילו ניתנו לרצון והם נטמאים ומכשירים אוכלין.
   כאן גזרו כלים טהורים אטו כלים טמאים.

אבל זה כאמור רק לדעה הנ"ל.

2. זעירי – שמא יבצור בכלי עם זפת.
   כשבוצר לכלי עם זפת הוא מראה שהוא רוצה לשמור את המשקים שיוצאים מהענבים,
   וזה נחשב שהמשקים שם לרצונו ומכשירים לקבל טומאה.
3. רבא – גזירה משום הנושבות

(אשכולות מחוברים, והבוצר מפריד אותם בכח ויודע שזה ודאי יוציא מיץ, וכיוון שיודע זה נחשב לרצונו).

4. ר"נ – כי לפעמים בעל השדה סוחט בכוונה לראות אם האשכול מוכן,
   והמשקה עדיין על הפרי אח"כ כשבוצר.
   

סיפור רקע:
הגזירה הנ"ל היא של שמאי.
הלל תחילה חלק ואמר שלא גזרו, ולכן לא צריך כלים טהורים.

הלל לשמאי – למה בזיתים לא גזרת?
שמאי – אם תקניטני אגזור גם בזיתים!

(מצד האמת – הנוזל שיוצא מהזיתים במסיק אינו שמן ולא מכשיר, ולכן לא גזר (תוס'), אבל שמאי אומר – אם לדעתך אין הבדל, אז באמת צריך לגזור גם בשמן כדי שלא יתבלבלו בין ענבים לשמן.

ונעצו חרב בבית המדרש כדי שלא יצאו חכמים, והיה רוב לשמאי, וגזרו (ואותו היום היה קשה כיום חטא העגל), אך העם לא קיבל את הגזירה, אך אח"כ תלמידיהם שוב גזרו (ביום של גזירת 18 הגזירות), ואז העם כן קיבל.

(יז: 1+)

ג. משנה בתרומות: גידולי תרומה כתרומה

מהתורה אם זרעתי זרעי תרומה – מה שגודל הוא חולין גמור וטהור. אבל חז"ל גזרו כי:

1. ר' חנינא – שמא ישראל קמצן לא יתן את התרומה לכהן אלא יזרע אותה לעצמו.

דוחה רבא – ישראלי קמצן יכול להפריש גרעין אחד כתרומה, אין לו צורך בטריקים.

2. רבא – שמא כהן יקח תרומה שנטמאה כדי "לחלן" ולטהר אותה.

מה הבעיה בזה? שבינתיים משאיר את הזרעים אצלו לא שורפם, וחוששים שישכח ויאכל אותם. לכן גזרו שגם אם יזרע – זה יישאר כפי שהיה, ואם היה תרומה טמאה גם הגידולים יהיו תרומה טמאה.

(יז: 9+)

ד. משנה בהמשך (קנג:) מי שבדרך ונכנסה שבת ויש לו דבר יקר בכיס

עקרונית יש לו שתי אפשרויות:

1. לומר לנכרי – שזה איסור דרבנן.
2. לטלטל פחות פחות מד' אמות – שזה לכאורה מותר.

באו חז"ל ועשו שני דברים:

1. גזרו שלא יטלטל, שמא ילך ד' אמות שזה איסור תורה.
2. התירו לו לומר לנכרי – כי לאסור לו לגמרי לא רצו, כי "אין אדם מעמיד עצמו על ממונו".

ה. שאר הגזירות –

1. A. גזירה אחת:

פת ושמן של גויים אסור באכילה – שמא ישתו גם יין,
           סתם יינם אסור גם בהנאה – משום בנותיהם (+ משום יין נסך).
           גזרו ייחוד עם בנותיהם – משום ע"ז.

1. B. ועוד גזירה: שגוי קטן נחשב זב – שמא יבואו למשכב זכור עם גויים.

(מהתורה לגוי אין טומאת זיבה, אבל גזרו עליו שאם ראה אז טמא
ועכשיו גזרו שאפילו לא ראה, ואפילו תינוק – טמא).

למה צריך עוד גזירה?

בואו נסכם:

9 גזרות של שני לטומאה (יג:)
2 גזירות של שבת – אין פולין ואין קורין לאור הנר
5 גזירות שראינו היום
(מרדע (ור"ט חולק), בוצר ענבים, גידולי תרומה, מי שנכנסה שבת, דברים של גוי).
2 – לגבי עוד 2 או 3 גזירות:

1. יש את גזירת כלי תחת הצינור ובנות כותים:
   לעיל הבנו – שר"מ מוסיף את כלי תחת ורי"ס את בנות כותים,
   ואז חסרה גזירה לשניהם.
2. ראינו שם גם את ר"ט, שחלק על גזירת מרדע,
   וכדי שלא יהיה בפיגור אמרנו שסובר גם כר"מ וגם כרי"ס.
   אבל זה רק עושה שהוא יהיה כמותם, אז גם להם וגם לו חסרה גזירה אחת.
3. בסוף הסוגיה הגמרא משנה קצת, ומבינה שלר"מ יש את שניהם,
   כך שרק לרי"ס ור"ט חסרה גזירה.

למי שחסרה גזירה מוסיפים את גזירת זיבה על גוים קטנים,
ולר"מ שלא חסרה גזירה – איחדנו שתי גזירות של ה"שני לטומאה".